אחרית דבר: מסי ניצח אבל בן זילכה הרוויח לא פחות ממנו

לעיתונאי בן זילכה היו חיים מלאים, קריירה מפוארת, זוגיות מאושרת עם העיתונאית המוערכת לינוי בר גפן ובן בכור בדרך, עד שיום קודר אחד עולמו התהפך. ב-8 בנובמבר 2014 חייו השתנו מן הקצה אל הקצה, בעקבות כשל רפואי שהוביל לאירוע מוחי קשה, שלאחריו שקע בתרדמת ולבסוף כשהתעורר הפך לנכה סיעודי. מאז נמשך מסע השיקום המפרך ומעורר ההשראה שלו, אותו הוא עובר בעזרת צוות מטפלים, חברים טובים ובני משפחה מסורים – בראשם לינוי ובנם רנן בן ה-7. היום הוא כותב טור אישי ל״את״ ומשתף ברגעים הקטנים והגדולים מיומן השיקום שלו.

>> לינוי בר גפן ובן זילכה חוגגים ניצחון קטן, אבל ענק

בכיתה ג' או ד', הלכנו כמה חברים מהכיתה למבחנים של קבוצת הילדים של מכבי ת"א בכדורגל. כולנו התקבלנו, אבל בגלל הבעיה הלבבית שמלווה אותי מרגע לידתי, החליטו לייעד אותי לעמדת השוער – תפקיד שלא דורש ריצות מרובות. בגיל 15 בערך, אחרי שאיבדתי את מקומי בהרכב הפותח לשוער טוב ממני, פרשתי, אבל נשארתי חובב אדוק של המשחק. המשכתי ללכת באופן די קבוע למשחקים של מכבי ת"א, וחוויית השיא הגיעה בגמר ליגת האלופות שנערך בטורקיה בין ליברפול למילאן. ליברפול ניצחה 4-3, אחרי שכבר הייתה בפיגור של שלושה שערים. "לעולם לא תצעדי לבד", שרתי עם אוהדי הקבוצה האהובה עליי, עוד כשהיינו בפיגור.

מונדיאלים זו חגיגת הכדורגל הכי מפוארת שיש. חבר ילדות שלי, שעובד באחד מכלי התקשורת, נשלח לסקר את המונדיאל בקטאר וחזר משם עם שלל חוויות. לי נותר רק לצפות במשחקים בטלוויזיה.
אז אמי, אבי, רנן ואני, נסענו לדודה שלי כרמלה במודיעין לראות את גמר המונדיאל. האמת, פחות בגלל כרמלה והמטעמים המופלאים שלה, אלא בעיקר בגלל מי שהיא נשואה לו, דוד קרלוס מארגנטינה, ויותר מזה, הוא מגיע מהעיר רוסאריו, היכן שליונל מסי נולד.

הכבישים היו עמוסים ופקוקים וכשסופסוף הגענו, הגיעה תזכורת לכך שאני נכה: בשל היעדר מקומות חניה פנויים בצמוד לבניין, נאלצנו לחנות על המדרכה ממול

זה היה תחילתו של חג החנוכה ורבים נסעו גם להדלקת הנר הראשון. הכבישים היו עמוסים ופקוקים, ובגלל טעות בשיקול הדעת של מי שקבע את מועד המשחק וחוסר התחשבות מצד כל הנוגעים בדבר בעם היושב בציון, באמת לא משנה באיזו דת הוא מאמין, יצא ששהינו כשעה וחצי בדרכים והגענו רק עם פתיחתה של המחצית השנייה! אמנם ידענו שארגנטינה מובילה בשני שערים, כי שמענו את השידור ברדיו, אבל תסכימו איתי שאין כמו מראה עיניים.

כשסופסוף הגענו, הגיע זמנה של תזכורת לכך שאני נכה: בשל היעדר מקומות חניה פנויים בצמוד לבניין וכדי שלא אאלץ לדדות מרחק גדול מדי, נאלצנו לחנות במקום הפנוי היחיד הסמוך שהיה על המדרכה ממול. הייתי זקוק לאדם שיעמוד מולי ויעזור לי לרדת מהמכונית אל הכביש בלי שאמעד, אז אבי הגיע ועזר לי לרדת בבטחה.

>> לכל הטורים של בן זילכה

עלינו לדירה של כרמלה וקרלוס והתיישבנו מול המסך. המחצית השנייה עברה חלפה לה, וכבר חשבנו שנסענו לחינם. הלו, פספסנו את שני השערים שהובקעו במחצית הראשונה משום שהיינו תקועים בפקקים. אם ארגנטינה הייתה מבקיעה, הייתי כותב שזו "יד האלוהים" שירדה ופיצתה אותנו על השערים שפספסנו, אלא שזו נבחרת צרפת שהבקיעה צמד שערים דקות ספורות לתום המשחק, והשוויון הביא אותנו להארכה של כחצי שעה.

ארגנטינה הבקיעה ראשונה וצרפת שוב השוותה, הולכים להכרעה מהנקודה הלבנה. דרמה רצית, דרמה קיבלת! בסופו של דבר, ארגנטינה, שכל הנוכחות והנוכחים בדירה רצו בניצחונה אכן ניצחה, ואני הרווחתי גמר מונדיאל ראשון שאני רואה עם הבן האהוב שלנו, שישב בצמוד אליי לכל אורך המשחק. למרות שהוא מעדיף סושי על צ'וריסו והתאכזב שיפן הודחה, גם הוא היה מאושר שמסי הניף את הגביע.