מפקדת הגדוד שהוקפצה למילואים בזמן ששהתה בממ"ד בעוטף

בסוף השבוע האחרון של חג הסוכות, סא"ל במיל' טל פונק (44) ממכמורת, מג"דית במחוז חיפה של פיקוד העורף, נסעה עם שתי בנותיה בנות ה-9 וה-11 לביקור אצל חברים ביישוב נתיב העשרה. השקט והנוף הפסטורלי התחלפו בשבת בבוקר באזעקות ("התעוררנו לצבע אדום בשש וחצי בבוקר"), ולא הרבה לאחר מכן – התרחשה גם חדירה אווירית של מחבלים ליישוב.

>> מעיין אדם קמה מהשבעה על אחותה: "מפל הייתה אהבתי הראשונה"

"רק מספר שעות לאחר מכן אני והסגל שלי הוקפצנו", היא מספרת לנו על המתרחש. "ההקפצה תפסה אותי בממ"ד, אבל רק אחרי 12 שעות, ואחרי שהבנו שסכנת המחבלים חלפה וכולם נוטרלו, יצאנו בשיירה מאולתרת של מספר רכבים מהישוב. אני חזרתי צפונה הביתה, התארגנתי, וביום ראשון חברתי לכוח שלי ולגדוד במחוז חיפה".

מפחיד מאוד. איך הבנות שלך קיבלו את העובדה שאימא לא תהיה בבית, ונקראה למלחמה?
"הבנות שלי נולדו לתוך שתי משפחות – המשפחה שלהן ומשפחת הגדוד. הן אהובות ומחובקות, מכירות את התפקיד והמשמעויות שלו. המשפחה הגרעינית תומכת ויש לנו קהילה. כרגע אני מגויסת ומפקדת על הגדוד, אבל כל הזמן בקשר איתן, בדיוק כמו כל שאר בעלי התפקידים בגדוד, שהשאירו משפחות, ילדים, בעלים, נשים והגיעו ללא היסוס ברגע שנקראו".

"בשגרה הגדוד מבצע אימונים", מספרת פונק, מהנדסת אזרחית במקצועה, "אבל מתחילת הלחימה הוא עוסק בהגברת תחושת החוסן במרחב האזרחי". במסגרת התפקיד מתבצעת הסברה לאוכלוסיות מתקשות ועבודה משותפת עם הרשויות בכל ההיבטים הנדרשים: סקרי מיגון של מהנדסים, חבירות למד"א והמשטרה, ועבודה מול קהילות מגוונות. "חלק מהמשימות שלנו הן הצלת חיים, שמירה על שגרת החיים והרציפות התפקודית", היא מוסיפה.

>> "צו 8 הוא צו 8, גם בחודש תשיעי. לא חושבת על מה יהיה אחרי הלידה"

"בבתי מלון של מפונים יש המון עבודה עם רשויות בהיבט של עו"סים, צרכים נפשיים או חומריים, יוצא לנו לפגוש אזרחים שמרגישים חזקים יותר בזכותנו", פונק מספרת בגאווה, "ותרומתם אדירה – כל יום מגיעים אזרחים מכל האוכלוסיות שיש ונותנים מרמת הגרב, דרך אוכל ועוגות ועד ציורים, מכתבים וחיזוק במילים. וזה החוסן שאנחנו רוצים להמשיך לייצר ולשמר. בשביל זה אנחנו כאן".

את פוגשת גם אזרחים ואזרחיות מפוחדים, בלחץ?
"אין שום בעיה עם פחד, מתגברים ביחד. השהות שלנו בסביבה מחזקת, לא רואים אותנו ונכנסים לפאניקה. להפך, רואים אותנו ותחושת הביטחון הולכת וגוברת. יש חשיבות מאוד גדולה בחוסנו של העורף, הוא זה שמאפשר לנו את מרווח התמרון במערכה. המורל שלנו גבוה".

את לא נתקלת בשום שיח פוליטי? הרי את נתקלת באזרחים כל יום, כל היום.
"לא. גם בקרב החיילים בגדוד וגם בקרב האזרחים לא נתקלים בשום שיח פוליטי, יש פה אחדות מטורפת שמקיפה אותנו מכל מקום, עם תחושות טובות החל מהדברים הקטנים. הולכים ברחוב ולמרות שיש לנו אוכל ומים מציעים לנו עוגות ולשתות בלי סוף. את קמה בבוקר, ממשיכה לראות אנשים מסתובבים – וטוב שכך, כל עוד זה תחת הנחיות פיקוד העורף, כמובן".

>> "בכל 25 שנותיי בשירות לא ראיתי מראות קשים כמו אלה"

ישנה ביקורת מצד אזרחים על המחדל הגדול שנעשה. שצה"ל לא הופתע בדיוק כמו האזרחים והאזרחיות בחוץ. מה את מרגישה בקשר לזה?
"גם אני ברמה האישית, וגם הגדוד ברמה הפיקודית, לא מתעסקים כרגע בשום ביקורת. אנחנו מתעסקים בעשייה ובחיזוק העורף. אני לא מחזיקה בתמונת מצב על מה היה, זה הטפל ולא העיקר. צריך להתעסק בכאן ועכשיו ולאן פנינו מועדות".