מכחישי ידידות הם השוביניסטים החדשים, וזה בכלל לא מצחיק

בשבוע החולף חזיתי בשני מקרים של גילויי שטנה כלפי המוסד החברתי הכי חשוב עבורי, מוסד הידידות. טרם הפיכתי לפמינאצית, סבבו אותי במעגלים הקרובים אך ורק בנים. לאורך התיכון ובמהלך הצבא נאלצתי להדוף הנחות על טבעם המיני של הקשרים והפכתי את המילה "ידיד" למונח קדוש. בשנים האחרונות אני מתחילה לראות את מוסד הידידות הנשית כאקטיביזם פמיניסטי, לכן, כאשר אני נתקלת במופעי ביטול של החברות ההטרוסקסואלית, אני חשה מאויימת כמי שנקראת בפי חבריי – "ראש השדולה למען הידידות".

>> תענוג או הרס עצמי? רווקות במערכת יחסים עם גבר נשוי בזוגיות פתוחה מדברות

אדל בספלוב ומאץ' עבד | צילום: אור גפן

הראשונה שעירערה על המושג, ואולי עם נסיבות מקלות – היא אדל בספלוב, כשנשאלה בסטורי מה דעתה על ידידות בקשר זוגי, השיבה: "לא מאמינה במושג ידיד, ובמיוחד לא במושג ידידה! אין דבר כזה אל תאמינו בזה לעולם". לאור השמועות על בגידותיו של בן זוגה מאץ', קל להבין את החרדה שלה מנוכחות נשית בחייו. לאחר מכן נחשפתי לשרשור מזעזע בטוויטר, של בחורה ששיתפה הודעה שידיד שלה שלה שלח לה ביום האהבה, ובה נאמר: "הייתי רוצה שנהיה יחד הלילה". הציוץ גרר עשרות תגובות של גברים שהסבירו לה בקנאות דתית – אין דבר כזה ידידות.

באופן אינהרנטי, המגדר שמאיים על מוסד הידידות – אמנם לא באופן בלעדי אבל כן משמעותי – הוא המין הגברי. הכחשת ידידות היא ביטוי של שוביניזם, שבבסיסו ההנחה המובלעת שנשים לעולם רק ימלאו פונקציה עבור גברים. אמנם יש מגוון תפקידים שאישה יכולה למלא בחייו של גבר, והיחס לדמות שרוצים לזיין שונה מהיחס לזו שרוצים להפוך לבת זוג או להביא איתה ילדים, אבל כל האספקטים הללו מונעי מטרה ואף אחד מהם הוא לא קשר סטטי חף מאינטרסים.

הקונספציה לפיה גבר לנצח ירצה בוודאות לזיין כל אישה שנקרית בחייו, מכניסה סטרס אמיתי לחייו של הפרט, כמו גם לחייה של בחורה הניצבת מולו. בעצם נאמר לה מפורשות, עלייך להיזהר שכן ליחסים הטרוסקסואליים יש כרטיס בכיוון אחד – לכן אין מקום לארעיות, חוסר פניות או ספונטניות. על ההחפצה הזו מוסיפים גברים ולנים על מהות ה"פרינדזון". כל אשר הם נקלעים לקשר רציף עם אישה שמצליחה להציב גבולות ולתקשר רצונות, עמדה זו לבדה מהווה קריאת תיגר על הסדר החברתי והעליונות הגברית.

ההתקרבנות הזו מדכאת ומעליבה. תחשבו על זה מנקודת המבט הנשית – לחשוב שיש לך חבר טוב, ולגלות שהוא רק רצה לזיין אותך. את אשמה שהתבלבלת, היית עבורו מטרה לכיבוש בלבד, ולא, חלילה, אדם שלם עם רגשות ומחשבות שהוא נהנה מחברתו.

נקודת המבט הנשית נעדרת כידוע מקולנוע, טלוויזיה, פרסומות ופוליטיקה, אבל גם מחיי הפרט האינדיבידואליים. אם אינך יכול לחוות עולם פנימי של בחורה, באופן בלתי מתווך, טרם כניסתך לזוגיות, איך תצליח להרכיב תפיסה מגובשת של מאוויים, קשיים, חרדות וחוסר ביטחון של העומדת מולך, בתוספת משקלם הכבד של האגו וחובת הריגוש הצובאים על קשר רומנטי?

גברים ונשים אכן שונים זה מזה, לא בפן המהותי, אלא באופן שבו הם חווים את המציאות. כל כך הרבה מהמאבקים החברתיים בכלל והפמיניסטיים בפרט של העשור האחרון, מבקשים לפתוח את עיניה של קבוצה אחת לקשיים של קבוצה אחרת הנותרים שקופים לה.

אינספור ההנחות על כך ש"אי אפשר להבין נשים", מ"בדיחות אישתי" דרך "מילון נשי עברי" ועד מדריכי סודות אומנות הפיתוי ההזויים, מונחות על גבי האיסור הידידות בין גברים לנשים ועל השטח המת בראיית המין השני. הפתרון להנחות השוביניסטיות הללו טמון בקשר הידידותי, שבבירור מאפשר יותר לדבר על הספקטרום שבין הטרדות לאונס עם מישהו שאינך מקיימת איתו קשר מיני בהכרח. זה כמו שיותר קל לדבר על אימא שלך בחופשיות עם מישהי שלא מנסה, במודע או שלא במודע, להיכנס לנעליה בנפח נוכחותה בחייך.

החיסול הממוקד של מוסד הידידות לא מגיע רק מצידם של הגברים הסטרייטים, גם לנשים נדרשת התמודדות על מנת לעבור את החסמים בדרך לחברות הטרוגנית. הקושי של לרכוש ידידים, מעבר לטענת ה"מתאהבים בי" הקלאסית, הוא ההכרח למלא את התפקידים החברתיים שלהן גם בהיעדר עניין רומנטי. אחד העקרונות המנחים לתמריצי חיזור הוא המסתורין – על מנת לרכוש ידיד עלינו לפרק את הצורך להישאר מסתורית, מעין אניגמה אידיאלית ובלתי מושגת. הצורך הזה מיתרגם לדחף להישמר יפה וחלשה, אותו דחף לא מודע לשמר מראה חיצוני מתוחזק בכל אינטראקציה הוא מחסום ליצירת קשר אינטימי. אם אנו רוצות ליצור מערכת יחסים שוויונית ואפלטונית עם מישהו, אין תקנה שמכריחה אותנו להראות תמיד בשיא שלנו. החרדה מלהגיע לפגישות עם גבר ללא איפור או בלבוש זרוק, משמרת את הדיסטנס הרגשי ביננו בלי שנשים לב.

זה לא הכל. גם ב-2022 ישנה כמות לא מבוטלת של נשים שמתביישות לאכול מול מישהו, ההוויה של "להזמין סלט בדייט" זולגת גם לחיי החברה, ומשמרת את המבנה הקלאסי של יחסים אינטר-מגדריים. היכולת להיות חשופה, "מכוערת", לגעת בנושאים לא זוהרים – מהטרדות מיניות, דרך מחזור ועד חרמנות (שעדיין נחשבת טאבו עבורנו) היא זו שמבססת קשר חברי-אינטימי. היא זו שיכולה להפשיט אותנו מ"הפנטזיה הנשית" בעיני בן שיחנו, ובוראת את הקונסטלציה הנכספת והחמקמקה "ידידות". אבן היסוד של חברות טובה היא היעדר שיפוטיות, לכן עלינו להתגבר על הפחד שישפטו אותנו ומהיראה מהמבט הגברי-פטריאכלי.

כמובן שאין מניעה שרחמנא ליצלן, יתאהבו בנו גם אם נספר על אספקטים דפוקים באישיותנו. עם זאת, תקשורת כנה כן יכולה לבטל את פעולת ההשלכה, שהיא לרוב אבן יסוד ביצירת עניין רומנטי עבור גבר.

השבוע ידיד שלח לי אייטם על קשר רומנטי בין שחר חיון לעומר אדם, לאחר חודשים ארוכים במהלכם הם מוצגים כחברים טובים. הידיעה הזו דיכאה אותי, רק כמה ימים קודם לכן דיברתי איתו על כמה הידידות ביניהם מרגשת אותי. הסברתי לו כי לבחורה כמו שחר חיון, כפי שנשתקף מהסאונד הוויראלי בו אבי אברומי כורז בטיקטוק את שמה פעם אחר פעם כשנשאל "את מי הוא מעדיף", בטח קשה לבסס קשר אפלטוני. חיון היא יפהפיה לוהטת, באופן שקשה לגברים לנתק מאספירציות רומנטיות ומיניות. לכן הקשר הידידותי בינה לבין לא אחר מעומר אדם, אינו טריוויאלי בכלל. אדם הוא אס מהצד השני של המתרס, מצליח עשיר ו"יכול להשיג כל בחורה שהוא רוצה". בפרדיגמה שאנו חיים בה, לעומר אדם כביכול אין שום אינטרס להחזיק קשר אפלטוני. הוא הגרסה הישראלית של דן בילזריין, אשר כל בחורה הנקלעת ליאכטה בה הוא שט, לכאורה, יותר מתשמח להיכנס איתו למיטה.

לידידות הטרוסקסואלית יש מעט מאוד ייצוגים במדיה. גם התנועה לייצור דמויות נשיות מורכבות ועגולות בקולנוע וטלוויזיה, לא בהכרח מעמידה להן אינטרקציות אפלטוניות עם גברים סטרייטים (לדמות הידיד הגיי יש ייצוג רווח). לכן עדיין יש צורך לשכנע את כל 77 הגברים שהגיבו לנוי בטוויטר, שיש חיה כזו ידידות ואפילו שווה להם לייצר אחת כזו. מערכת יחסים חפה מאינטרסים, שפוטרת אותם מחרדה הכלכלית של הצורך לשלם עלינו, להיות זמינים מספיק, ליזום, לגונן. כזו שמאפשרת במקומות שאפילו חבורות בנים אמיצות לא מצליחות, לפרק את מנגוני הפטריארכיה שמדכאים גם אותם.

>> "יום אחד את מסובבת את הראש ומגלה שלא נשארו לך חברות. זה רגע עצוב מאוד"