מה נשים רוצות? שיספרו אותנו. לכן אנחנו חייבות להצביע
המדינה מתרסקת אבל יש לנו כרגע הזדמנות יקרה מפז לעשות שינוי אמיתי בחיים שלנו. כל הסיבות לצאת ולהצביע בבחירות המקומיות, בשביל שלא תצטערי על זה אחר כך
להיות אישה במרחב הציבורי זה אחרת. זה אחרת בתחנת אוטובוס, זה אחרת ברחוב החשוך, זה אחרת בחניון וזה אחרת במועדון בלילה. זה אחרת במגרש כדורגל, זה אחרת כשאת מקבלת מחזור באמצע הרחוב וזה אחרת כשאין שמות רחובות נשים סביבך. זאת חוויה שונה שכולנו התרגלנו אליה, אבל אנחנו לא חייבות. כולנו פיתחנו את השיטות שלנו להתמודדות, חלקנו יזייפו שיחת טלפון ברחוב חשוך וחלקנו פשוט יתחילו לרוץ, חלקנו לא חונות בחניון לבד וחלקנו לוקחות מונית כי תחנת האוטובוס הכי קרובה אלינו רחוקה מדי בלילה. כולנו מסתכלות בחשש על חינוך שמרני להפרדה מגדרית, על ביזוי תמונות נשים במרחב הציבורי ועל הרחובות שהולכים ונהיים מסוכנים יותר. מה אם אגיד לכן שיש לנו איך לשנות את זה?
>> הסערה הכי דוחה שיש: מה שכולם מפספסים במקרה של מאי גולן
התרגלנו לדבר על המדינה. המדינה צריכה, המדינה עשתה, המדינה ״שלי״. בממשלה אמרו ככה, הקבינט עשה ככה. אנחנו בדיאלוג ועיסוק אינסופי עם קובעי המדיניות שלנו והדרך בה הם קובעים את התפאורה של חיינו. אנחנו יודעות להגיד שאין מספיק שרות בממשלה ומספר החכיות בכנסת ירד, אנחנו ידענו לצעוק ״כשאין נשים בקבינט״ ואיך הנהגה של נשים תשנה את המציאות שלנו. אבל מעבר ל-120 שיושבים בירושלים, בישראל יש עוד 258 בעלי ובעלות אחריות. 258 ראשי רשויות מקומיות אחראים על היום יום שלנו. אנחנו שוכחות מהם ומהעבודה שהם מתחלפים כל חמש שנים, אנחנו בקושי זוכרות את השיטה ולמה יש שני פתקים. הפרצופים שלהם בכרזות ברחוב אולי מזכירים לכם שהכרתם בתיכון, שזה דוד של חברה, שהוא נראה ״איש טוב״. אנחנו מסתפקות במי שיש וחלק גדול מדי מוותרות על להצביע, כי תמיד יש תחושה שיש משהו חשוב יותר. אבל הפוליטיקה המוניציפלית משפיעה עלינו יותר ממה שאנחנו יכולות לדמיין, אנחנו חייבות להסתכל בעיניים לכל מועמד ולחפש כל מועמדות, כי עוד אין לנו מספיק כאלה. אנחנו חייבות לקחת את הפוליטיקה המוניציפלית ברצינות כי בקרוב היא עלולה להפוך לליברלית פחות ומסוכנת יותר, עבור כולנו.
>> אונס ואלימות במלונות המפונים: הכתובת הייתה על הקיר?
אני יודעת – איך אפשר לחשוב על בחירות מקומיות? נכון. כולנו נשרפות מכאב וגעגוע והתקווה נעלמת בכל רגע שעובר. אבל יש מקבלי החלטות מחוץ לירושלים. לעיתים יש להם תקציבי עתק ויכולת לקבוע איך הרחוב, החינוך והיום יום שלך יראה יותר מכל אחד אחר. אנחנו רוצות רחובות עם תאורה, רוצות חניונים בטוחים, רוצות ללכת למועדונים ולבלות בלילה מבלי לחשוש שיגעו בנו, אנחנו רוצות פינות החתלה בשירותים ציבוריים לגברים ולנשים, אנחנו רוצות שהאוטובוס יוכל לעצור לנו גם כמה בלוקים אחרי התחנה, כי זה מרגיש יותר בטוח. אנחנו רוצות שלא יתנו לאף אחד לבזות תמונות נשים במרחב הציבורי ואנחנו רוצות שישמרו על התכנים שהילדים שלנו לומדים בבית ספר. רוצות שלעולם לא יחגגו אירועים במרחב הציבורי אשר לנו, בתור נשים, אסור להיות בהם. אנחנו רוצות שמות של נשים שיתנוססו על הרחובות סביבנו ואנחנו רוצות מגרשי ספורט עם תאורה בלילה. אנחנו רוצות לקבל הזדמנות שווה ביישוב שלנו. ביום שלישי תלכי להצביע עבור מי, שאולי, ידאג לך לעתיד שאת מדמיינת. תחשבי על עצמך, על הבית שלך, על הרחוב שלך. איך את רוצה שהוא יראה?