על הצלחת בנם אחראית לינוי בר גפן, על ייסורי המצפון – בן זילכה

לעיתונאי בן זילכה היו חיים מלאים, קריירה מפוארת, זוגיות מאושרת עם העיתונאית המוערכת לינוי בר גפן ובן בכור בדרך, עד שיום קודר אחד עולמו התהפך. ב-8 בנובמבר 2014 חייו השתנו מן הקצה אל הקצה, בעקבות כשל רפואי שהוביל לאירוע מוחי קשה, שלאחריו שקע בתרדמת ולבסוף כשהתעורר הפך לנכה סיעודי. מאז נמשך מסע השיקום המפרך ומעורר ההשראה שלו, אותו הוא עובר בעזרת צוות מטפלים, חברים טובים ובני משפחה מסורים – בראשם לינוי ובנם רנן בן ה-7. היום הוא כותב טור אישי ל״את״ ומשתף ברגעים הקטנים והגדולים מיומן השיקום שלו.

>> לינוי בר גפן ובן זילכה חוגגים ניצחון קטן, אבל ענק 

בשלב מסוים בחיים דמיינתי איזה אבא אהיה: ברור שאקח אותו למשחקים של מכבי ת"א בכדורגל, ובהחלט ייתכן שהוא יתחיל לשחק בקבוצת הילדים של המועדון, עוד בטרם אקח אותו למשחק הראשון. כמו כן, היה לי ברור שהוא יאהב את הים, ובשלב מסוים גם אלמד אותו לגלוש גלים. אלמד אותו לבשל טוב כמוני, לתקן תיבולים וכמובן לצלחת באסתטיקה שתחמיא למנה. אלמד אותו לכתוב כמו שצריך, להקפיד על השפה, ולערוך את הכתוב בצורה הולמת. אם ירצה, כך חשבתי, אלמד אותו לנגן בגיטרה, רק אקורדים בסיסיים (למען האמת, זו הייתה הרמה שלי גם כשהייתי בריא), והוא כבר ייקח את זה משם. ובאופן כללי, נעשה חיים, ניסע לטיולים בארץ, נטוס ביחד לחו"ל, נלך לקולנוע, נצא להופעות, נשחק מטקות ועוד…

אלא ביום שבו רנן, הבן המתוק שלנו, נולד, הייתי עדיין מאושפז בבית החולים. הפעם הראשונה שראיתי אותו הייתה אחרי הלידה, כשהביאו אותו למיטתה של לינוי. אני לא זוכר הרבה מהאירוע הזה, כנראה שעדיין לא הייתי בשיא צלילותי, ובהחלט יכול להיות שהייתי מבולבל ונרגש מדי.

רנן, בנו של בן זילכה | צילום: באדיבות בן זילכה

לחיים היו תוכניות אחרות עבורי, אבל בכל זאת היו לנו אינספור חוויות משותפות, שכל אחת מהן היא עולם ומלואו. את חלקן אפילו דמיינתי כשהייתי בריא, ע"ע טיולים משותפים בארץ או טיסות לחו"ל. לרנן יש גם טעם טוב באוכל, כמתבקש, ויש מישהו שמגיע אלינו הביתה ומלמד אותו לנגן בגיטרה. לינוי כבר יוצאת מהבית ומרגישה מספיק בטוחה להשאיר אותנו לבד, וגם היו כבר לא מעט פעמים שהחזרתי אותו בעצמי מהגן ומבית הספר. אגב, הוא תלמיד הרבה יותר טוב ממה שאני הייתי, אבל זה כנראה בזכות אימא שלו. דבר נוסף שעשיתי ומרגיע במעט את ייסורי המצפון שלי, הוא שהקלדתי לו (באצבע אחת בידי החלשה!) שישה ספרי שירים, והשביעי בדרך.

רנן גם לומד אגרוף אצל הגר פיינר, אלופת העולם באגרוף נשים ארבע פעמים. הוא הגיע להגר דרך לינוי, שמשדרת קרבות אגרוף. כשאמרו לי שאני צריך להפעיל יותר את יד ימין, לינוי הציע שאפעיל אותה באמצעות קרבות אגרוף מול רנן. כך, בכל פעם שלינוי טיפה עצבנית עליי, היא שולחת את הילד שיסגור חשבון עם אבא שלו. חטפתי כבר לא מעט הפלות לקרשים, אבל לינוי אומרת שזה משפר את תפקוד ידי הימנית, אז מי אני שאתווכח. מעבר לטיפול הספציפי הזה, שגם מחזק את הקשר ביננו – שנינו נהנים מזה.

לא רק מכות אני חוטף מרנן, כמובן. ואם להודות על האמת – מרגש במיוחד לראות כמה הוא דואג לי שלא אמעד כשאני הולך ממקום למקום. מרגשים עוד יותר הם החיבוקים העזים שהוא נותן לי לפני שהוא יוצא מהבית. כנראה שבסוף אני אבא לא רע בסך הכל.

>> לכל הטורים של בן זילכה