דלקת בדרכי השתן: כל מה שאת צריכה לדעת וממה כדאי להימנע

שוב את רצה לשירותים? שוב הטלת השתן מסתיימת בכאב או צריבה? שוב את אומרת לעצמך "זו דלקת בדרכי השתן" בתוספת קללה קטנה וחרישית? שוב את מבקשת מרשם לאנטיביוטיקה, או שכבר יש לך אחד מוכן ליד המיטה? עצרי רגע, יכול להיות שאת לוקחת אנטיביוטיקה לחינם, או גרוע מזה: עושה לעצמך נזק.  

>> וגיניזמוס: התופעה השכיחה שנשים מתביישות לדבר עליה

"זו אחת הבעיות השכיחות ביותר שנשים מתמודדות איתן הן בגיל הפריון והן בגיל המעבר: תסמינים כגון תחושה לא נעימה בנרתיק ובדרכי השתן. הרבה נשים בטוחות שזו דלקת בדרכי השתן ומטפלות בעצמן בלי לראות רופא. אני שומע הרבה פעמים ממטופלות משפט כמו 'שנים יש לי דלקות חוזרות ואני לוקחת אנטיביוטיקה', אבל הבדיקות שלהן לעיתים משקפות משהו אחר לחלוטין, במיוחד אחרי גיל המעבר. יש כל מיני הפרעות ומחלות שהן לאו דווקא דלקת זיהומית", מסביר ד"ר שחר אהרוני, אורולוג בכיר מהמערך האורולוגי במרכז הרפואי בלינסון, ויו"ר החוג לאורולוגיה תפקודית. 

תשמע, אני אחת שיודעת, וזה כל כך מייאש כשאת צריכה לחפש תור לרופא בכל פעם שאת מרגישה צריבה מוכרת. גם אני, כמו אחרות, קיבלתי מרשם שאני מחדשת בכל פעם, ולוקחת כשזה רק מתחיל. מה לא בסדר בזה?
"אצל רוב הנשים שלוקחות אנטיביוטיקה על דעת עצמן, זה בסדר. אבל אם מישהי חושבת שהיא סובלת מדלקות חוזרות ונשנות, עוברת בדיקות ומתגלה שהתרביות שלה הן שליליות, כלומר שלא נמצא זיהום כלשהו בדרכי השתן, צריך לבחון מקור אחר לתלונות. לעיתים קרובות נשים מפרשות תחושה של תכיפות ודחיפות בהטלת שתן כדלקת או כדלקת חוזרת בדרכי השתן, נוטלות אנטיביוטיקה ומטפלות בעצמן ובגלל זה לפעמים אנחנו מפספסים אבחנה שהיתה יכולה להתגלות בבדיקות. במיוחד אם בנוסף על הצריבה מופיע דם בשתן. כדי לאבחן דלקת צריך שיהיו סימנים קליניים, כגון דחיפות ותכיפות, ביחד עם תרבית חיובית. אם לא  מדובר בזיהום – אנטיביוטיקה איננה הפתרון. אם אישה איננה מבצעת בדיקת שתן לתרבית (בדיקת שתן לכללית או בדיקה באמצעות "סטיק" פשוט אינן מספיקות) – ייתכן שהיא והרופא שלה מפספסים בעיות אחרות". 

אז לא לקחת אנטיביוטיקה גם אם אני יודעת שזה יקל את הכאב והצריבה?
"חשוב לי להדגיש, אם את סובלת מדלקות חוזרת, את צריכה הפנייה לבדיקת שתן לצורך תרבית שתן לפני התחלת השימוש באנטיביוטיקה על מנת להתאים את האנטיביוטיקה המתאימה לחיידק הגורם לבעיה. כאמור, אם לא נמצא חיידק בשתן, צריך לעשות בירור מקיף כיוון שלרוב לא מדובר בדלקת בדרכי השתן. מצד שני, אם יש רק תרבית חיובית, כלומר עדות לחיידק בשתן ללא תלונות אופייניות, אין צורך בטיפול אנטיביוטי". 

בכל גיל ובכל מצב?
"מלבד בהיריון, שבו גם אם אין תלונות ותסמינים, נוכחות של חיידק בשתן מחייבת טיפול כדי למנוע לידה מוקדמת וסיבוכים לעובר. זו הסיבה שנשים בהיריון נשלחות לביצוע תרביות שתן במהלך ההיריון, אקראית או כל תקופת זמן רק כדי 'להיות בטוחה'". 

מה עוד זה יכול להיות?
"לעיתים נשים עוברות אצל רופאים רבים ונוטלות כמויות של אנטיביוטיקה למרות תרביות שליליות. אני סבור שמקרים אלו מחייבים בירור מעמיק של התלונות. בכל גיל, אך בייחוד מעל גיל 50, חייבים לשלול בעיות אחרות, כגון אבנים בדרכי השתן או סרטן של כיס השתן שזו מחלה אלימה שהביטוי הראשוני והכמעט יחיד שלה הוא דם בשתן. אפשרויות נוספות הן הפרעות בתפקוד שלפוחית השתן – לדוגמה תסמונת השלפוחית הרגיזה – תסמונות כאב אגני כרוני, זיהומים לא שכיחים כמו שחפת והפרעות אחרות כגון דיספארוניה, וולוודינה ו-וגיניזמוס".

מה צריך להדליק נורה אדומה, שתחייב בירור רפואי מעמיק?
"ראשית אתייחס לנשים שמעולם לא עשו תרבית ונוטלות אנטיביוטיקה. אם מדובר בדלקת חוזרת ונשנית, אם השתן דמי, אם החום עולה ויש כאב במותן – חייבים לגשת לבירור ולא להמשיך לטפל לבד. אם מדי כמה חודשים את מרגישה צריבה בשתן ויודעת מה לקחת וכיצד לטפל, את יכולה להמשיך בזה. במיוחד הדבר אמור לגבי נשים צעירות, שנמצאות במערכות יחסים קצרות ומשתנות. אנחנו לא יודעים להסביר למה זה קורה בייחוד בצעירות אלו. ההשערה היא שזה קשור לקיום יחסי מין. רוב החיידקים שמחוללים זיהום בשתן מגיעים ממערכת העיכול, בגלל הקרבה של הנרתיק ופתח השופכה לפי הטבעת. לרוב אנחנו מוצאים כי כאשר היחסים יותר מסודרים וקבועים התלונות חולפות. במקרים כאלה ההמלצה היא ליטול כדור אחד של אנטיביוטיקה לאחר מגע מיני". 

מה עוד אפשר לעשות כדי לא לקחת אנטיביוטיקה?
"ההמלצה שלי היא לשנות את אורח החיים: להקפיד על שתייה של לפחות ליטר וחצי מדי יום, להימנע משימוש בתכשירים לשטיפת הנרתיק, לשנות את צורת הניגוב לאחר הטלת שתן או צואה, להפחית את מספר המקלחות ולהימנע משימוש בסבון בסביבת הנרתיק. אפשרויות נוספות הן טיפול לא תרופתי מונע: נטילת כדורי מיצוי חמוציות (לא חמוציות מיובשות או מיץ חמוציות), שימוש בתכשירים פרוביוטיים, נטילה של תוסף תזונה המכיל מיצוי של צמחים שנועד ליצור שכבת מגן בשלפוחית השתן או תוסף תזונה הנקרא סוכר די מאנוז, שבדומה לחומר הפעיל בחמוציות מעכב ומונע היצמדות של חיידקים לרקמת השלפוחית ומעבר שלהם לדרכי השתן". 

"חשוב להדגיש", מחדד ד"ר אהרוני, "כי הטיפול היעיל ביותר לנשים לאחר הפסקת המחזור החודשי שהוכח בשלל מחקרים הוא שימוש קבוע ורציף באסטרוגן וגינלי. קל מאד להשתמש בתכשירים וגנינליים וזה מאוד חשוב, כדי לנסות למנוע דלקות בדרכי השתן שכל כך אופייניות בגיל הזה, ולעיתים בגילאים צעירים יותר. לשימוש בתכשיר זה יתרונות נוספים כמו שיפור תחושת היובש הנרתיקי, הקלה בתחושת הכאב בזמן יחסי מין ועוד. שימוש באנטיביוטיקה מעל חצי שנה עלול לגרום לנזקים ולתופעות לוואי בכבד ובריאות. צריך לדעת מתי לקחת. בכל מקרה, אני לא ממליץ לקחת אנטיביוטיקה באופן קבוע. אנחנו עושים מאמצים גדולים להפחית את השימוש באנטיביוטיקה כדי למנוע תופעות לוואי שיכולות בטווח הארוך לגרום לנזקים, ולהפחית את הסיכון הכרוך בהיווצרות של חיידקים עמידים".