לינוי בר גפן: "אני לא מאמינה במהפכות, אני מאמינה בתהליכים ארוכים ומייסרים"

"התלוננת מיד? הזויה, התלוננת אחרי שנה – עכשיו באים?, היית קטין.ה? פחחח הנוער של ימינו, היית בגירה – איך אישה כמוך נופלת בפח?", לא הכרת אותו – את.ה רוצה להתפרסם?, הכרת אותו? אז היה רומן, זה קרוב משפחה? רצית צומי, העדות מבולבלת? סימן שאת.ה לא אמינ.ה".

לינוי בר גפן זוכרת היטב מתי בדיוק כתבה את הדברים האלה, זה קרה לפני כעשור. "מי טו בישראל התחיל לפני הטרנד העולמי", היא פוסקת ומשחזרת, "הנחיתי עצרת שנתית של מרכז הסיוע לנפגעי אלימות מינית בנושא אלימות נגד נשים, וד"ר אורלי אינס – מי שהתלוננה נגד ניצב אורי בר לב, שהיה מועמד לתפקיד מפכ"ל המשטרה – דיברה לראשונה בפנים גלויות. בדרך כלל לאירועים האלה היו מגיעות מאות בודדות של נשים והן לא היו מעוררות עניין תקשורתי גדול, אבל בעקבות החלטתה להיחשף בפנים גלויות, הגיע קהל רב והייתה הרבה תקשורת".

"זה היה המפגש הראשון שלי איתה. ראיתי מולי אישה יפהפיה שמשדרת חוזק ונוקשות, ואחרי שהצגתי אותה והיא התחילה לדבר, עברתי אל מאחורי הקלעים והלב שלי נפל לתחתונים", ממשיכה בר גפן, "היא לא הייתה הדמות הסטריאוטיפית של נפגעת. מי ידמיין שאישה כזאת, עוצמתית וחזקה, לא מהסוג שמעוררת צורך לגונן עליה, עמדה חסרת אונים בסיטואציה הזאת של הטרדה מינית? ניסיתי לחשוב איך היא תצא תקשורתית, כי בפילטר של התקשורת היא לא 'הדמות הטובה' מבחינת דמות הנפגעת. חשבתי שהיא תעורר ספקנות במקרה הטוב ואנטגוניזם במקרה השכיח, ואכן היא עוררה תגובות קשות. לא האמינו לה, היה עליה בליץ. היום אנשים מכים על חטא".

בר גפן החליטה להעלות פוסט בנושא והציתה אש ברשת. "ענת סרגוסטי (עיתונאית, אקטיסיבטית ומשפטנית שמתבטאת רבות בנושא, דב"א) הגיבה לי בסרקזם ועניתי לה שיום אחד אפרסם מדריך למתלוננת הטובה – מגוון התירוצים שיגידו כדי לפסול אפשרות שקרה לך משהו – אם היית צעירה אז היית פתייה, אם היית מבוגרת אז מי בכלל רוצה אחת כמוך ועוד שמנה? בקיצור, מגוון תירוצים שאנשים ישלפו בשביל להסביר למה את לא קורבן ולכן כל זה בעצם באשמתך. כתבתי את זה בדקה וחצי של עצבים, בקושי 200 מילה, אבל כשאני עצובה וכועסת – הומור סרקסטי זה מרק העוף של הכתיבה שלי והטקסט הזה קיבל חיים משל עצמו".

שלומית הברון ממייסדות עמותת "אחת מתוך אחת" פנתה לבר גפן בבקשה להשתמש בטקסט שלה, היא הוסיפה את הגרפיקה ולדברי בר גפן "זה התפשט כמו אש בשדה קוצים".

בר גפן, בת 42, היא אישה דעתנית מאוד, אכפתית ורגישה בחייה האישיים. היא אשת טלוויזיה (כיום בפאנל של ניב רסקין ב"קשת") ושדרנית רדיו ("יהיה בסדר" בגל"צ), אבל עיקר עיסוקה כיום הוא חמ"ל בר גפן, חברה לניהול משברים רפואיים שהקימה כדי לעזור למשפחות שחייהן התהפכו כפי שקרה לה בחייה שלה, אחרי שבן זוגה ואבי בנה בן ה-7, העיתונאי בן זילכה, עבר אירוח מוחי והפך לנכה סיעודי. החברה בבעלותה מטפלת בכל הבירוקרטיה מול משרדי הממשלה והגופים הציבוריים, עוזרת במיצוי הזכויות ובניהול הרפואי וגם מעניקה סיוע רגשי.

מאז שכתבת את מה שכתבת, עשינו כברת דרך לדעתך?
"כן. אי אפשר להשתמש בכרזות האלה באותה קלות היום. מאז התחילה מהפכת מי טו העולמית, והרבה נשים, ובהדרגה גם גברים – גם סטרייטים וגם בקהילה הגאה – התחילו לספר מה קרה גם להם. אנשים התחילו לזהות את התבניות שמשתמשים בהן נגדם".

היום לא היית כותבת את זה ככה?
"לא. זה שיקף את רוח התקופה של אז. עדיין יש סקסיזם ותקיפות, אבל המטוטלת זזה חזק. כששאלו באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית אם אפשר להשתמש בטקסט שלי בשביל ליצור כרזות, אמרתי שכמובן. מצידי שכל מי שרוצה ישתמש בזה, זה לא פרוזה או שיר, באתי ואמרתי מה שראיתי כי התפקיד שלנו כעיתונאים הוא לזהות תבניות ולשקף אותן לציבור. זה שיקוף של רוח התקופה כפי שראיתי ברגע של כעס. אולי אני במיטבי כשאני כועסת".

הכרזות הללו יוצגו במסגרת אירוע לציון 30 שנות הפעילות של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, ארגון הגג של תשעה מרכזי סיוע בפריסה ארצית. האיגוד הוקם לפני 30 שנה ומאז הקמתו לקח חלק מרכזי בשינוי התפיסה הציבורית של תופעת האלימות המינית – שינויים בחקיקה, גיוס כלי התקשורת למאבק וכמובן, תמיכה נפשית בנפגעות ובנפגעים.

האירוע שמתקיים בסיוע הקרן המשפחתית של ענבר ומריוס נכט, יערך ביום ראשון הקרוב, 6 במרץ, בתיאטרון הבימה. הנואמת המרכזית תהיה פרופסור אניטה היל, מי שנחשבת פורצת דרך במאבק באלימות מינית בארצות הברית. את האירוע ינחו שירי ארצי ויפתח קליין. "יש לי אמונה גדולה בפעילות האיגוד, הוא בעיניי אחד הגופים הכי חשובים ותורמים שיש, וזה כבוד גדול שמשתמשים במה שכתבתי", אומרת בר גפן.

גם את הוטרדת והותקפת בעבר. נשארו לך צלקות?
"עברתי תקיפות והטרדות עוד בימים שלא ידעתי איך לקרוא לזה. כל הארסנל שעברתי לא שונה מאף אחת, אבל אני אדם מאוד לא מצולק. למזלי הרב, אני יכולה לומר שאין לי פצעים שלא התאחו. עיבדתי, הבנתי, עברתי הלאה חבולה אבל השתקמתי. אני נופלת כמו כולן, אבל יודעת לקום. ההסתכלות שלי היא פחות אחורה ויותר קדימה, לא של מה לקחו לי – אלא זה מה שקרה ועכשיו החיים ממשיכים וצריך לחיות איתם. אני בקטע של איגרוף, ובאיגרוף יש נוק אאוט ונוק דאון – נוק דאון זה במקרה שהיריב הפיל אותך ואתה על הקרשים. השופט סופר עד עשר, ואם בתשע אתה על הרגליים – אתה עדיין בקרב ועוד יש לך סיכוי לנצח. כשאני נופלת בקרבות, תמיד בתשע אני קמה על הרגליים".

את מרוצה מהמצב היום בתחום האלימות נגד נשים?
"איזו פולניה טובה אני אהיה אם אומר שאני מרוצה מהמצב, אבל אני חושבת שעשינו כברת דרך גדולה עד שאפילו השיח נראה לי אלים לצד השני. יש לנו דור של נשים צעירות שמה שאנחנו התאמצנו בשבילו , להן היום זה מובן מאליו. התפיסה הפמיניסטית השתנתה מאז שאני הייתי בת 20 וגם אז כבר היו ברורים לי דברים שאימי וסבתי לא העלו אותם בדעתן. אני מגישה כיום תכנית בגלי צה"ל, ואין שם חיילת שמעלה בדעתה שהיא לא תוכל לשרת בתפקיד של כתבת שטחים או צבאית, ולסקר אזורי לחימה, כשאני חיילת שם הייתה רק כרמלה מנשה וטלי ליפקין שחק, אבל דברים השתנו , נשים צעירות מקבלות דברים כמובנים מאליהם והמיליטנטיות עוברת לדברים שהם ניואנסים. את הלחם השגנו , עכשיו מדובר באיזה סוג של חמאה".

המהפכה הושלמה?
"אני לא מאמינה במהפכות. אני מאמינה בתהליכים ארוכים ומייסרים שבמהלכם הדברים משתנים. אני לא חושבת שנגיע אי פעם למצב שאין יותר הטרדות, תקיפות ואונס, אבל אם נצליח לצמצם את המקרים ואת הסביבה המאפשרת – זה יהיה הישג אדיר. אנחנו כבר בתוך התהליך הזה, אבל הוא רחב יותר. רק לפני כמה ימים בני גנץ אמר למרב מיכאלי בדיון על הפנסיות הצבאיות: 'אל תדברי על דברים שאת לא מבינה בהם'. היית 40 שנה בצבא ואין לך מושג בחינוך ובבריאות, אז אם היא לא יכולה לדבר על ביטחון אתה לא יכול לדבר על כל דבר. גבר לא ישמע את לעולם את המשפט האווילי הזה. אנחנו עדיין חיות בעולם שגברים יכולים להסביר לנו על האנטומיה הנשית. אני לוקחת את הבן שלי לחוג איגרוף וחונה באותו חניון כל פעם, והאיש בחניון – שהוא לא אדם רע – עומד ומכוון אותי. אני לא ביקשתי את זה, אני יודעת איך לחנות. יום אחד רנן הבן שלי שאל למה הוא חושב שאישה לא יודעת לחנות".

אבל בסך הכל העולם הגברי הרים ראש.
"אני רואה אצל גברים עד כמה זה בוער שם. ישבתי לאחרונה עם חבר שתיאר לי אירוע שקרה לו בגיל ההתבגרות. הוא שאל אותי אם זה ניצול או הטרדה, וזה בחור בגילי שתוהה מה הוא עבר. אני לא מכירה אף אישה בגילי שתשאל איך לקרוא לזה, לנו זה ברור, אבל להם יש היום את תהיות שהיו לנו אז כשהשיח היה אחר".

איך את רואה את ההמשך?
"אפשר כבר לדבר על היום שאחרי, ועל איזו תרבות אנחנו רוצות ורוצים שתהיה כאן. כמובן שאסור לוותר וצריך לצאת נגד כל הטרדה, אבל לי באופן אישי קשה עם תרבות הביטול שנוצרה, כאילו אין כפרה ואין מחילה ואין שיקום – עשית מה שעשית וזהו. המטרה לא צריכה להיות בעיניי השלכה לצינוק ללא מגבלת זמן, כי צריך לחשוב על היום שלמחרת. אני מאמינה למשל בשיקום במקום כליאה, כשאין מסוכנות כמובן. המונח 'הטרדה מינית' הפך להיות כוללני, והכניסו אליו התנהגות לא הולמת, וולגריות וחוסר נימוס. להטרדה מינית יש הגדרה מסוימת כאשר אונס נמצא בקוטב הקיצוני, וחוסר נימוס בצד השני. היום זה מרגיש שהם תחת מטריה אחת, והגענו לשלב שצריך לייצר היררכיה".

כלומר?
"למשל מקרה ארז דריגס. ההתנהגות שלו הייתה נצלנית, לא ראויה ולא הולמת, וזה מגעיל, אבל הוא לא אנס וזה המדרג. טוב שהוא התנצל ולא צריך להחרים אותו לנצח. מנגד, הסיפור של אייל גולן והנערות הוא כל כך דוחה – אבל יש מערך שלם שאיפשר את זה. המעשים לא נעשו באיזה ואקום, יש סביבה שמעודדת אותך למעשים הנוראיים האלה זה מזעזע בעיניי. יש קבוצה שמגנה ומביאה אליך את הקורבנות כמו שה לעולה".

איך את רואה את מקרה אסי עזר?
"זה מעניין כי יש כאן תלונה של גבר על גבר – מה שרואים היום בקהילה הגאה, למרות שיהודה הוא סטרייט. ברור שיש אנשים מוגנים יותר ומוגנים פחות, אבל יש כאן אבל גדול. אם היו צצות תלונות נוספות על אסי היה קשה להגן עליו, בדרך כלל זה לא קורה פעם אחת, אלא יש שובל. זה לא שאני לא מאמינה ליהודה, אבל לכמות במקרה הזה יש איכות משלה".

משה איבגי? ארז קומרובסקי?
"איבגי הוא עבריין פלילי ואני שמחה שנכנס לכלא. אני מקווה בשבילו ובשביל כולנו שהוא הפנים את חומרת מעשיו ושהוא עבר תהליך שיקום בכלא ויעבור גם בעתיד. זה לא תהליך קצר ואין לי דילמות פנימיות לגביו. לגבי ארז קומרובסקי, הוא גיי וזה ידוע, ואנשים תוהים איך זה שהוא הטריד אישה – אבל הטרדה מינית היא אקט של אלימות ולא של סקס, כמו שאונס זה לא יחסי מין. חבר שלי באיגוד שמתעסק בתלונות של גברים, אמר לי שכמעט תמיד הטיעון שגבר ישמע כשהוא ידבר על תקיפה מינית יהיה – אם הוטרדת, אתה בטח הומו. ואם המטריד לא הומו – אז לא הוטרדת, כי גבר סטרייט לא יטריד גבר אחר. אנחנו כבר יודעים שגברים סטרייטים הותקפו על ידי גברים ושסטרייטים תוקפים גברים אחרים, וזה לא עניין של מין אלא של השפלה. המטרה היא לבזות מישהו דרך המיניות".

אז אולי הגיע הזמן למדריך למתלונן הטוב?
"אנחנו לגמרי שם. אנחנו, הנשים, ביססנו איזה קול, והגברים שנפגעו מתקיפות מיניות זה הגל הבא. בעולם הגברי חווים מה שחווינו אנחנו בווריאציה קצת אחרת, וצריך לתת על זה את הדעת כי גם זה קיים. הם במקום שאנחנו, הנשים, היינו בו לפני שש שנים".

>> שיעור בפמיניזם: רותם סלע היא האישה שכולנו צריכות לשאוף להיות ב-2022