תפרחו מפה: המקומות הכי יפים לראות בהם את פריחת הדובדבן

שריפות הענק ביערות האמזונס ובערבות אוסטרליה, הקרחונים שנמסים וגלי החום הקיצוניים – כדור הארץ משתגע בעקבות השינוי באקלים, מה שמשפיע גם על הסאקורה, הלא היא פריחת עצי הדובדבן, והאטרקציה התיירותית מספר אחת ביפן. בשנתיים האחרונות עונת פריחת הדובדבן מתחילה מוקדם מהרגיל: באוקטובר 2018 דיווח השירות המטארולוגי היפני על פריחה מוקדמת של למעלה מ-350 עצי דובדבן ברחבי יפן, ובעוד שמיליוני תיירים ברחבי העולם נערכים לעונת פריחת הדובדבן 2020, מתפרסמות עוד ועוד ידיעות על כך שגם השנה היא צפויה להקדים את זמנה. אמנם מדובר בתפנית פחות דרמטית מזו שהתרחשה ב-2018, אבל על פי התחזיות הפריחה שמגיעה לשיאה לרוב בחודש אפריל, תוקדם בשבוע, כאשר במקומות רבים, בהם טוקיו, הפריחה תגיע לשיאה כבר במרץ.

>> הסטייל המטורף של הפאשניסטות ביפן

רבים מהגנים של טוקיו נמצאים במקומות ששימשו בעבר חווילות של אצילים או של סמוראים בכירים בעיר הבירה אדו (שמה הקודם של טוקיו), ועברו לרשות המוניציפלית. היום הרשויות העירוניות ביפן מחויבות לספק לכל תושב פיסת ירוק וטבע, וגישה זו מיושמת בחוקים עירוניים קפדניים של תכנון ובנייה. היפנים בני זמננו, המתפקדים בקדמת העולם הטכנולוגי, עודם מעריצים את האסתטיקה של הטבע, בדיוק כמו אציל בחצר הקיסרית, סמוראי או נזיר זן שחיו לפני מאות שנים.

הגן היפני מופיע בכמה סגנונות שנוצרו בתקופות שונות, שכל אחת מהן תרמה להתפתחות עיצובו הנופי של הגן: בתקופת היאן (Heian, 794 – 1185) התפתח סגנון השינדן (Shinden-Zukuri) הקדום, שבו הגן עוטף מבנה גדול מעץ, הפתוח לכל כיווני הרוח. עם התפתחות מנזרי הזן הבודהיסטיים במאה ה-15 – 17 התפתחו גני הזן הרטובים והיבשים (גן הזן משלב שני סוגי גנים, רטוב ויבש והם שני חלקים שמהווים חלק מהגן הגדול) שהציעו התבוננות מדיטטיבית ביופי. אחרי כן התפתח סגנון "גן הטיול הנופי" (Landscape Garden), המשלב בין גני הזן לדרך התה. בכל אחד מהסגנונות האלה יצר מתכנן הגן תמונת טבע מופשטת בשטח מצומצם, אגב שימוש בחומרים מהטבע.

סיור בגן יפני מתחיל בכניסה מפתיעה בפשטותה דרך שער עץ נמוך, הממוקם לאו דווקא במרכז הגדר המקיפה את הגן. בעדינות רבה מכוון הגן את המטייל בנתיביו ומחייב אותו לשים לב לכל פרט: האבנים המרכיבות את השבילים אינן אחידות. המרקם שלהן משתנה, והן משתנות גם בצבע, בגובה ובגודל. וכך משתנה חוויית ההליכה עם כל צעד.

המטייל בגן מולך לעתים אל חורשת במבוק, בדרכו מתעצמים הרחשים העולים מן הקנים, לעתים הוא עובר בשביל מוצל לאורך נחל זורם שאינו אלא תעלת מים מלאכותית שנבנתה בגן. הוא מגיע לאגמים שנבנו בגן ובהם נטועים 'סלעים אותם ניתן לדמות לאיים הנטועים בים גדול, מטפס על "הרים" מלאכותיים המעניקים מבט מקיף על הסביבה, כאילו משאילים את הנופים הרחוקים לחוויית הטיול. השבילים חוצים גשרי עץ ואבן בפינות נחבאות ומגיעים להצטלבויות מבלבלות. הסימונים קיימים אך ברמיזה – חבל דק מסמן שלכאן אסור להיכנס, אבן קשורה בחבל שחור מסמנת כי הכניסה לכיוון זה אסור היום. לפעמים השביל פתוח, ממש כמו בטבע, כמו בחיים. לפניכם חמישה גנים מומלצים לביקור.

גן המה ריקיו | ביתן תה על המים

אחד מגני הנוף המסורתיים הייחודיים במרכז טוקיו הוא המה ריקיו (Hama-rikyu), הנמצא בקרבת קו החוף של מפרץ טוקיו. הגן הוקם לפני כ-350 שנה כאחוזת מושל פיאודלי, והועבר לידי השליטים הסמוראים לבית שושלת השוגון טוקוגאווה בתור גן טיול נופי לחוף מפרץ אדו. שמו הקודם של הגן, המה גוטן (Hama Goten), שפירושו "ארמון החוף", מבטא את ייעודו המקורי. מראשית המאה ה-18 ועד לאמצע המאה ה-19 נהגו הסמוראים להתאמן באמנויות לחימה ולצוד אווזי בר בשטחי הגן. היום גולת הכותרת של הגן היא האגם המרכזי, שמי הים מוזרמים אליו מהמפרץ. בביתן התה הנטוע על מי האגם נהגו הסמוראים לערוך טקסי תה ולהתבונן במפלס האגם המשתנה בהתאם לגאות והשפל של המפרץ הסמוך. בשנת 1868 עבר הגן לידי המשפחה הקיסרית, וזו שינתה את שמו ל"המה ריקיו".

הגן, המשתרע על שטח של כ-250 אלף מטר רבוע, פתוח זה 66 שנה לקהל הרחב, ואפשר לשוטט בו במשך שעה ויותר בין חלקות של עצים, שיחים ופרחים מגוונים, בין שבילים רחבים וצרים, תעלות מים וגשרים ציוריים. בסוף מרס ובתחילת אפריל נהנים תושבי טוקיו המבקרים בגן מפריחת עצי הדובדבן (סאקורה), ובסוף אפריל מפריחת האדמוניות. במהלך הטיול בגן אפשר להציץ דרך חרכי ירי וגם לצפות מעל התלים המלאכותיים אל נוף המטרופולין ואל מי המפרץ. בגן נטוע עץ אורן בן 300 שנה, הנחשב לאורן העתיק ביותר בטוקיו. נוף הגן הירוק על רקע גורדי השחקים של אזור שיודומה (Shiodome) יוצר ניגוד מרתק – בין טבע לעיר, בין מסורתי למודרני.

איפה: 1-1, Hama Rikyu-teien, Chuo-ku, Tokyo
פתוח: 9:00 17:00; סגור בתאריכים 29 בדצמבר עד 1 בינואר
תשלום: 300 ין. הכניסה חופשית לתלמידי בית ספר יסודי ולפנסיונרים
הגעה: הפארק נמצא במרחק של כ-15 דקות הליכה מתחנת שימבשי (Shimbashi ) של קו ימנוטה (Yamanote Line), או כ-10 דקות הליכה מתחנת שיודומה. ספינת הנהר סומידה (Sumida River, מדובר במערכת של ספינות תחבורה ששטות לאורך הנהר בכמה קווים, שאחד מהם הוא קו נהר סומידה) יוצאת מהגן, עוצרת בתחנת הינו דה (HINODE), ומשם ממשיכה במעלה הנהר לרובע אסקוסה. העולים בגן, פשוט נשארים על הספינה עד התחנה האחרונה (השניה) באסקוסה.
בסביבה: ברובע שיודומה אפשר לראות אדריכלות מודרנית במיטבה, גלריות, בתי קפה ומסעדות טובות.

המה ריקיו. אחד מגני הנוף המסורתיים הייחודיים במרכז טוקיו. צילום: אילה דנון

עוד במטיילים:

גן הפואם | יפה מכל זווית

פירוש שמו של גן הפו-אם (Happo-en), "הגן היפה מכל זווית", מרמז על היופי הטמון בו. הגן הנופי הוקם לפני יותר מ-400 שנה באזור גבעות לא מיושב, ומתכנניו השתמשו בנתיבי הנחלים הטבעיים כחלק מהגן. טוקיו התרחבה מאז, והיום הגן נמצא בלב שכונת מגורים שקטה במרכז העיר. הגן ההיסטורי הזה מקפל בתוכו מראות של עצים יפהפיים בני מאות שנים, פינות תצפית, ביתן טקס תה מסורתי, שבילים קסומים ואגם נחבא. הגן מפורסם בשדרת עצי הבונסאי (עצים ננסיים) הוותיקים הנמצאים לאורך שביליו ובשפע הציפורים שאימצו אותו.

כל השבילים בגן מוליכים אל אגם יפהפה שעל שפתו ניצבות אבני ענק שהובאו מכל רחבי יפן. במימי האגם משתקפים עצים ושיחים הסובבים את גדותיו, וקרפיונים ענקיים שוחים בו ופוערים את פיותיהם. הגן יפה בכל עונות השנה: באביב הוא מתקשט בפריחת הדובדבן, בחודש מאי פורחים שיחי האזלאה במלוא עוזם, ובסתיו מקשטים אותו עלי השלכת האדומים של האדר היפני (מומיג'י).

בביתן טקס התה, מבנה בן 300 שנה, נערך טקס תה שתיירים שמעוניינים לחוות טקס מסוג זה מגיעים אליו. בכניסה לגן הוקם מרכז אירועים מודרני ובסופי שבוע אפשר לצפות בזוגות של חתן וכלה מצטלמים על רקע נופי הגן. במבנה ייחודי, לשעבר בית מגורים של סוחר עשיר, הוקמה מסעדת גורמה ושמה קוצ'ואן (Kochuan, ביפנית "העולם שנפרד מהעולם החומרי"). המבנה בנוי בסגנון של בית תה מסורתי עם חלונות גדולים הצופים לגן. הביקור במסעדה מספק חוויה ייחודית (ויקרה), ויש להזמין מקום מראש.

איפה: 1-1-1 Shirokanedai, Minato–ku, Tokyo
הגעה: תחנת שירוגנדאי (Shirokanedai) בקו התחתית של מיטה (Mita LineMita-) וקו נמבוקו (Namboku Line), דקה הליכה מיציאה מספר 2. קו אוטובוס מספר 93 היוצא מתחנת מגורו (Meguro) נוסע לשירוגנדאי.
פתוח: הפו-אם הוא גן ציבורי, הפתוח ברוב שעות היום
תשלום: חינם, אפשר להשתתף בסיורים בגן משולבים בטקס תה בעלויות שונות.
בסביבה: מומלץ לשוטט בשכונת שירוגנדאי לעבר תחנת מגורו. בשכונה יש מקדשים רבים, וליד תחנת מגורו נמצא אולם האירועים הייחודי מגורו גג'ואן (Meguro Gajoen). במרחק של כ-20 דקות הליכה מהגן נמצא מקדש זנגקוג'י (Zengakuji), מקדש בודהיסטי של משפחת של משפחת השליטים לבית אסאנו (Asano), המקַדֵּש את סיפור הגבורה של 47 הסמוראים שסיפור גבורתם ומותם ריתק את החברה הסמוראית וממשיך בכך גם כיום.
לאתר

גן הפו-אם. קרפיונים ענקיים שוחים באגם ופוערים את פיותיהם. צילום: אילה דנון

פארק שיבה | רקע לטלנובלות

פארק שיבה (Shiba-koen) הוא יער עבות, מנותק משאון העיר, המשמש את התושבים בהליכה הרגלית מתחנת הרכבת אל משרדי העירייה הסמוכים של רובע מינאטו קו (Minato-ku). בכמה הזדמנויות כשהלכתי בשבילי הגן מצאתי את עצמי מוקפת ברחשי המים הזורמים בתעלות, נהנית מגוני הירוק העוטפים אותי ומפריחות עונתיות מרהיבות כמו: עצי שזיף הפורחים בפברואר ועצי דובדבן הפורחים בתחילת אפריל. הפארק, המשתרע על פני כ-122 אלף מטר רבוע, נפתח לציבור בשנת 1873, ונחשב לאחד מהפארקים המערביים הראשונים שהוקמו בעיר.

הקיסר מייג'י הקים את הפארק בשטח הסובב את מבנה המקדש הבודהיסטי הוותיק – זוג'וג'י (Zojo-ji), שאומץ כמקדש המשפחתי לבית השוגונים של שושלת טוקוגאווה. אחת מנקודות העניין בפארק היא קבריהם של שישה מתוך 15 השוגונים של שושלת טוקוגאווה הנמצאים בשטח המקדש. הגן פופולרי מאוד בשל סמיכותו למגדל טוקיו, המתנשא לגובה של 333 מטרים. נופי הגן מופיעים בטלנובלות המשודרות בטלוויזיה היפנית, וצעירים רבים אימצו את פינותיו כמקום לפגישות אהבים.

אחד המקומות הנוגעים ללב המבקרים כאן הוא "בית הקברות" להקדשת נשמותיהם של הילדים שלא נולדו ( Mizuko). אישה יפנית שהפילה את ולדה או שאיבדה את ילדה נוהגת לקנות פסלון של ג'יזו (Jizo), האל המתווה את דרכן של נשמות הילדים שלא נולדו לגן עדן. האמהות נוהגות לקשט את הפסלון ולהביא לו מנחות. ריכוז של מאות פסלונים מולבשים במצנפות אדומות ומצוידים בשבשבות רוח צבעוניות הוא מראה מרשים, והמקום משרה תחושת עצבות וניתוק מן העולם הזה.

איפה: Shibakoen 1-chome to 4-chome
הגעה: הגן נמצא במרחק של חמש דקות הליכה מתחנת אונרימון (Onarimon) או מתחנת שיבה קואן (Shibakoen) על קו הרכבת התחתית של מיטה (Mita Line) או מתחנת דאימון (Daimon) על קו אואדו (Oedo Line). אפשר גם להגיע בהליכה של עשר דקות מתחנת הממאמצוצ'ו (Hamamatsucho), הנמצאת על קווי הרכבת העליים של ימאנוטה (JR Yamanote line) או של קייהין-טוהוקו (JR Keihin – Tohoku Line)
פתוח: שיבה-קואן הוא גן ציבורי פתוח ביום ובלילה
בסביבה: מומלץ לשוטט בשבילי הפארק אל עבר מגדל טוקיו, הנראה יפה בייחוד כשהמגדל מואר. אורות המגדל כבים בחצות.

פארק שיבה. אחד המקומות הנוגעים ללב המבקרים כאן הוא "בית הקברות" להקדשת נשמותיהם של הילדים שלא נולדו. צילום: אילה דנון

פארק אואנו | הסאקורה

מדי שנה בסוף חודש מרס ובתחילת אפריל נוהרים המונים לשדרת הסאקורה (עץ הדובדבן) לחגיגות ההנאמי (Hanami) שבפארק כדי לחזות ביפי הפריחה ולערוך פיקניק תחת עצי הדובדבן. פארק אואנו (Ueno koen) היפה, המשתרע על שטח נרחב של כ-540 אלף מטר רבוע, נמצא באזור גבוה ונישא על פני "העיר התחתית" – העיר אדו היתה נמוכה מבחינה טופוגרפית ומסביבה היו גבעות, כמו כן התגוררו בה השכבות החברתיות הנמוכות יותר בתקופה הפיאודלית של טוקיו.

לפני כ-400 שנה הוקם בגבעות האלה מתחם של מקדשי קנאייג'י (Kaneiji), אחד מקדשים החשובים שהגנו על העיר מצפון. המקדש נחשב למקום חזק שיכול מבחינה אנרגטית להגן על העיר. משום שהיפנים האמינו כי הכוחות הרעים מגיעים מצפון, הציבו בצפון את המבנים שיכולים להגן על העיר מפניהם. הדפסי עץ מתקופת אדו (1868-1603) מתעדים את חגיגות הסאקורה שהחלו עוד לפני 400 שנה בשדרה הראשית של הפארק ובחופי האגם. נראים בהם סמוראים הנהנים עם נשותיהם ועם מארחות חינניות תחת עצי הדובדבן.

בשנת 1868 נערך כאן קרב בין השוגונים ששלטו עד אז ובין הכוחות שביקשו להשיב את הקיסרות על כנה. כארבע שנים לאחר הקרב שוקם הגן הנופי שהיה כאן בתקופת הסמוראים ונבנה הפארק המערבי. בשנת 1882 הוקם בו גן החיות הראשון ביפן, ובהדרגה הוא היה למרכז תרבותי חשוב, ונבנה בו קומפלס של מוזיאונים, בהם המוזיאון הלאומי של טוקיו (Tokyo National Museum. מומלץ לצאת מהנתיב הראשי של שדרת עצי הדובדבן, לבקר במקדש טושוגו (Toshogu) הנחבא ולהגיע לחופי אגם שינובזו (Shinobazu). בימי הקיץ תוכלו ליהנות מפרחי לוטוס ענקיים השטים על מימי האגם. על שפת האגם נמצא "מוזיאון העיר הנמוכה" (Shitamachi Fūzoku Shiryokan), מוזיאון קטן ומרתק המציג את תרבות העיר התחתית.

הגעה: הפארק נמצא במרחק של דקה הליכה מתחנת Ueno שעל קו ימנוטה (JR Yamanote line). יש לצאת ב- Park exit. או בסמוך לתחנת אואנו בקו גינזה של הרכבת התחתית (Ginza line).
פתוח: פארק אואנו הוא גן ציבורי פתוח ביום ובלילה. לכל מוזיאון יש שעות פתיחה ספציפיות.
תשלום: חינם, הכניסה למוזיאונים בתשלום.
בסביבה: מומלץ לשוטט בשוק אמיוקו (Ameyoko) הססגוני ברובע אואנו הנמצא במרחק של כ-20 דקות הליכה מהפארק.

פריחת הדובדבן בפארק אואנו (Ueno koen). צילום: אימג'בנק ,מראות אימג'

פארק מייג'י | העידן הנאור

פארק מקדש מייג'י (Meiji Jingu Gyoen) ראוי לקבל את תואר הכבוד "סנטרל פארק של טוקיו". הפארק העצום, המשתרע על שטח של יותר מ-700,000 מטר רבוע, נמצא בין הרבעים הסואנים ביותר של טוקיו: הרג'וקו (Harajuku), שינג'וקו (Shinjuku) ושיבויה (Shibuya). הפארק הוקם בשנת 1920, שמונה שנים לאחר מותו של הקיסר מייג'י ושש שנים לאחר מותה של הקיסרית שוקיין ) (Shōken. שטח הפארק כולו נחשב קדוש. הפארק והמקדש נחרבו בהפצצות על טוקיו בזמן מלחמת העולם ה-2, ושוקמו לאחר המלחמה באמצעות תרומה נדיבה של אזרחי יפן.

לאחר שתחצו את שער "או-טורי" (torii – שער המסמל כניסה לשטח קדוש של דת השינטו הקדומה) ותשאירו את המולת המוני האנשים מאחוריכם, תוכלו לשמוע את רחש פסיעות נעליכם בשבילי החצץ הרחבים, וציוץ ציפורים חזק יחליף את רעשי העיר הסואנת. בפארק נטועים 120,000 עצים ועשרות אלפי שיחים בגוני ירוק משתנים.

בסופי שבוע נערכים טקסי חתונות בחצר המקדש, ומתקיימים בו גם טקסי ברכות לתינוקות. מאמצע חודש אוקטובר ועד אמצע נובמבר נוהגים ילדים בני שלוש, חמש ושבע להתלבש בבגדים מסורתיים ולהגיע אל המקש כדי לקבל את ברכת הכוהן. כמו כן, ב-3 בנובמבר מתקיימים אירועי תרבות ותערוכות ברחבי הפארק המציינים את יום הולדתו של הקיסר מייג'י.

בתחומי הפארק יש כמה אתרים שמומלץ לבקר בהם: מוזיאון האוצרות הקיסריים (Homotsuden); הגן החיצוני (The Outer Garden), המרוחק כקילומטר וחצי מגן המקדש, ונמצא בו מרכז ספורט גדול שאירח את משחקי האוליפיאדה של 1964 שהתקיימה בטוקיו.בחודשים יוני עד אמצע יולי מומלץ לבקר בגן האירוסים (Horikiri Shobu-en) המשתרע על שטח של 1,600 מטרים רבועים. זהו "גן טיול" מסורתי, העובר בין גשרוני עץ וזרמי נחלים מלאכותיים שלאורכם שתולים אירוסים על שלל גוניהם.

כתובת: Kasumigaoka-machi, Shinjuku; Sendagaya 1-chome, Shibuya
הגעה: הפארק נמצא במרחק של דקה הליכה מתחנת הרג'וקו (Harajuku) קו ימאנוטה (JR Yamanote line) יש לצאת ביציאת הפארק, או בתחנת Meiji Jingu Maeבקו צ'יודה (Chiyoda) או פוקוטשיין (Fukutoshin), ביציאה של Meiji Dori.
פתוח: מהזריחה ועד השקיעה בכל ימות השנה
תשלום: חינם
בסביבה: כדאי לטייל ברחוב טקשיטהדורי (Takeshita Dori) הצבעוני ובשדרת אומוטה סנדו ( OmoteSando ) היוקרתית ובה נציגות מעניינת של אדריכלות מודרנית.

היפנים בני זמננו עודם מעריצים את האסתטיקה של הטבע. צילום: אילה דנון

אילה דנון – גיאוגרפית, בוגרת תואר שני בגיאוגרפיה כלכלית. התגוררה ביפן מארגנת ומדריכה טיולי עומק ייחודים ב"יפן חוויה אחרת – Explore Japan" מרצה בנושא תרבות יפן ומעבירה סדנאות עסקיות. חברה בהנהלת האגודה לידידות ישראל – יפן.

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין מסע אחר, ינואר 2013

>> קיץ באמצע החורף: כל הסיבות לנסוע לסיישל דווקא עכשיו