בזמן שבכינו ונלחמנו: הממשלה גזלה מאיתנו מיליארדי שקלים

הכספים הקואליציונים האדירים שאושררו השבוע על ידי הממשלה אולי נעטפים בכותרות יפות כמו השוואת תנאי המורות בחינוך החרדי לאופק חדש, אבל למעשה נועדו למטרה אחת בלבד – העברת מיליארדי שקלים לידי העסקנים המתנחלים והחרדים, כדי לשמר את כוחם הפוליטי ולבצר את המנדטים לקראת הבחירות הבאות.

>> הבושה מתה: למה הממשלה יורקת בפני משפחות החטופים?

בתוך המצב הקשה בו נמצאת מדינת ישראל – אחרי טבח מחריד וחסר תקדים שלווה באובדן תחושת הביטחון האישית והלאומית, שבועות של לחימה אחרי גיוס עצום של כ-350,000 אנשי ונשות מילואים, פינוי של קרוב ל-200,000 איש ואישה מביתם, בצפון ובדרום, מאות חטופים שגורל רובם עדיין לא ידוע ופגיעה כלכלית קשה – השבוע אישרה הממשלה את העברת הרוב המוחלט מקרב הכספים הקואליציונים, שנועדו לייצר הטבות מיוחדות עבור חלק ניכר מהמצביעים המגזריים של הממשלה הימנית ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל – המתנחלים והחרדים.

היקף הכספים הקואליציונים נקבע עם קום הממשלה הנוכחית, לפני 11 חודשים – בסך של כ-14.5 מיליארד שקלים עבור השנים 2023-2024. זה סכום עצום, הגבוה בהרבה ממה שהתרגלנו אליו ככסף פוליטי, ואינו מעוגן בבסיס התקציב אחרי עבודת מטה מקצועית.

>> הזלזול בתצפיתניות מוכיח: נשים משלמות את מחיר היוהרה

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' חג לפי הסקרים סביב אחוז החסימה. התשובה האסטרטגית שלו למצב הפוליטי הקשה שלו הוא יצירת "קופה קטנה" עצומה, של מאות מיליוני שקלים, היושבים ברובם במשרד לחיזוק ההתיישבות – אותם יוכלו שרי הציונות הדתית להוציא לחיזוק הבייס הפוליטי. כל זאת בניגוד מוחלט לעמדת גורמי המקצוע הכלכליים – במשרד האוצר ובבנק ישראל. סמוטריץ' הוא גם זה שהתייצב בתקשורת והגן על הבחירה הבלתי נסבלת שלא להעביר את הכספים שאינם חיוניים כעת לחזית ולעורף, תוך כדי סילוף של המספרים וטענה שקרית שכ-70% מהכספים הקואליציונים אכן הוסטו לטובת המלחמה. במציאות, רק מיליארד אחד מהכספים הללו אכן הוסט.

>> "נמאס לי!": ליהיא לפיד בפוסט אמיץ נגד מכונת הרעל

אצל החרדים המצב גרוע אף יותר. הכסף הקואליציוני עבורם כולל בעיקר תקציבים לאברכים והכנסת מערכת החינוך החרדית לתנאים הכלכליים של אופק חדש. על פניו, אם לא היינו בתקופת מלחמה, מדובר בבשורה. מדוע שמערכת החינוך החרדית לא תקבל את אותם התנאים שמקבלים בכלל המערכת?

מחקר חדש שפורסם בקרן ברל כצלנסון, אותו כתבה מיכל צ'רנוביצקי (גילוי נאות: ליוויתי מקצועית את המחקר), מצביע על הפערים העצומים בין החינוך הממלכתי לחינוך החרדי, שאינו ממלכתי ברובו המוחלט: כ-20% מתלמידי ותלמידות בית הספר לומדים במערכת החרדית (למעלה מחצי מיליון), אולם מערכת החינוך החרדית הרגילה (מוסדות המוכש"ר והפטור) משתרכת מאחורי מערכת החינוך הכללית, כמעט בכל פרמטר.

למרות שהדיון העיקרי בציבור הכללי ובמסדרונות הממשלה הוא סביב נושא אחד בלבד – האם התלמידים לומדים ליבה או לא – הפערים הם בתחומים רבים נוספים. כך, רמת ההכשרה של המורים החרדים, נמוכה משמעותית מרמת ההכשרה של המורים הלא חרדים. גם הפדגוגיה שונה: בעוד שבשנים האחרונות בתי הספר הממלכתיים עוברים יותר ויותר ללמידה בגישות פדגוגיות חדשניות הנותנות מענה לשונות ולגיוון בכיתה, בבתי הספר החרדיים הלמידה עדיין מתקיימת בעיקר בשיטה פרונטלית. קיימת אפליה ברישום – הליך הרישום לבתי הספר לקוי ומפלה על רקע עדתי, דתי ומעמדי. אחוזי הנשירה ממערכת החינוך החרדית הם הגבוהים בישראל, והפיקוח על ידי משרד החינוך נמוך, וכולל בדרך כלל רק היבטים של מנהל תקין, ולא היבטים פדגוגיים.

תמונת המצב הקשה של מערכת החינוך החרדית בישראל מייצרת פגיעה הן בזכותם הבסיסית של ילדים וילדות חרדיים לחינוך, והן בזכויות העובדים של מורות, מורים וגננות. בנוסף, כספי הציבור מנוהלים בזלזול ומבוזבזים בחוסר יעילות – כך שהנזקים הם גם כלכליים וגם חינוכיים וחברתיים.

>> היום שאחרי החיבוק: החוב הבא של ישראל כלפי החטופים

הפתרון הוא בהרחבת מערכת החינוך הממלכתית החרדית, שהיום כוללת רק כ-3% מהתלמידים והתלמידות, ונתקלת בהתנגדות אקטיבית של המפלגות החרדיות להרחבתה. במערכת הזאת קיימים כבר כעת לימודי ליבה מלאים, והסדרים תואמים לאופק חדש. ההתנגדות היא לא מכיוון שהמפלגות החרדיות חוששות להשכלה התורנית ואורח החיים החרדי של מי שהולך לשם, אלא מכיוון שמערכת החינוך החרדית היום מחוברת ישירות למערכת הפוליטית. החינוך העצמאי קשור למפלגת יהדות התורה; מעיין החינוך התורני קשור למפלגת ש”ס. הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בכך שבעלי תפקידים ברשתות החינוך משמשים בתפקידים בכירים במפלגה. גם עמותות החינוך הפרטיות קשורות לעיתים קרובות לפוליטיקה החרדית. 47% בקרב העובדות והעובדים החרדים מועסקים בחינוך החרדי. זה נתון חסר תקדים. כלומר, השליטה של המפלגות החרדיות על החינוך החרדי מייצרת מפעל ג'ובים עצום, ומקנה להם כוח פוליטי אדיר, שמבצר את ההצבעה לאותן המפלגות. העברת הכספים לא נועדה לשפר את מערכת החינוך – אם זאת הייתה המטרה, הפתרון הברור היה חיזוק החינוך הממלכתי חרדי. המטרה היא פוליטית גרידא.

העברת הכספים הקואליציוניים לייעוד המגזרי שלהם – למרות המלחמה – נעשתה בימים בהם מרבית הציבור הישראלי מרותק לחדשות הנוגעות לשחרור הנשים והילדים החטופים. התזמון הוא לא מקרי. זאת ממשלה שעושה לביתה, על חשבון כל השאר. ולא משנה מה הנזק שנגרם לציבור.