אונס ואלימות במלונות המפונים: הכתובת הייתה על הקיר?
איך נראים החיים במקום זר ומבודד, שאין בו תחושת זמן או בית והנורמות החברתיות לא חלות עליו? רע מאוד, עבור אנשים בכלל - ונשים בפרט. רותי קליין מגוללת כרוניקה של סיוטים והפקרות
בימים האחרונים אנחנו מקבלות הצפה של סיפורי זוועה ממלונות המפונים. כבר ארבעה חודשים שהם סגורים שם. משפחות, נשים גברים וילדים שסוחבים טראומות נוראיות ותקווה לבית. 56 אלף מפונים ומפונות מצאו את ביתם החדש בצורת מלון: מסדרונות לא מוכרים, חללים רבים שחולקים יחד וחדר אחד קטן. הם לא ידועים עד מתי הם שם, הם רק יודעים שכעת אין ברירה אלא לקרוא למקום הזר הזה בית. בעולם הקטן הזה שנכפה עליהם, יחד עם עוד כל מיני קונספציות, גם הנורמות החברתיות התפוררו. החוקים וההתנהגויות של בית, הפכו פתאום ליצור כלאיים של התנהגות בתוך מרחב ציבורי שאינו שלהם.
>> ארבעה חודשים למלחמה ותובנה חדשה ומלחיצה
ובפיסות הגיאוגרפיות הקטנות האלו, במה שהיה אמור להיות אי המבטחים עבור עשרות אלפי משפחות, נוצר מיקרוקוסמוס של חברה ללא גבולות. מה קורה ששמים בצד את ״החוק היבש״, כשהרשויות לא בסביבה, כשהעתיד הוא תעלומה וההווה מרגיש כמו זמן מחוץ לזמן. המבנים החברתיים מתפוררים ומתחלפים במסדרונות צרים ומעליות שהן מקום מפגש אינטימי, אינטימי מדי, עם כל השכונה שלך. מה קורה לנוער שעובר לגור במלון? איך נראים יחסים אלימים בין בני זוג בתוך חדר קטנטן? איך מרגיש המפגש עם האיש המבוגר שתמיד מסתכל עלייך וכעת הוא חדר לידך במסדרון? האם כל המבקרים באו כדי לתמוך או כדי לגעת?
בעדויות נחשפנו איך נראית המציאות הזאת עבור נשים. שמענו על זוג ששמו יחד באותו החדר למרות שיש צו הרחקה על בסיס אלימות נגד הגבר. שמענו איך מתוך 380 מלונות נפתחו כבר 40 תיקי אלימות במשפחה ואלו רק עבור מי שהחליטו להתלונן. שמענו איך איגוד מרכזי הסיוע קיבל תלונות על אונס באחד מחדרי המלון, חשיפת איבר מין, פגיעה בילדה בת 8 על ידי מציל הבריכה, מאבטח מטרידן, בני נוער ששותים ומעשנים.
זאת רשימה שהיא סרט אימה עבור כל אחת מאיתנו, דמיינו איך זה מרגיש שכל זה קורה במקום שאת אמורה לקרוא לו בית, אחרי שהבית שלך נלקח באכזריות. יש עוד מי שנאלצו לצרף למארג הקושי שעוטף אותן מאז ה7 באוקטובר, גם פגיעות והטרדות מיניות קשות שלא מאפשרות לחזור לחיים בהן יש מרחב בעולם, שהוא בטוח.
>> "הפכתי לאלמנה בגיל 27, כל החלומות שלנו הלכו לפח"
באיים הקטנים האלה הפזורים בכל הארץ, צפים כל המכאובים הגדולים ביותר, השטחים האפורים, ההזנחה של המערכת. נשים הן הראשונות לשים לב לאיך התחלף המרחב, איך הפכה השכונה ממרחב בו אפשר להסתובב, למרחב מאיים שאינו מוגן. חודשים שיש התנהלות פוגענית בבתי המלון ורק עכשיו אנחנו נחשפות לעדויות המלאות וזה לא במקרה. זה קשר שתיקה שכולנו מכירות וכולנו קיווינו שכבר פג מן העולם. איי המפונים הקטנים מראים לנו איך נראה תהליך מהיר ומזורז של חברה מתפוררת ומי תמיד יהיו הראשונות להיפגע. דווקא בימים בהם ביטחון, הוא המצרך המבוקש ביותר.