היום שאחרי החיבוק: החוב הבא של ישראל כלפי החטופים

הסרטון של אמילי הנד מתחבקת עם אחותה לא יוצא לי מהראש. שפת הגוף של שתיהן אומרת הכל. הילדה היפה בת ה-9 בפיג'מה הוורודה, בעיניה הכבויות ובגופה הקטן והשפוף, נמשכה אל זרועותיה המושטות של אחותה כמו ספינה טרופה אל חוף מבטחים. מתערסלת לתוכה בלי לומר מילה.

>> "רק רוצה לחבק אותן ולהגיד להן שאימא כאן": בנותיה של מעין צין שבו אליה

גם שובן של דפנה (15) ואלה (8) אליקים, בנותיה של מעין צין, שנחטפו מביתן לאחר שחזו ברצח של אביהן ובת זוגו שאהבו כל כך, לא מרפה מכל תא בגוף. גם שובה של הילה רותם שושני בת ה-12, שהופרדה באכזריות מאמה רעיה יומיים לפני שהוחזרה הביתה, הוא מיקס של תחושות שמחה והקלה מהולות באימה ועצב. ויהל שוהם בת ה-3 עם הדובי שלה. ואביגיל עידן, ש"חגגה" יום הולדת 4 לפני שלושה ימים בשבי, ועכשיו חזרה הביתה, או לפחות למה שנשאר ממנו אחרי שהוריה נרצחו בדם קר. מאחורי כל ילדה וילד ששוחררו יש עולם שלם שהתרסק. חלקם איבדו הורה במתקפה של חמאס בשבעה באוקטובר, חלקם איבדו שניים. חלקם נתלשו מההורה היחיד שנותר להם, אך נותר מאחור, בגיהנום של חמאס מתחת לפני האדמה.

השבת החטופות והחטופים? זהו רק הצעד הראשון. המדינה צריכה לדאוג מעתה ועד עולם לשובם של החטופות והחטופים לחיים שכל כך מגיעים להם. היא זו שהפקירה אותם מלכתחילה, וההפקרות הזו צריכה להסתיים היום

ביום שאחרי החיבוק החם, הן זה של המשפחות והן זה של עם שלם שכל אחד מכ-240 החטופות והחטופים נכנסו לו כמו רסיס ללב, צריך לזכור: העבודה האמיתית מתחילה עכשיו. מחויבות, הדדיות, אכפתיות ומסירות הן תכונות מדהימות של העם הזה, אבל כידוע לכולנו, הן חסרות לחלוטין מהמערכת. משורדות ושורדי שואה ועד הלומות והלומי קרב – המערכת הבירוקרטית הקרה והמדינה שמפעילה אותה, נוהגות בעיוורון וחידלון מכעיסים כלפי כל אותם אנשים שיש לה חוב מוסרי כלפיהם.

>> "המציאות הנפשית שלהם היא בלתי נתפסת": מה עובר על הילדים שחזרו מהשבי?

השבת החטופות והחטופים? זהו רק הצעד הראשון. המדינה צריכה לדאוג מעתה ועד עולם לשובם של החטופות והחטופים לחיים שכל כך מגיעים להם. היא זו שהפקירה אותם מלכתחילה, כפי שמתחיל להתבהר לכולנו – מקולן של התצפיתניות שהושתק ועד השתקת הנגדת מ-8200 שהתריעה על האסון הקרב ובא, וכמובן ההפקרות המתמשכת של יישובי הדרום. ההפקרות הזו צריכה להסתיים היום.

בינתיים, הממשלה עדיין לא ששה להסיט את הכספים הקואליציוניים לטובת המלחמה, וחלק מחבריה אף מגדילים לעשות ולהתעלל רגשית במשפחות החטופים, כפי שראינו במופע האימים של בן גביר ושותפיו לעוצמה יהודית בכנסת. מדינת ישראל, בחסות כל ממשלות ישראל לדורותיה העתידיים, מוכרחה לדאוג לשיקומם של החטופות והחטופים ומשפחותיהם, כמו גם לשיקומם של כלל שורדות ושורדי המתקפה בשבעה באוקטובר. מדינת ישראל חייבת ללוות ולעטוף אותם, את כולם, עד יומם האחרון, ולא משנה כמה זה יעלה. זה המינימום שהיא יכולה וצריכה לעשות. מדינת ישראל הפקירה אותם פעם אחת. אסור לה להפקיר אותם שוב.