האם זה סופה של הגלולה למניעת היריון?

בשנים האחרונות התפרסמו שתי ידיעות מעניינות בעולם הרפואה. הראשונה: מאמר בכתב העת המדעי JAMA Psychiatry המבוסס על ניסוי שנערך על מיליון נשים בדנמרק, ובדק את הקשר בין דיכאון לגלולות למניעת היריון. מהממצאים עלה כי לנשים שלקחו גלולות יש סיכוי של 23 אחוז יותר ליטול תרופות אנטי דיכאוניות מאשר נשים שלא לקחו גלולות. הידיעה השנייה התייחסה להתקדמות במחקר לגלולה הגברית למניעת היריון. במחקר, שמומן בחלקו על ידי האו"ם ופורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism, התגלתה האפקטיביות של זריקות למניעת פריון אצל 320 גברים אך הניסוי הסתיים באמצע, עוד ב־2011, עקב דיווחים על תופעות לוואי אצל המשתמשים. חלק מהמשתתפים בניסוי דיווחו על כאבי שרירים, פצעונים וליבידו מוגבר – אך ברמה שלא נחשבת גבוהה – ובכל זאת הוחלט לסיים את הניסוי בלי שהגלולה תגיע לייצור.

>> כל מה שלא סיפרו לכן על גלולות נגד היריון

שתי הידיעות הללו מתמזגות יחד למה שנשים רבות סביב העולם מרגישות זמן רב: שאת המחיר הבלעדי על מניעת היריון משלמות נשים. בעוד שקצת אי נוחות לגברים מיד גורמת להשארת המדע מאחור, נשים נאלצות לסחוב תופעות לוואי כבר חמישה עשורים, מאז המצאת הגלולה בשנות ה־60. התוצאה היא שיחה הולכת וערה, בעיקר בקרב נשים צעירות מדור ה־Y שגם החליטו לפעול. בפרטי: להפסיק לקחת גלולות. בגלובלי: לדבר יותר ויותר על נזקיהן ולהציע חלופות.

"כך התמכרנו לאמצעי מניעה הורמונליים" זו כותרת המשנה של הספר "להמתיק את הגלולה" (Sweetening the Pill) שכתבה ב־2013 הולי גריר ספל, עיתונאית ובלוגרית, והפך לסוג של תנ"ך עבור התנועה החדשה נגד גלולות. "בניגוד לאמונה הרווחת, גלולות למניעת היריון משפיעות על כל איבר בגופנו, על כל תפקוד גופני", כותבת גריג ספל, "ועדיין, רוב הנשים אפילו לא חושבות על הגלולה כעל תרופה. דיכאון, חרדה, פרנויה, זעם והתקפי פניקה הם רק חלק מהתופעות של הגלולה, שחוות חצי מתוך 80 אחוז מהנשים בעולם, שבולעות את הגלולה במהלך חייהן".

מנחת הטלוויזיה ריקי לייק צילמה סרט דוקומנטרי המבוסס על הספר, אחרי שהרגישה בעצמה כי הגלולות פוגעות בבריאותה. לא קשה לאבחן את הכיוון שהיא מגיעה ממנו – בעבר גם עשתה סרט על לידה טבעית, מה שממתג אותה כנציגת הפמיניזם ההוליסטי, המדבר על חזרה לטבע ולהקשבה לגוף. אבל הרי גם המצאת הגלולה הייתה אקט פמיניסטי שאִפשר לנשים חופש מיני בלי לחשוש מהריונות לא רצויים. אז מה כאן הפמיניזם האמיתי? האם שתי הגישות – שחרור מיני ושחרור הגוף מהורמונים – יכולות להתקיים זו בצד זו?

ריקי לייק (שנייה משמאל) וטל רון (קיצונית מימין) בכנס למען בריאות האישה | צילום: יואב פיצ'רסקי

"בגיל 18 היה לי חבר, ועשיתי מה שעושה כל נערה אחראית", מספרת טל רון, סטודנטית בת 29 מתל אביב. "הלכתי לרופא והתחלתי לקחת גלולות. במשך שש שנים לקחתי אותן, אבל בשלב מסוים רציתי לשמוע על עוד אופציות, אז יצאתי למסע לחיפוש אחר אמצעי מניעה אחר. עשיתי מרתון בין רופאים, אני חושבת שראיתי את כל הרופאים בירושלים. לא האמנתי לזלזול שנתקלתי בו. את נכנסת לרופא ואומרת לו שאת רוצה להפסיק לקחת גלולות, אז דבר ראשון הוא שואל אם את מנסה להכנס להיריון. גם כשאת אומרת לא, הוא אומר – כדאי שתתחילי לקחת חומצה פולית בכל מקרה. הוא פשוט לא מאמין שבחורה בת 25 יכולה לא להיכנס להיריון בלי גלולות. רופא אחד ממש פגע בי. הוא אמר לי 'את תבואי לבכות אצלי אחר כך'".

בניגוד לעצת רופאיה, רון החליטה להפסיק לקחת את הגלולות, ברגע שהיא מתארת כמשחרר. "החלטתי שאני לא צריכה למלא את הגוף שלי בהורמונים בשביל שישה ימים בחודש. נפל לי האסימון ומאותו רגע שככה ראיתי את העולם, לא יכולתי ללכת אחורה. יום אחרי שהפסקתי לקחת הרגשתי שחרור כזה, אולי הוא גם תודעתי, הבנתי שאני שש שנים לא מבייצת והגוף שלי היה מדוכא בהרבה רמות. הרגשתי שירד ממני עול, שאני לוקחת את האחריות האמיתית על הגוף שלי. אני מרגישה את הגוף, המחזור, הביוץ, אין יותר טוב מזה. אני לא בטוחה שזה קשור, אבל גם הפסיקו לי התקפי חרדה".

רון הפכה לפעילה בגל האנטי־גלולות החדש, ואפילו אירחה את ריקי לייק בכנס למען בריאות האישה באוניברסיטת תל אביב. "מאה נשים הגיעו לכנס לדבר על מה שהן מרגישות", מספרת רון. "ריקי סיפרה על הסרט שהיא עושה, ואיך בגיל 47 היא עדיין מקבלת מחזור, ושהיא מצטערת על כל השנים שבהן לקחה גלולות. היא מאוד רוצה שנשים יתחברו לעצמן, היא מהממת".

טל רון | חולצה H&M | חצאית קסטרו | גובע זארה | צילום: איליה מלניקוב

היום רון מנהלת קבוצת פייסבוק בשם "בוחרות לדעת יותר" העוסקת בנושא, ומשמשת כמנהלת מוצר בסטארט־אפ המפתח את המוצר "טמפדרופ" – מדחום עם חיישן משוכלל, שאפשר לישון איתו בלילה, ובבוקר מועברת טמפרטורת "חום השחר" ישירות לאפליקציה בנייד. המדידה נדרשת במסגרת שיטת "המודעות לפוריות", שמשמעותה מעקב אחר מחזור האישה, בלי גלולות והורמונים, כדי לדעת מתי הימים הפוריים של האישה, ומכאן: מתי היא יכולה או לא להיכנס להיריון. מצלצל מוכר? "המודעות לפוריות" נשמעת להרבה אוזניים כשם חדש לשיטת "הימים הבטוחים" של פעם, אותה שיטה שנחשבת מיושנת וכושלת. רון מבהירה כי בגרסה הנוכחית מדובר בשיטה שונה לגמרי מאשר ספירת ימים בלבד: "בעבר זה לא היה מבוסס על ידע. הימים הבטוחים הוגדרו כ־14 יום אחרי המחזור, אבל לא לכל אחת יש את אותו מחזור חודשי, וצריך לזכור גם שהזרע יכול לחיות עד חמישה ימים בתוך גוף האישה. אנחנו לא מדברות על ספירה של ימים, אלא על הכרת סימני הגוף שלה".

"טמפדרופ", מדחום למדידות "חום השחר" | צילום: שחר תמיר

מיכל שונברון, הרכזת הארצית להכשרת מנחות בשיטת "המודעות לפוריות", עוסקת בתחום כבר 25 שנה, ומרגישה עלייה במודעות ששיאה היה בשנה האחרונה. "ככל שעברו השנים היו יותר ויותר פניות אליי לסדנאות, עד שהתחלתי להכשיר מנחות נוספות. היום יש לי כ־20 מנחות, ואנחנו מגיעות לקהלים באזורים חדשים. השנה הכשרנו את המנחה החרדית הראשונה שלנו. אם פעם נשים בקושי שמעו על השיטה, היום יש אלפי נשים בארץ שכבר השתתפו בסדנה, ורבות אחרות ששמעו עליהן. נשים שואלות את עצמן כמה בריא זה לדכא את המנגנון ההורמונלי שלהן, ובאות אלינו כדי לנסות משהו אחר".

TempDrop | צילום: שחר תמיר

נעים מאוד – הגוף שלך

הגינקולוגית ד"ר אחינעם לב־שגיא, מתמחה במחלות של הפות והנרתיק, ונחשפה לשיטת המודעות לפוריות דרך מטופלות שלה. "זה הפתיע אותי כגינקולוגית, כי בלימודי הרפואה מזלזלים בכל השיטות האלה, אבל אחרי שלמדתי וקראתי, הסתבר לי שזה הרבה יותר משיטת המשגל הנסוג והימים הבטוחים. בהנחה שאישה למדה אצל מנחה מוסמכת, קיבלה ליווי אישי ויודעת לזהות מתי היא פורייה ומתי היא צריכה להשתמש באמצעי מניעה נוסף כמו קונדום, קוטל זרע או דיאפרגמה, השיטה בטוחה בהחלט. מבחינת מניעת היריון היא לא מתאימה לכל אחת, אבל הייחוד של השיטה הוא שזה מקנה לנשים הבנה של מה שמתרחש אצלן בגוף, הן לומדות מתי הן יכולות להיכנס להיריון, מכירות את ההפרשות של הגוף שלהן, את הביוץ, וזה גם חוסך להן דאגות מיותרות. היום הייתה אצלי מטופלת שהרבה זמן מתלוננת על הפרשה, הרופא אמר שאין לו מושג מה זה, ובסוף מסתבר שזו הפרשה שהיא טבעית לחלוטין ומתנהגת לפי השינויים ההורמונליים. אני אומרת לכולן ששווה ללמוד את השיטה, ואז להחליט אם את משתמשת בה או לא.

"אסור לשכוח שגלולות גם שיפרו את איכות חייהן של נשים רבות, וחוץ ממניעת היריון הן גם מפחיתות כאבי מחזור, עוזרות לנשים שסובלות מאנדומטריוזיס ומפחיתות תסמינים קדם וסתיים. זה עדיין אמצעי מצוין לחלק גדול מהאוכלוסייה. מה שחשוב להבין הוא שבאמצעי מניעה, מה שמתאים לאחת לא בהכרח יתאים לאחרת".

ד"ר לב־שגיא מציינת את ההתקן התוך רחמי כאמצעי מניעה מצוין, בעל אחוזי הצלחה גבוהים (98 אחוז) שלא זוכה למקום הראוי לו. "יש התקן ללא הורמונים והתקן עם הורמון פרוגסטרון, בעל כמות קטנה יותר של הורמונים בהשוואה לגלולות. קיימות הרבה דעות קדומות לגבי ההתקן", היא אומרת, "אבל במחקרים של השנים האחרונות התברר כי ההתקן לא מעלה סיכון לדלקות ולא פוגע בפוריות. אבל מטופלות ורופאים גם יחד חוששים ממנו. נשים מפחדות להכניס גוף זר לתוך הגוף וההכנסה שלו כואבת".

טל רון | בגד גוף H&M | ז'קט זארה | עגילים Born from Rock‏ | צילום: איליה מלניקוב

האם ההתקן מתאים גם לנערות?
"לדעתי הוא מתאים לנשים שמקיימות יחסי מין, ללא מגבלת גיל. לא הייתי מציעה התקן לנערה שעדיין לא קיימה יחסי מין, כי עצם תהליך הבדיקה הנרתיקית והחדרת ההתקן בתור מפגש ראשון עם איבר המין שלה עלולים להיות טראומטיים".

שרון אורשלימי, ראש מערך הייעוץ ופיתוח תוכן בעמותת דלת פתוחה, מחנכת למיניות בריאה ויועצת למניעת היריון, ממליצה על ההתקן לנערות שמגיעות להתייעץ עמה, ומופתעת בכל פעם מחדש מהבורות בנושא. "אנחנו בעיכוב של כ־20 שנה לעומת אירופה ו־10 שנים לעומת ארצות הברית בתחום הזה", היא אומרת. "התקן אמור להיות מוצע בשורה הראשונה, יחד עם גלולה וקונדום, אבל הן לא יודעות על זה. ההתקנים לנערות הם במינון קטן יותר של הורמונים, וההתקנה שלהם פחות כואבת".

למה רופאים לא ממליצים להן על זה?
"יש דעה קדומה, תפיסה שזה פוגע בפריון, וזה לא נכון, במיוחד עם ההתקנים החדשים שמיועדים לצעירות. לשמחתי אנחנו מתחילות לראות מגמה, ויותר רופאים ורופאות צעירים מספרים לנערות על ההתקן. מחקרים מראים שההתקן הוא הכי יעיל, כי יש סיכוי גדול שנערות לא יזכרו לקחת כדור כל יום".

ובטיסות את נזהרת?

נושא נוסף שעורר גל מחאה חריף נגד הגלולות הוא הסיכון לקרישיות יתר. מסתבר שבגלולות שמיוצרות בשנים האחרונות גדל מינון האסטרוגן ביחס לפרוגסטרון, מה שהחליש את תופעות הלוואי ההורמונליות אבל טומן בחובו גם סכנה. האסטרוגן עלול לגרום להיווצרותם של קרישי דם, כפי שקרה לקארין ציפורקין בת ה־23. "עליתי על טיסה ארוכה, ובסופה הרגשתי שנתפסת לי הרגל כל שנייה וחוויתי הרבה כאבים. סבלתי יומיים ואז הלכתי לרופאה ששלחה אותי למיון, שם בדקו וגילו שזה קריש דם. אמרו לי שניצלתי בנס. אם הקריש היה מגיע לריאות, למוח או ללב התוצאות היו הרסניות", היא מספרת.

קארין ציפורקין | צילום: איריס דוידוב

הסיבה לקריש הדם, כך נאמר לציפורקין, הוא שילוב בין נטילת גלולות מגיל 16 לטיסה ארוכה שבמהלכה ישבה זמן רב. ציפורקין קיבלה מדללי דם ונאלצה להישאר שבוע בבית החולים, מרותקת למיטתה או בכיסא גלגלים, כדי שהקריש לא ינדוד בגופה. "זו תחושה מאוד מפחידה", היא משחזרת. "תחשבי שכל תזוזה שלך עלולה לסכן את חייך".

ציפורקין סיפרה את סיפורה בפייסבוק בפוסט שזכה לאלפי שיתופים, ומאז לא מפסיקה לקבל תגובות. "נשים מספרות לי שהגיעו לטיפול נמרץ עם אירוע מוחי או מחנק בגלל הגלולות. שמעתי גם על מישהי שנפטרה. זה לא ייאמן. הרבה נשים לא ידעו שאסור לעשן עם גלולות, או שצריך לזוז במהלך טיסה ארוכה".

גם לך לא אמרו כלום?
"בגיל 16, כשקיבלתי גלולות בפעם הראשונה, הרופא שלי אמר לי לא לעשן אבל לא זכור לי שהוא אמר לי משהו על טיסות. הוא שאל אותי אם יש לי היסטוריה של קרישיות דם במשפחה ואמרתי לו לא, אבל מה ידעתי אז? חברות שלי ידעו עוד פחות והסיפור שלי הבהיל אותן מאוד".

מה את חושבת שצריך לעשות?
"צריך לעשות בדיקות של קרישיות דם לפני שנותנים גלולות. המערכת לא מציעה את זה כי זו בדיקה יקרה, אז לפחות תציעו את זה כאופציה במסגרת איזה ביטוח מושלם או משהו. היום המצב הוא שלא בודקים בכלל וזה מפחיד. ההרגשה היא שמונעים מאיתנו מידע רפואי. בעקבות הפוסט שלי שתי בנות בדקו את זה וגילו שיש להן קרישיות יתר והפסיקו לקחת גלולות. תארי לך כמה עוד כאלה יש".

"הסיכון להידרס על ידי מכונית הוא יותר גדול מאשר הסיכון לקריש בדם בעקבות גלולות", מרגיעה ד"ר לב־שגיא, "אבל צריך להכיר את הנושא. אני מסבירה למטופלות שמשתמשות שלא יעשנו ושייקחו בחשבון שטיסות ארוכות הן גורם סיכון נוסף לקרישיות יתר ושכדאי להזיז את הרגליים".

זה מספיק? לא כדאי לבדוק את זה?
"אני לא חושבת שצריך לעשות בדיקות סקר באוכלוסייה לקרישיות דם. זה בסדר להתבסס על היסטוריה רפואית וגורמי סיכון".

טל רון | חליפה stradivarius | תכשיטים ושעון DF-diamonfire‏ | צילום: איליה מלניקוב

הפרטנר לא זורם

נושא שחוזר ועולה בספרה של גריג ספל הוא האינטרסים הכלכליים של חברות התרופות החזקות, שמחדירות את הגלולה לתודעת הציבור. רון מרגישה שתופעה זו קיימת גם כאן בישראל. "חברות הגלולות מקיימות כנסים ויש תמריצים לרופאים לתת גלולות. נותנים להם פינוקים ודוגמיות חינם, ואז הם מציעים את הדוגמיות לבנות שמגיעות אליהם. במקום שתשבי מול רופא והוא יסביר לך על הגוף שלך ועל כל האפשריות, יש לו שם פרסומות לגלולות".

את לא מרגישה לפעמים שאת פועלת נגד כל הנשים שרצו להשתחרר, שהגלולה הייתה עבורן סמן של חופש?
"זה משהו שאני לגמרי מבינה. כשהודעתי שאני מפסיקה עם הגלולות, אימא שלי וסבתא שלי אמרו לי 'טל, מה עובר עלייך? את רוצה להיכנס להיריון?'. אני מבינה את זה, נשים מהדור של אימא שלי נלחמו כדי שלדור שלי יהיה חופש מיני, הגלולה הייתה מבחינתן מהפכה. ועכשיו אני לא רוצה את זה? אז התשובה היא: 'לא, אני לא רוצה להיכנס להיריון, אבל גם לא להרעיל את הגוף שלי'. בסוף הן הבינו אותי".

גם הזוגיות, אני מניחה, לא זרמה בקלות.
"לא, בכלל לא", נאנחת רון. "היה לי חבר כשהתחלתי עם זה. הוא לא הבין מה נפל עליי, מה פתאום אני משנה את הכללים. הוא לא רצה לשים קונדום, כי הוא היה רגיל למשהו אחר. לקח זמן עד שהבנו מה אנחנו עושים, ובמהלך כל החודש הראשון לא קיימנו יחסי מין והוא לא הבין מה קורה. יכולתי להבין את התסכול, אבל אמרתי לו 'למה זה נופל עליי? למה זה אני, רק אני אשמה?'. היו לנו שיחות קשות על זה. את מרגישה שלצד השני יש אינטרס, שהוא מפחד מהשינוי, ופתאום נוצר איזה מאזן אימה".

לא נעים.
"לא, אבל זה משא ומתן חשוב במערכות יחסים, חשוב שזוג יקיים אותו. זו מערכת יחסים בריאה, ששמה במרכז התנגשות של רצונות. אם מצליחים לעבור את זה, זה דווקא מחבר. וצריך גם לזכור שמין זה לא רק חדירה ויש עוד דברים שאפשר לעשות בין גברים ונשים".

צילום איליה מלניקוב | סטיילינג ענבל רווה | שיער נופר גריכטר | איפור ענת נוימן