גולש בזמן: בן זילכה איבד את אחת מאהבות חייו, אבל החליט לא לתת לנכות לנצח

לעיתונאי בן זילכה היו חיים מלאים, קריירה מפוארת, זוגיות מאושרת עם העיתונאית המוערכת לינוי בר גפן ובן בכור בדרך, עד שיום קודר אחד עולמו התהפך. ב-8 בנובמבר 2014 חייו השתנו מן הקצה אל הקצה, בעקבות כשל רפואי שהוביל לאירוע מוחי קשה, שלאחריו שקע בתרדמת ולבסוף כשהתעורר הפך לנכה סיעודי. מאז נמשך מסע השיקום המפרך ומעורר ההשראה שלו, אותו הוא עובר בעזרת צוות מטפלים, חברים טובים ובני משפחה מסורים – בראשם לינוי ובנם רנן בן ה-7. היום הוא כותב טור אישי ל״את״ ומשתף ברגעים הקטנים והגדולים מיומן השיקום שלו.

>> לינוי בר גפן, בת זוגו של בן זילכה, מאמינה היום רק בייסורים

9668855. הרבה מאוד דברים פרחו מזיכרוני עקב האירוע המוחי שעברתי, אך המספר הזה צרוב לי בזכרון. וודאי הוא השתנה בינתיים, ואני משער שאתם תמהים מה כל כך חשוב באותו מספר, שאפילו אירוע מוחי, שנטל ממני לתקופה את יכולת הדיבור, עד כדי כך, לא הצליח להשכיח אותו ממני.

האם מדובר במספר הטלפון של אהובה לשעבר? האם מדובר במספר מציל חיים? כן וכן! זה היה המספר של פניות הציבור של השירות המטאורולוגי, אליו הייתי מתקשר כמעט מדי יום, כדי לבדוק את גובה הגלים בים. גובה גלים של 70 סנטימטר ומעלה, מצדיק נסיעה לחוף, גם בשש בבוקר. מדי פעם, לעיתים נדירות אמנם, גם על חשבון יום לימודים.

גלשתי ממש, אבל ממש טוב. מלבד בישראל, גלשתי גם בהוואי, ברזיל וקוסטה-ריקה. עד גיל 40 נמשך התענוג השמימי הזה, ואז הפכתי לנכה עקב כשל בניתוח שעברתי

את גלשן הגלים הראשון שלי קיבלתי כשהייתי בערך בגיל 15, וזו היתה התאהבות מהגל הראשון. גלשתי בחוף תל-ברוך בפעם הראשונה, ובהמשך גלשתי בהילטון, חוף ה"דנג'ר" (שכונה כך בשל שלט שנתלה במקום, ואם רצית גלים טובים היית הולך לשם, ממוקם סמוך לנמל התעופה שדה דב), בחוף או שניים בהרצליה, בחוף המערבי ביפו, וסביר להניח שגם בחוף שרתון, תלוי בסוג הגל. הלכתי והשתפרתי עם הזמן, עד שהצלחתי לעשות את כל הביצועים האפשריים.

גלשתי ממש, אבל ממש טוב. ידעתי מתי צריך לתפוס את הגל כדי להוציא ממנו את המיטב לפני שישבר, והצלחתי לבצע את כל הביצועים שמאפשרים הגלים בארצנו, מלבד להיכנס ל"צינור" (כשהגל נשבר מעל הגולש בזמן שהוא עדיין רוכב עליו). מלבד בישראל, גלשתי גם בהוואי, ברזיל וקוסטה-ריקה, משם גם הבאתי כתבה תחת הכותרת "אש על הגולש", שהתפרסמה בעיתון מעריב. כתבתי על אלוף גלישה ישראלי בשם ארנו זית, אדם בעל סיפור חיים כואב ומרתק, שמאוחר יותר מצא שם את מותו. עד גיל 40 נמשך התענוג השמימי הזה, ואז הפכתי לנכה עקב כשל בניתוח שעברתי.

בן זילכה | צילום: באדיבות המצולם

עד לפני שנה וחצי, בשל הפגיעה, לא נכנסתי עם גלשן לים. הגלישה היתה אחד הדברים שהכי נהניתי בהם בחיי, בשל היעדר החוקים, או מדויק יותר יהיה לקבוע, התשוקה לפרוץ אותם. גם המרחב הפתוח והאוויר של הים, עוטה עליך שלוות נפש, גם אם על הגל עצמו, אתה נדרש להיות מוכן להגיב באינסטינקט, לכל תפנית בעלילה שהגל מזמן לך.

לפני שנה וחצי נפגשתי עם עדי קלנג, בן 54, נשוי עם שלושה ילדים, אלוף העולם ומדריך גלישה לבעלי מוגבלות. בריאיון שערכתי איתו הוא סיפר שהתחיל לגלוש בגיל 13, עוד לפני שהיה לו גלשן משלו. "גרתי באותה תקופה ברובע ד' באשדוד, ובאחד הימים ירדתי ברגל לחוף וראיתי שם את החברים של אחותי, אביבית. לאחד מהם היה גלשן, ביקשתי ממנו שיתן לי את הגלשן לכמה דקות לנסות, עד אז בכלל עוד לא הכרתי את הספורט הזה. נכנסתי למים ותפסתי, בעמידה, כמה גלים קטנים על הקצף. יצאתי החוצה וגם הם התפלאו: 'זו הפעם הראשונה שלך, אף אחד לא לימד אותך לגלוש'? זה הדליק אותי, ולבר המצווה ביקשתי שיקנו לי גלשן".

עד לפני שנה וחצי, בשל הפגיעה, לא נכנסתי עם גלשן לים. הגלישה היתה אחד הדברים שהכי נהניתי בהם בחיי, בשל היעדר החוקים, או מדויק יותר יהיה לקבוע – התשוקה לפרוץ אותם

קצת לפני גיל 16 הוא כבר בנה לראשונה גלשן במו ידיו. "קניתי קצף ואת כל החומרים הדרושים, ובניתי את הגלשן לבד עם הידיים. הגלשן יצא מעוות לגמרי, ברמה מאוד נמוכה, אבל עם הגלשן הזה זכיתי בתחרות הראשונה שהשתתפתי בה לגולשים עד גיל 16. זו היתה חוויה מיוחדת, ואני גם זוכר את הגביע: עוד לא היו עוד גביעים של גלישת גלים,
אז הביאו לי גביע של סקי מים, והורידו לו את הידית של הידיים. אבל זה לא חשוב, מצידי שיביאו לי גם בקבוק קולה".

בגלל חיבתו לאתגרים, הוסיף לעצמו תחביב של גלישת רוח, וזנח מעט את גלישת הגלים. כשהתגייס, גלישת רוח היה הספורט החביב עליו. בצבא הוא שירת כלוחם בצנחנים. אחר-כך נשאר להדריך, כמפקד כיתה, בבית הספר למ"כים, שם העביר טירונות לשייטת.

אחרי שהשתחרר, טס להוואי עם גלשן הרוח שלו. הוא גלש במאווי, אחד מחופי הגלישה המפורסמים בעולם. הוא תכנן להיות שם שלושה חדשים, אבל לחיים היו תוכניות אחרות. "אחרי איזה חודש וחצי שאני גולש שם ונהנה, באמצע הגלישה הרוח פתאום נחלשה, הגלים הפילו אותי מהגלשן ונסחפתי לתוך הסלעים", הוא אומר, "חיבקתי איזשהו סלע גדול, הייתי עם הגב לגלים. בא גל נוסף, הרים אותי, וכשנחתתי פגעתי עם הברך בסלע סמוך ושברתי את הפיקה. יצאתי משם בקושי".

בן זילכה | צילום: באדיבות המצולם

קלנג הוטס לישראל בשביל להינתח, ואחרי שהחלים התחיל ללמוד הנדסת בניין. הוא השלים את הלימודים באנגליה וכשחזר לארץ התחיל לעבוד בתחום. "עבדתי וכבר הייתה לי משפחה אבל לא הפסקתי לגלוש, בפרופיל נמוך אמנם, אבל המשכתי. ואז, בגיל 35, קרתה הפציעה השנייה שלי – והיא הייתה יותר קשה מהראשונה", הוא מספר, "אני חושב שהפציעה נבעה מביטחון עצמי מופרז וגם חוסר מזל. כבר אמרתי כבר שאני מאוד אוהב להוסיף אתגרים לחיי, אז התחלתי לעשות 'קייט סרפינג' על גלשן שנע בעזרת מצנח שמחובר אליו. הנפתי את המצנח עוד לפני שנכנסתי לגלוש, והוא העיף אותי על הטנדר שלי שחנה על החוף. בלמתי את המכה עם הירך, ואחרי שניסיתי להתרומם ולא הצלחתי, התברר שזה שבר. הילדים שלי היו עם שמרטפית על החוף. לקחתי מהם את הטלפון, התקשרתי לאמבולנס ולקחו אותי לבית חולים קפלן. שם ניתחו אותי וחיברו לי את צוואר הירך עם שלושה ברגים".

עדי קלנג: "הייתי נכה אבל לא תפסתי את עצמי כאדם עם מוגבלות. בתחרויות האלו יש מי שגולש עם פרוטזה מתחת לרגל, יש שגולשים עם יד קטועה, יש נמוכי קומה – אבל אמרתי קדימה, ננסה"

ההחלמה של קלנג הייתה מאוד ארוכה, הוא נזקק לקביים במשך קצת יותר מחצי שנה ואז התגלה שנוצר במקום נמק. בהמלצת הרב פירר, קלנג טס לארה"ב, שם עבר ניתוח חדשני. תקופת השיקום וההחלמה הייתה ארוכה גם הפעם, ונבצר ממנו לגלוש למשך תקופה. בגיל 45 הוא חזר להתחרות. "רציתי לבדוק איפה אני עומד", הוא אומר.

יום אחד, אי שם לקראת גיל 50, קלנג נתקל במודעה בפייסבוק על תחרות גלישה לאנשים עם מוגבלויות שמתקיימת בקליפורניה. "הייתי נכה אבל לא תפסתי את עצמי כאדם עם מוגבלות", הוא אומר, "בתחרויות האלו משתתפים מתחרים עם מוגבלויות מכל מיני סוגים: יש מי שגולש עם פרוטזה מתחת לרגל, יש שגולשים עם יד קטועה, יש נמוכי קומה, ועוד סוגים של מוגבלויות. אבל אמרתי קדימה, ננסה".

אלוף העולם, בכל המובנים. עדי קלנג | צילום: באדיבות המצולם

קלנג ניסה – והצליח, הוא זכה באליפות העולם.

"בן 50, שגולש בגלים המעפנים של ישראל, ומתחרה על גלשן שכור בגולשים מהוואי, דרום אפריקה, אוסטרליה, דרום אמריקה וארצות הברית – הגולשים הכי טובים בעולם. זה היה מטורף!", הוא משחזר, "לא הבנתי מה אני רוצה לעשות עם ההישג הזה. לקח לי חודשים להבין מה אני רוצה לעשות עם הדבר הענק הזה שנפל עליי, ופתאום עלה לי הרעיון שאני רוצה לפתוח בית ספר לגלישת גלים לבעלי מוגבלויות".

כך הקים קלנג את "גל גלים", בית ספר לגלישה נגישה. "בכל תחרות שהשתתפתי בה ראיתי מוגבלויות שונות, נחשפתי לסוגים שונים של גלשנים וצברתי הרבה מידע. זה עזר לי לפתח גלשנים מיוחדים, שמאפשרים גלישה לבעלי מוגבלויות שונות. אני עובד למשל עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי, והם כל כך נהנים לעמוד על הגלשן ולגלוש".

עדי קלנג: "הפציעה שלי נבעה מביטחון עצמי מופרז וגם מחוסר מזל. הנפתי את המצנח עוד לפני שנכנסתי לגלוש, והוא העיף אותי על הטנדר שלי שחנה על החוף. זה נגמר בשלושה ברגים בצוואר הירך"

במקביל קלנג ממשיך להתחרות ברחבי העולם ולשבור שיאים. "לפני כל תחרות אני צריך לשלוח מסמכים, כדי שילמדו על המצב הרפואי שלי, וכשאני מגיע לאתר התחרות עושים לי עוד בדיקות", הוא אומר. התחרות האחרונה התקיימה בחוף פיזמו בקליפורניה בנובמבר האחרון. הפעם הגיעו איתו לתחרות עוד ארבעה גולשים בעלי מוגבלויות מישראל. נבחרת ישראל סיימה במקום העשירי מתוך יותר מ-20 נבחרות ממדינות שונות. קלנג עצמו קטף שוב את אליפות העולם.

"השמיעו את ההמנון והניפו את הדגל, זה היה מאוד מרגש", הוא מספר, "פעמיים אלוף עולם, אף גולש בתחרות הזו עוד לא הגיע להישג הזה".

>> לכל הטורים של בן זילכה