4 שנים ל-ME TOO. הגבר שכתב "גם אני פגעתי" מסכם: "הגברים עדיין מבולבלים"
ארבע שנים מאז מי טו: האם הגברים בסביבתנו כבר מבינים מתי נחצה הקו? ריאיון עם עדי טרם, הגבר הראשון בישראל שלקח אחריות והודה "גם אני פגעתי" שאומר: "יש עוד כל כך הרבה גברים שצריך להעיר"
המילים "Me Too", נולדו במקור כדי לעלות את המודעות למקרי אלימות מינית בבנות מיעוטים בארצות הברית, בתנועה שייסדה הפעילה הפמיניסטית טארה בורק כבר ב-2006. אבל היה זה רק לפני ארבע שנים, שהביטוי הפך למהפכה של ממש בעקבות קמפיין ויראלי שהתחיל ב-16 באוקטובר 2017, אז נרשם שיא שימוש בביטוי "מי טו" ברשתות החברתיות בארצות הברית, כאשר באותו היום השתמשו כ-500,000 פעמים בטוויטר וכ-4.7 מיליון איש בפייסבוק בהאשטג החשוב הזה. כזכור, זה קרה בעקבות חשיפת פרשת הארווי ויינסטין, שהואשם על ידי מעל 100 שחקניות בתקיפות והטרדות מיניות. השחקנית אליסה מילאנו כתבה אז בטוויטר: "אם כל הנשים שהוטרדו או הותקפו מינית יכתבו "Me Too" כסטטוס, יהיה לאנשים מושג עד כמה זו בעיה גדולה" ומשם פרצה סופה ויראלית שהתפשטה גם מחוץ לגבולות ארצות הברית.
>> איך להתמודד עם התחום האפור של ההטרדות המיניות?
"מי טו תפס בעיני את כל התחום האפור. היו המון פעולות כביכול 'קטנות' שעשיתי, דברים שראיתי כבסדר עד לפני כמה שנים כשהאירו את עיניי. שמעתי חוויות של נשים, איך הן מסתובבות בעולם, והבנתי שדברים שהרבה מאיתנו אפילו לא הבינו שמוגדרים כהטרדה בכלל, הם פוגעים עד רמה של נזקים נפשיים", מסביר עדי טרם, מטפל בפסיכודרמה ונשימה מעגלית ומנחה קבוצות ומוביל מעגלי גברים, "הרגשתי שאני צריך להגיד, גם אני פגעתי, היה צריך לקחת אחריות".
באוגוסט בשנה שעברה, עדי טרם יזם אירוע תחת הכותרת "גם אני פגעתי" וקרא לגברים להצטרף אליו באומץ, ולהתוודות על מקרים בהם החפיצו נשים במבט, במילים או במחשבה, לא ביקשו רשות או לא עצרו כששמעו את המילה 'לא'. הוא הבטיח להיות הראשון שיכנס למעגל ההקשבה וישתף בעצמו. יום לפני האירוע שיתף פוסט בעמוד הפייסבוק שלו וכתב: "בשנייה שפתחתי את העיניים רשמתי על פתק את המילים 'גם אני פגעתי', מפה נולד השם לאירוע שאליו הזמנתי אתכם מחר בערב. מתוך הבנה ומחשבה שגם אני (וכמו עוד הרבה גברים אחרים לדעתי) פגענו והטרדנו נשים במהלך חיינו, לרוב אפילו בלי לדעת שאנו עושים זאת…היכולת שלנו הגברים להכיר בחלקנו במציאות האלימה בה נשים חיות היא שלב ראשוני וקריטי בשינוי המציאות הזו, ובתהליכי הריפוי. זה לא יקרה ברגע – ואין פתרון קסם לכאב. לקיחת אחריות היא תהליך ארוך, שחייב להיעשות בדיאלוג תמידי מול הנפגעות ומול הקהילה. להישיר מבט אל המעשים וההתנהגויות הפוגעניות זה אף פעם לא קל, אך מוטב מאוחר מאשר מעולם לא. בואו מחר בערב ב-20:00 לכיכר הבימה".
עדי, איך מצאת את עצמך יוזם דבר כזה חושפני?
"זה כבר היה גדול ממני. הרגשתי שאני חייב לעשות משהו ושאני לא יכול להתעלם מזה יותר. בהתחלה, בלי להבין עדיין מה בדיוק אני הולך לעשות ולא משנה לאן זה יוביל, אבל ידעתי שצריך לעשות את הצעד הראשון. הרעיון של 'גם אני פגעתי' היה להזמין גברים לקחת אחריות על כל מיני מקרים בתחום האפור, לא היה מדובר באירועים של אונס או אלימות".
אז הזמנת גברים לשתף מתי הם פגעו, והייתה היענות?
"כן, לא ציפיתי עד כמה. גם ההיענות בפייסבוק הייתה מטורפת בשיתופים ובתגובות, גופים שפנו אליי, שיתופי פעולה וכתבה שעלתה אחר כך בכאן 11. זה עשה הרבה הדים, כנראה גם הרבה בגלל האונס המפורסם שהתרחש אז באילת. למעגל עצמו הגיעו 100 איש, ולפחות 30 גברים נכנסו למעגל ושיתפו. זה היה מאוד עוצמתי".
יש גברים שלא הבינו על מה אתה מדבר?
"כן, היה למשל איזה בחור שלא הבין מה הייתה הבעיה באונס באילת. הוא פשוט באמת לא הבין, הוא התווכח איתנו, הוא לא הבין איפה הבעיה והוא התעקש שהייתה הסכמה ושהם היו שיכורים. הוא גדל בסביבה שזה בסדר שם, הוא אמר את זה בעצמו. אני לא יודע כמה זה שינה משהו באמת, אבל כן היה שם איזה טוויסט מולו. ומה שהיה הכי מיוחד, זה שכל המעגל נשאר. הצלחנו לא להגיע לעימות, אני הסתכלתי עליו והבנתי שהוא לא אשם שככה הוא חושב, עם הדור הבא צריך להתחיל אחרת".
"אני מאמין שכל גבר יכול לדעת אם מה שהוא עושה זה נקי או לא, פוגעני או לא"
ומה קרה מאז המהלך הזה שהתחלת עם 'גם אני פגעתי'?
"הייתה תנועה חזקה בעבודה שלי עם גברים. אני כבר שנתיים עובד עם גברים וזה מה שדחף את זה. היום יש לי גם מעגל גברים קבוע של גברים שנמצאים בזוגיות עם נשים שנפגעו מינית. אני עוזר להם לבוא למרחב שבו הם לא לבד עם האתגרים שהם עוברים. המפגשים הראשונים היו שעות של שיתופים, הם לא דיברו על זה עם אף אחד עד אז, בגלל שהסיפור הוא הנפגעת, הם שתקו. הם לומדים איך להחזיק את הקשר הזה, איך לא לפגוע שוב ואיך לא לחזק את הטראומה של בת הזוג. הרמתי כפפה, ולא ידעתי לאן אני נכנס. מעגל כזה בפורמט הזה, שזה הנושא שלו – אין משהו זהה לזה וזה מטורף".
בכובע המטפל, יצא לך לטפל גם בנשים שהוטרדו מינית?
"כן, היה איזשהו גל כזה, אבל היום אני עובד בקבוצות. זה מגיע אליי מכל הכיוונים. כל מי שסביבי אם זה חברות טובות או בנות זוג – זה מגיע אליי. זה ממשיך להגיע גם בסדנאות של סופי שבוע שאני מעביר עם הבת זוג שלי, ובסוף שבוע האחרון למרות שזו הייתה סדנא שונה לגמרי ולא קשורה לנושא, גם במרחב הזה הייתה בסוף המון עבודה סביב הטרדות. זה תמיד שם".
הזכרת שאתה בזוגיות. איך בת הזוג מגיבה לפעילות שלך?
"כשפרסמתי את היוזמה לראשונה זה באמת היה בתחילת הקשר שלנו, היא יודעת שמעולם לא פגעתי באישה במכוון, והדברים היו מחוסר ידע, כמו דברים קטנים בתוך מערכות יחסים. היא מכירה אותי ויודעת הכל, וזה שלקחתי אחריות זה מבחינתה הכי חשוב. היא מאוד תומכת ומפרגנת, מבחינתה זה מעצים ומשמעותי וזה גם רק העצים אותנו".
"אני שומע את הקול הזה הרבה. של גברים שאומרים שהם ממש מפחדים, במקום צעד אחורה הם לוקחים חמישה. אני גם מרגיש אותו עליי"
אז אתה מרגיש שגברים אכן מודעים יותר?
"בטח, בסביבה שלי לפחות, ללא ספק. המודעות עלתה והשיח סביב זה עלה. יש לזה שני צדדים, גם עלתה המודעות גם בפסטיבלים ובכנסים הקשורים לאינטימיות, הכל סביב מעגל ההסכמה וגבולות מכל הכיוונים, והצד השני הוא שזה הציף את הנושא ברמה העולמית. אני חושב שזה עזר למלא נשים להעיז ולהוציא החוצה המון סיפורי פגיעה. אפשר לראות בכל מקום המון תלונות, המון האשמות, המון תיקים ותחקירים נגד מטפלים, שחקנים ואיפה שלא רוצים. דברים שהודחקו שנים יוצאים החוצה, מרגיש שבשנה שנתיים האחרונות זה כמו יציאה מהארון של הנושא הזה. אין מטפל שלא נמצא על הכוונת, התחושה היא שצריך נורא נורא להיזהר ואני רואה בזה משהו מבורך. אני שומע שמות של אנשים שאני מכיר אישית, הכל צף, ולדעתי זה הרבה בזכות הקמפיין הזה".
דיברת על זהירות. יש לי חברים שמעדיפים לעבור למדרכה ממול אם אישה הולכת לפניהם. זה מבורך או בעייתי בעיניך?
"אני שומע את הקול הזה הרבה. של גברים שאומרים שהם ממש מפחדים, במקום צעד אחורה הם לוקחים חמישה. אני גם מרגיש אותו עליי. אם פעם לא הייתי מודע לרגישות הזו, היום בכל מבט או התקרבות ברחוב או באוטובוס יש פי מיליון רגישות. אני בהחלט מרגיש שאני צריך להיות יותר רגיש במבטים שלי. זה נכון שהגוד גאיז צריכים לשלם מחיר, אז בסדר, פאק איט, אם זה מה שצריך כדי לשקם את האמון בין נשים לגברים ולבנות הכל מחדש, אני אישית מעדיף את זה ככה. אז שנעבור גם צד במדרכה בתור התחלה, גם אם זה קצת קיצוני. בתור התחלה אין לי בעיה שאנשים יפחדו".
אז איך גברים ילמדו איפה עובר הגבול בין מחמאה להטרדה?
"הרבה מהשיח, זה פשוט להודות ולהגיד: 'אנחנו מבולבלים'. הנשים רוצות שהם יהיו רגישים ויזהרו, אבל גם שהם יובילו, יזמו ויתחילו איתן. אז כן זה יוצר המון בלבול. אני חושב שאנחנו צריכים לפתח את הרגישות הזו אצלנו ולהיות אותנטיים, ואני מאמין שכל גבר יכול לדעת אם מה שהוא עושה זה נקי או לא, פוגעני או לא, האם זה בריא או לא. אני חושב שאני יכול להתחיל עם אישה בצורה מסוימת, ואותו אקט בדיוק רק באנרגיה שונה יהיה אחרת, זה קודם כל, המודעות כבר תגיע. פשוט צריך כאן כלים של תקשורת, הכל כל הזמן חוזר לזה – לתקשר. ללמוד ולשאול האם זה נעים לך? ואם זה לא, אז לקחת צעד אחורה. אני לא רוצה שנסרס את עצמנו לגמרי, שלא נסגר לגמרי. התקשורת היא המפתח, יש כלים לפתח את זה, אנחנו מדברים על זה במעגלי גברים".
הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר באחד המעגלים האלה.
"ברור לי. מותר להגיד שם הכל, קודם כל אנחנו מאווררים את הבושה ואת הפחד, ורק אז אפשר להתחיל לעשות סדר. אנחנו עסוקים ומוטרדים שלא יפגעו בי, שאני לא אפגע, אבל אנחנו אמורים להיות באהבה. גברים ונשים אמורים להרגיש נעים להגיד שלום. אז צריך קודם לעשות ריסטרט ולחדש את האמון וזו עבודה עמוקה. אני מאמין שאנחנו זורעים זרעים לדורות קדימה".
איפה הקאץ'?
"האתגר הגדול שאני נתקל בו זה איך להרחיב את המעגלים האלה. מן הסתם, יותר קל לי להעביר את המסרים שלי במעגלים שאני נמצא בהם, מדובר באנשים שהולכים לסדנאות. אבל איך אנחנו מגיעים ליותר? איך מגיעים לקבוצות שבהם יש פחות מודעות ודווקא שם צריכים את זה עוד יותר. אני מסתכל על התנהגויות מסוימות, למשל בדור של ההורים שלנו, איך גברים מבוגרים מדברים על בחורות שהם רואים בקניון נניח. אנחנו גדלנו בבתים שבהם לפני 50 שנה זה היה לגיטימי. אני עוד איכשהו התעוררתי, אבל יש כל כך הרבה את מי להעיר ואני לא יודע איך מגיעים אליהם".
