סרן מ' שסיכלה פיגוע בצפון מדברת לראשונה: "יש לי הזכות להציל חיים"

סרן מ', מפעילת כטמ"ם (כלי טיס מוטס מרחוק) תמיד ידעה שתהיה טייסת. כשקיבלה צו שמונה לחזור לתפקידה בשבת השחורה של 7 באוקטובר, לא היססה אם ללכת או לא, גם אם זה אומר לעזוב את דירתה, את העסק שלה ואת עבודתה כמנהלת טכנולוגיה במשרד פרסום. מאז, הספיקה לסכל כמה וכמה פיגועים בעזה ובלבנון, לישון בקושי בין שעתיים לשלוש בלילה כבר למעלה משבועיים, אבל לעשות זאת עם אור בעיניים – בידיעה שהיא שומרת על המדינה.

>> "בכל 25 שנותיי בשירות לא ראיתי מראות קשים כמו אלה"

"היה אירוע בצפון, ראינו שני פעילים על הגדר. דיברנו עם מודיעין והבנו שמדובר בשני מחבלים עם מטעני חבלה", היא מספרת על אחד מאירועי הביטחון הדרמטיים שהייתה מעורבת בהם לאחרונה, "ירינו עליהם ולאחר הירי היה פיצוץ כזה גדול ממטען החבלה, שהבנו שמזל אדיר שהיינו שם. אם לא היינו עושים את זה, היה נגרם נזק רב. אלה היו כמויות נפץ שאני לא יכולה להסביר".

לסרן מ' יש לא מעט סיפורים בקנה מהחודש האחרון. "היה ירי מחבלים על כוחותינו משייטת 13, השייטת לא הצליחו לירות עליהם בחזרה ולא הבינו איפה המחבלים נמצאים", היא משתפת, "הם רק שמעו את הכדורים שורקים ולא ראו איפה הם נמצאים. הם הצליחו להכווין אותנו, כך שסרקנו את השטח מעליהם עם כלי הטיס, איתרנו את המחבלים תוך כדי ירי והצלנו את הכוחות. אירוע נוסף היה כשמחבל ניסה להסתער על נגמ"ש מכוחותינו והצלחנו לאתר אותו רגע לפני. גם שם היה מטען מטורף שהיה יכול להרוג רבים".

מטורף שאת זו שמפעילה את הכלי מרחוק ומנטרלת את האירוע. אין לחץ באותם רגעים?
"אין לחץ בכלל. את נכנסת למין מוד כזה, לפעמים אני מרגישה כמו רובוט. אני מבינה שבשלב הזה אני צריכה להיות הכי מקצועית שיכולה כי מדובר בחיי אדם. אם אני לא אעשה את עבודתי טוב, המטען יתפוצץ על חיילים שלנו. מבחינתי כל אחד במדינת ישראל הוא כמו החיים שלי. החיים שלי לא נפגעים כי אני מטיסה מרחוק, זה זניח, הכוח שיש לי בשטח – עבורו אני עושה הכל. מאז פרוץ הלחימה לא ישנתי יותר משלוש שעות בלילה, אנחנו עושים תחקירים כל הזמן גם כשלא בטיסה. רק כשיורדים מהקרון, הדופק עולה בטירוף ואני שומעת את עצמי בקשר – ולא מאמינה שזו אני".

סרן מ' | באדיבות דובר צה"ל

הכל מתחיל בבית

"אבא שלי היה טייס קרב ואחותי משררת בחיל האוויר, שהתחנכתי על ערכיו", מספרת לנו סרן מ' בריאיון. "תמיד רציתי להיות טייסת. אבא שלי תמיד רצה בן טייס, אז יש לי אמנם אח אחד ש'אכזב', אבל היה לי ברור שאני ממשיכה את השושלת. את הקורס שלנו לא סיימה אפילו בחורה אחת לצערי, אבל הייתי עם נשים מדהימות וחזקות, אחת מהן עד היום איתי בטייסת".

"נפלתי אחרי שנה מקורס טיס ואז ניתנה לי הבחירה האם להמשיך בחיל האוויר כקצינה", היא משתפת. "תהיתי אם להיות לוחמת, כי השלב הראשוני בטיס מלא בניווטים – הלכתי 35 ק"מ עם חצי ממשקל הגוף שלי על הגב – ואני לא יכולה להסביר למה כמה זה מחזק את התודעה, הידיעה שאין דבר שהגוף לא יכול לעשות", היא מספרת בהתלהבות.

ובסוף בחרת בלהיות טייסת כטמ"ם.
"נכון. אמנם נהניתי מאוד לנווט, אבל הציעו לי את התפקיד של מפעילת כטמ"ם. אנחנו מטיסים מרחוק את מטוסי הצבא בכל גבולות המדינה ובמדינות אחרות. התפקיד הוא כמו של טייס, זה מטוס לכל דבר, שנשאר הרבה שעות באוויר, ואת צריכה לדעת איפה ה-נ.צ שלו. אני גרה בתל אביב ומה ששומעים בשמי הארץ בשבועות האחרונים מאז שהתחילה הלחימה – הרעש שלא נגמר – זה אנחנו. כל פעם שאני עולה לטיסה, אני יודעת שהתפקיד שלי הוא להיות עין בשמיים, המלאכים למעלה".

"כשהציעו לי את התפקיד זה עוד היה מסווג ולא ידעתי מה זה, הגעתי אפילו לבני גנץ וגם לראש חיל האוויר שהמליצו לי על התפקיד מאוד", היא מוסיפה, "התחלתי את הקורס בפלמ"חים עם כמה מפעילות מהקורס שלי, שלא סיימו ועברו לשם. זה היה הקורס עם הכי הרבה בנות מפעילות שהיה בצה"ל – שש בנות".

>> חן מיה ניסתה להציל 20 מחבריה: "זה היה כמו משחק מוות בשדות הפתוחים"

יש המון מורכבויות בתפקיד, המון דברים שאת נדרשת לעשות במקביל.
"לגמרי. זה להיות בקשר עם מודיעין, לחסל מחבלים, להיות בקשר עם הכוחות בשטח ולסרוק את הגדר כדי לראות שאין איומים. כשאנחנו יודעים על שיגורים, אנחנו מנסים למנוע אותם עוד לפני שהם קורים, להיות בכל הזירות ולנטרל את כל האיומים. אנחנו פועלים מסביב לשעון – עזבנו משפחות ואת כל העיסוקים, שמנו סטופ על החיים כדי להיות בטייסת".

מ' מוסיפה שלאור המלחמה הנוכחית, אף נוספו תפקידים חדשים כדי להתאים את הצרכים למה שנדרש בשטח: "התחילו להקים תפקידים חדשים כי אנחנו מבינים שהמלחמה היא לא רק בשמיים ובשדה הקרב. שתביני, אני כבר שמונה שנים בטייסת, תוקפת מפעילה ועוזרת לכוחות, וזו פעם ראשונה שאני יכולה להתראיין. חשוב שנדבר, שנספר על מה שאנחנו רואים ועושים".

"לא מאמינה שזו אני שמבצעת את התקיפות הללו". סרן מ' | באדיבות דובר צה"ל

את גאה בעצמך?
"פחות גאה כמו שאני שמחה שיש לי את הזכות להציל חיים, את הזכות להשתמש בשירות הצבאי שלי והמקצועיות במילואים שלי ולהציל חיי אדם. התפקיד דורש ממני לקבל החלטות תחת לחץ ולעבד המון גורמים, כשבמקביל הכוח צועק לי, המודיעין צועק ואני צריכה להיות עוד מקצוענית בטיסה – אלה דברים שדורשים ראש, חלוקת קשב ולהיות הכי מקצועית שיש".

היית אומרת שיש הבדל ביחס בין נשים לגברים בטייסת?
"אם היית שואלת אותי את זה לפני חמש שנים, הייתי אומרת לך שיש בעיית שוויון. זה שאני נחשבת היום מפעילת תקיפה ותיקה, שיוצא לי לשבת בקרון ולהדריך אחרים וגם העובדה שיש לי מפקדת טייסת – אלה לא דברים שהיו. תחשבי שבכדי שנשים יגיעו לתפקיד, זה אומר שהן צריכות להגיע לקורס טיס, ליפול אחרי שנה, ובהכרח לרצות להיכנס לשירות צבאי ארוך גם אחרי זה. זה לא פשוט. רק עכשיו התחילו להיות יותר מפעילות כטמ"ם, אנחנו ממש בפנים, מקבלות את כל האפשרויות. הייתי בחבורה של שבעה בנים, והם לא התייחסו אליי כגבר, לא כאישה, אלא כחברה, מתייחסים אליי כבנאדם".

את שומרת על הקשר עם המשפחה? את מי השארת בבית?
"אחותי משרתת בחיל האוויר והיא מתקשרת אליי לקרון כדי שנדבר. אני לא יכולה לפרט יותר מדי מה המשפחה שלי עושה, אבל כולנו מתעסקים בתודעה והסברה, זה מציף אותי מכל כיוון".

>> מפקדת הגדוד שהוקפצה למילואים בזמן ששהתה בממ"ד בעוטף

לדבריה של מ', רוח הלחימה מורגשת בכל האוכלוסיה, וזה לא משנה איזו תופת עברו אנשים באותה שבת: "יש לנו מישהו בטייסת שהשותף שלו בדירה יצא למילואים ונרצח. יש לנו אנשים בטייסת שהם מהיישובים שהיה בהם טבח. יש לי חבר מבארי, שברגע שפינו אותם – הוא הגיע לטייסת. לא הייתה שאלה בכלל. אנשים באים מכל הארץ, מכל הגילאים, הורים לילדים, וכמקשה אחת מנסים כמה שיותר להילחם. זו העוצמה האמיתית".

יש המון ביקורת על ההפתעה והשוק שצה"ל חטף יחד עם כולם במערכה הזו. מה את מרגישה ביחס לזה?
"חשוב לי להסביר: הופתענו, נכון, אבל מאז – יש אותנו. אנחנו כאן 24 שעות ביממה. אין לי ימים ולילות. אתמול הייתי בטייסת עד שש בבוקר, עזבתי את העבודה שלי, ואני אך ורק בטייסת. במקביל הקמתי עמותה לתרומות, הצלחנו לגייס יותר ממאה אלף דולר מחו"ל והכל הולך לצה"ל. אני עוסקת רק בלחימה – טסה בלבנון ובעזה, מרגישה את כל הגזרות, וכן, אנחנו הולכים לקראת משהו ארוך – אבל אנחנו יודעים מה אנחנו עושים".