"יום אחד את מסובבת את הראש ומגלה שלא נשארו לך חברות. זה רגע עצוב מאוד"

צילום מסך מתוך הסרט "תלמה ולואיז"
צילום מסך מתוך הסרט "תלמה ולואיז"

פעם הן היו מרכז חיינו, אבל כשהתבגרנו ומצאנו את עצמנו מטפלות בילדים, דואגות להורים ומנסות למצוא זמן לפרטנר/ית - גילינו שנשארנו בלי חברות. איך ליצור חברויות חדשות בגיל מבוגר? מדריך

88 שיתופים | 132 צפיות

אחרי שאספנו אותן בעמל רב לאורך השנים, אנחנו בטוחות שהבסטיז שלנו שם, לנגב לנו את הדמעות לנצח. אבל חברויות משמעותיות דורשות תחזוקה מתמדת, וכשאנחנו שחוקות מדי ממעמסות החיים, הן נדחקות לפינת המתישהו. זה לא שאנחנו לא זוכרות שהן שם, אבל אנחנו תשושות מדי כדי לצאת להיפגש, ומוצאות את עצמנו דוחות את שיחת "מה העניינים" למחר, שהופך לשבוע הבא, שהופך לעוד חודש – עד שאנחנו מתעוררות אחרי כמה שנים ומגלות שאין כל כך טעם או למי להתקשר.

>> 13 דברים שלמדנו מבר רפאלי על אימהות

"כשאנחנו צעירות יש לנו את כל הזמן לשהות ביחד עם חברות, להכיר באמת ולפתח אינטימיות וקרבה", אומרת חני לרמן, שהוציאה לאחרונה ספר בנושא בשם "איפה החברות שלנו?". לרמן מספרת שיום אחד, בגיל שנושק לארבעים, היא הבינה שהיא אמנם מוקפת כל היום בנשים, אבל שאין לה חברות אמיתיות. המצוקה שלה הובילה אותה לפתח מיזם קבוצות נשים בשם "חוג חברות" שמטרתו לייצר קהילות נשים חברות בקרבת הבית. עד כה השתתפו בו למעלה מ-600 נשים.

"כשאנחנו מתבגרות ועוברות הלאה ומתחילות לרוץ כמו משוגעות, יש לנו פחות זמן לייצר קשרים חדשים או לתחזק את הקיימים", היא ממשיכה. "אנחנו שוהות בעבודה רוב היום, ואז כל אחת הולכת לדרכה. רובנו רצות לילדים, וכשהם נרדמים את נשארת חצי שעה לבלות עם בן הזוג. בין לבין אנחנו מטפלות בהורים שלנו שמתחילים להזדקן, ולחברות נשארים הפירורים, אם בכלל. ואז כשאת עוברת משבר של אבל או אפילו חווה אירוע של שמחה, את מסובבת את הראש ומגלה שאת לבד. זה רגע עצוב מאוד".

האם יש טעם אחרי הרבה שנים לנסות להחיות קשרים מהעבר?
"זה אפשרי אבל צריך מוטיבציה גדולה משני הצדדים", אומרת לרמן. "גם המרחק מאוד משפיע. עד שמצליחים לקבוע משהו יוצאת הנשמה. בנוסף, הרבה פעמים אנחנו משתנות. אני לא הבן אדם שהייתי בגיל 20 או 30. אז אלא אם החברות עושות את קפיצת ההתפתחות יחד איתך, נוצר פער וזה לא מתאים יותר. את גם עלולה לגלות שיש לחברה מספיק חברות עכשיו, שהיא כבר עשתה את שלה ולא ממש זקוקה לך ברמה שאת זקוקה לה".

חני לרמן, מחברת הספר "איפה החברות שלנו?": "כשאנחנו צעירות יש לנו את כל הזמן לשהות ביחד עם חברות. כשאנחנו מתבגרות רובנו רצות לילדים, ולחברות נשארים הפירורים"

 

לרמן ניסתה בעצמה להכיר חברות חדשות, וכשלא הצליחה חוותה לדבריה פגיעה קשה בערך העצמי. "לא הצלחתי למצוא מישהי מדויקת לי. זה לא נדבק", היא אומרת. "ובמקביל היה נראה שלכולן סביבי יש חברות טובות שהן מבלות איתן כל הזמן. הבעיה היא שאם אנחנו מנסות להכיר חברות חדשות, אנחנו מגלות שרוב הפלטפורמות לא מספקות. בחוגים למשל – כולן מגיעות חמש דקות לפני ומתחבקות ומתנשקות, ומשתתפות בחוג ואז יוצאות ומפטפטות קצת ומתפזרות הביתה. או שיש את אימהות הגינה, אבל הן לא תמיד הטייפ קאסט שלך. המרחבים האלה שמתכנסים סביב נושא מסוים לא מאפשרים שיח והיכרות מעמיקה, הכל נורא ברפרוף, וממצב שבו אני רוקדת מאחורי מישהי בחוג ללהציע לה להיפגש לקפה – זו קפיצה מאוד גדולה, ורובנו מונעות מהפחד מדחייה. באחד החוגים עשיתי מוב כזה קטן על מישהי והיא לא הגיבה כמו שרציתי, אז נפגעתי, השתבללתי, ולא ניסיתי יותר לכמה שנים טובות".

חני לרמן, מחברת הספר "איפה החברות שלנו?" | צילום: ליבי פאר
חני לרמן, מחברת הספר "איפה החברות שלנו?" | צילום: ליבי פאר

ובכל זאת לרמן ממליצה להתעקש ולהתגבר על הפחד מדחייה. "לפעמים האישה מולך לא מבינה שהתחלת איתה בכלל", היא אומרת. "יכול להיות שהיא כן הבינה, אבל היא לא במקום בחיים שבו היא יכולה להכניס חברות. יכול להיות גם שאת לא מתאימה לה. אז מה, לא צריך למצוא חן בעיני כולן".

במקביל, היא אומרת, כדאי להתחיל להשתחרר מהשיפוטיות ומהרעיון של איך אמורה להיראות חברה. "ברגע שנפתחות התבניות המאוד צרות שלנו, אנחנו יכולות להסכים להכיר יותר נשים", אומרת לרמן. "כשניסיתי להכיר חברה חדשה הייתי נעולה על תבנית מסוימת – שתהיה בגיל שלי, עם ילדות בגיל שלי, ועדיף שתהיה נשואה כדי שבעלי יסתדר עם בעלה. היום אני מבינה שחייתי בסרט".

אבל כדי שזה באמת יעבוד, אנחנו צריכות לדבריה, להחליט שזה מספיק חשוב לנו ולהיפטר מהדחיינות. "צריך ליזום כל הזמן ולחפש הזדמנויות", היא אומרת. "לתרגל את התודעה להתמקד במה כן ובמה לא. איך אני יכולה להרוויח וליהנות מהאישה הזו. וגם לא לצפות שקשר אחד יספק את כל הצרכים הרגשיים שלך, ולא לוותר על חברויות בגלל מרחק גיאוגרפי. צריך לשאול, להתקשר, להשקיע ולתחזק. אנחנו צריכות להבין שזו ממש עבודה".

עטיפת הספר "איפה החברות שלנו?" מאת חני לרמן
עטיפת הספר "איפה החברות שלנו?" מאת חני לרמן