אכילת ראש: למה "בואו לאכול איתי" בוחשת לנו ככה ברחם?

"בואו לאכול איתי", תוכנית האוכל-ריאליטי של כאן 11 שאחראי על כמה מהליהוקים המוצלחים של התקופה כמו אודליה סוויסה ושרין אברהם (שהיו אחר כך גם ב"אח הגדול"), חזרה בעונה חדשה והוכיחה לנו את מה שכבר כולנו יודעות: בהצלחה לך אם את רווקה מעל גיל 30.

>> חתונה ממבט ראשון: מתי משה הפך לחד קרן מתוק ואכפתי?

אין מנוס מלהתחיל בקלישאות: "בואו לאכול איתי" היא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. בגלל זה אנחנו אוהבות אותה, צוחקות ממנה ונהנות מהליהוקים שלה. כמובן שבריאליטי כמו בריאליטי, נהוג ללהק מתמודדי "קצה" ואנשים קצת יותר "מיוחדים", אבל אין ספק שהיא מספקת לנו מדגם יפה של החברה הישראלית. לאחר שבעונות הקודמות היו דיונים מרתקים כמו "טבעונים מול קרניבורים", "פעילי להבה מול זוג מעורב" ו"ימנים מול שמאלנים", העונה נפתחה עם דיון בוער לא פחות על סטטוס זוגי בחיים.

"בואו לאכול איתי" | צילום מסך, כאן 11

בפרק הבכורה ששודר אמש (30.7) והתמקד באזור השרון, הכרנו את חנה, המבוגרת שבחבורה, המעידה על עצמה שהיא "גרושה ומעולה לה" ומאמצת את הכינוי "חנה לא נחה"; שלי, טבעונית מרעננה שמציגה את עצמה בתור "רווקה שמחפשת חתן" ורחלי הנשואה מכפר סבא ואם לשלושה.

אין ספק ש"בואו לאכול איתי" היא סדרה מצחיקה שההומור הוא חלק גדול ממנה, אבל מתחת לכמה מהביטויים שנאמרו על ידי הנשים (היו בפרק גם שני גברים אבל סליחה על המגמתיות, הם לא הנושא כרגע) מצאתי שבכל צחוק יש קצת אמת. והאמת עצובה לפעמים.

חנה מציגה מראה תמונת מראה של חיי גירושים מהנים ומספקים, היא מספרת גם על הצעות שהיא מקבלת "פה ושם" אבל שבסוף היא לא בזוגיות כי: "גברים פוחדים מנשים עם עוצמה". ברגע הזה קצת ירד לי החיוך מהפנים. האם הקלישאה הכי גדולה שאנחנו חשות כנשים רלוונטית גם בגיל השלישי? האם אישה מלאת חיות ושמחת חיים מפחדת להיות במלוא עוצמה מול גבר גם אחרי כל השנים הללו? טוב, מזל שלא היה לי הרבה זמן לחשוב על זה, כי חנה עברה למשפט הנהדר הבא – בו היא תיארה את אהבתה לספורט למרות ש"זה לא מוריד את השומנים". כן מתברר שגם זה לא עובר באף גיל. הלאה.

חנה מציגה מספרת על הצעות שהיא מקבלת "פה ושם" אבל שבסוף היא לא בזוגיות כי: "גברים פוחדים מנשים עם עוצמה". ברגע הזה קצת ירד לי החיוך מהפנים. האם הקלישאה הכי גדולה שאנחנו חשות כנשים רלוונטית גם בגיל השלישי?

"בואו לאכול איתי". חנה הגרושה והחופשייה, בערך | צילום מסך, כאן 11

כששלי הרווקה מדברת על רצונה בחיפוש חתן, ומדגישה שהיא "בכוונה אומרת חתן", אני חושבת רק על דבר אחד: כמות הכוויות ומספר הפעמים בהם התאכזבה ככל הנראה, משום שרצתה משהו רציני ואילו הגבר שמולה, פחות. מזל שעכשיו היא עושה באומץ רב תיאום ציפיות מול כל המדינה.

>> "בשביל להיות אם יחידנית את צריכה חסכונות או שכר גבוה": המיזם שעוזר ליחידניות

רחלי הקוסמטיקאית והאימא היחידה בחבורה התקשתה להאמין בסוף הארוחה כי המארח, לירון, לא נעזר באשתו. בגלל שלא קיבלנו בפרק הזה מספיק על דמותה או יחסיה, ארחיב על הנושא העיקרי שהוא כמובן הארוחה.

המפגש בין שלוש הנשים סיפק לכולנו מדגם מייצג מאוד של ישראליות לא מתייבשת ולא לחוצת חתונה בכלל. אפילו חנה, שהרגע תיארה גירושים מספקים, ניסתה להבין איך שלי (שהרי היא יפה) היא לא נשואה. השיחה כמובן לא נעצרה שם, וקיבלה חיזוק מרחלי שהתקשתה להבין, מעומק ליבה, איך אישה הגיעה למצב הזה. השיא היה כאשר שלי נשאלה בעודה אוכלת, האם היא כבר הקפיאה ביציות?

כי מה יותר נעים וכיף לרווקה מעל גיל 30, כאשר חבורת אנשים זרים שפגשה הרגע, שואלים אותה מול שולחן שלם על תכנון הילודה שלה? לא משנה כמה פעמים נשים יבקשו ש"יצאו לנו מהרחם", כמה פעמים נדגיש שהיריון וילדים, ואפילו סטטוס זוגי, הם אישיים ואינטימיים. שלא לדבר על זה שהם אף פעם לא מגדירים את מי שאת. אבל בסוף, את צריכה לענות ולחייך לשתי נשים שלא פגשת מעולם, ולהסביר למה עדיין אין לך ילדים – בעודך אוכלת שווארמה טבעונית.

מההערות של חנה המבוגרת על משקלה של שלי, שכן אם היא טבעונית היא הרי צריכה להיות רזה (לא. מה הקשר?), בחרתי להתעלם. גם לי יש דודות מבוגרות חסרות טקט שאני חומלת עליהן, ואני יודעת שהאמירות הנוראיות האלה נאמרות מתוך המקדום שהן מגדירות כ"אהבה ודאגה". ובכל זאת, הדיון על ילדים הדליק אצלי נורה אדומה. הדיון לא פסח גם על עמית, רווק נוסף שהגדיר את עצמו כ"אל הורי", מונח שקשה מאוד להסביר לאישה מבוגרת, ולרחלי שטענה שמעולם לא פגשה רווק שלא רוצה ילדים (ביקור קצר בתל אביב יראה אחרת).

>> "הסתובבתי עם חבורות גברים בעזריאלי ועזרתי להם להתחיל עם נשים"

מה שהצחיק אותי, זה שדווקא חנה תמכה ברעיון של זוגיות פתוחה, רק בשביל שעמית יביא ילדים. הפער בין הפתיחות וההומור, לבין זה שבישראל יש הסכמה רחבה אחת – הוא יפה ומשעשע. כי לא משנה כמה פתיחות יש לכאורה, ואפילו גירושים מאוחרים והמלצות על מודלים שונים של זוגיות, בסוף כולנו צריכות וצריכים דבר אחד: להביא ילדים, אחרת מה הטעם?

אז למרות שהפוליטיקה נשארה מחוץ למטבח בפרק הזה, בין אם אתן מימין או משמאל, חילוניות או חרדיות, מצאתי את מה שמאחד אותנו כחברה – אימת הרווקות המאוחרת והאל הורות. ואל תדאגו, כמובן שחנה הייתה שם כדי לנסות ולשדך בין עמית ושלי רק על בסיס היותם טבעונים ורווקים. מי יודעת, אולי השידוך יעבוד בפרקים הבאים? אבל אין ספק שעד אז, שווה לצפות ולעקוב אחר שלל הפנינים הללו על המסך, כל עוד הן לא נאמרות לך באירוע משפחתי.