מירי מסיקה, די להציק: הבעיה המרכזית של אקס פקטור מתחילה בשופטים
גם אתמול לא נמצאה מועמדת ראויה שתעשה לאירופה נעים באוזן אבל הבעיה המרכזית היא בכלל השופטים: האקס פקטור לאירוויזיון הוא לא יותר מערב קריוקי סביר בפריפריה. חבל שלא היה כיבוד
גבירותיי וגבירותיי, אתמול בערב (שני), מדינת ישראל נחצתה שוב לשניים, כמו ים סוף, רק של פרומואים המתחרים על זמן הצפייה שלכן עם חצאי אמיתות ופשעי עריכה נבזיים. כך שמי שעדיין לא צפתה באסופת רווקים ורווקות בני 30 פלוס משחקים משחקי חברה מביכים בעל כורחם בבית מלון בקיסריה – זכתה בערב קריוקי סביר בפריפריה בחסות אקס פקטור לאירוויזיון. לו רק הייתי מקבלת פלטת מטוגנים בצד. מה שבטוח זה שגם בפרק הזה, בדיוק כמו בפרק הראשון, לא נמצאה מועמדת ראויה שתעשה לאירופה נעימי באוזן, ולכולנו ברור שלישראל אין כסף לארח אירוע כזה שוב. אבל היי, גם לחבלה עצמית יש גבול והוא נחצה רגע אחרי האודישן עם התוף האזרי והזיופים של האוחזת בו. אבל בכל אופן, בפרק הזה התבררה הבעיה המרכזית בעונה הזו: השופטים.
מסתמן שכל קשר בינם לבין שיפוט מקצועי – מקרי בהחלט, ונדמה כי רוב האודישנים מפריעים להם לדבר את עצמם לדעת. איפה המלעון והז'ונגלר של מרגול? איפה השטויות של נטע ברזילי? איפה האישיות של רן דנקר? האם היא אי פעם הייתה שם? עד כה, די ברור שהניסיון לרפרר לדינמיקה של "הכוכב הבא" נכשל ומחקרים שהמצאתי הרגע גורסים כי חוסר אותנטיות שורף לנו בעיניים.
מפגן חזותי של בורות מוחלטת, במהלכו כל אחד מהשופטים שיתף את דעתו האישית והלא מרתקת על אבינו שבשמיים כולל ניתוח מעמיק של אורך חולצתה של אביגיל. יש לתוכנית הזו עורך או שפשוט הפילו הכל על מפיקה תמימה ומבולבלת?
ובכן, חיש מהר *שוב* קיבלנו מיחזור נוסף של פליטי ריאליטי לא מתכלים עם נגיעות עמוקות של רטרו – באודישן המתקתק של עדי כהן ולירון לב שהיה מאוד לא אירוויזיוני אבל בהחלט ראוי כמופע חימום לאמיר דדון בפארק רעננה. כצפוי, השופטים סיפקו ביקורת לא עניינית ואף הגדילו להציע לשניים להתמודד בנפרד כדי להעמיק את היקף ההערות הלא רלוונטיות. נטע גם אמרה משהו על פלאפל כדימוי אבל בשלב הזה בעיקר הבנתי שבלי אלכוהול, לא אשרוד את הפרק.
בשאיפה לסיים עם מקרי הרווחה, קיבלנו את אביגיל מויאל בת ה-25. בתו של הרב של אלפי מנשה שחזרה בשאלה אבל עדיין נשארה ממש בטוב איתו. השמועות מספרות שהיה שם אודישן, אבל ראשית: 'פאנל אלוהים ואני', כלומר, מפגן חזותי של בורות מוחלטת, במהלכו כל אחד מהשופטים שיתף את דעתו האישית והלא מרתקת על אבינו שבשמיים כולל ניתוח מעמיק של אורך חולצתה של אביגיל שגרם לי לתהות האם יש לתוכנית הזו עורך או שפשוט הפילו הכל על מפיקה תמימה ומבולבלת.
בתום הדיבייט המשעמם בעולם, מירי מציקה דיברה על הדרת נשים מעולם המוזיקה וכמעט היה אפשר להתבלבל ולחשוב שאכפת לה. אבל אז נזכרתי שהיא עושה דואט עם אייל גולן ומשתדלת להבהיר בראיונות שפמיניסטיות זה קקי מסריח. העיקר שבסוף מויאל גם שרה כדי שנקבל את יובל דיין גרסת עלי אקספרס. אבל עזבו, כל העונה הזו היא חיקוי שהזמנו מסין וכבר מסובך מדי להחזיר. חרף האודישן הסביר – היא עברה אותו. כל זאת לטובת פריים שלה ושל אבא חבוקים כשספר תהילים גדול מחבר ביניהם. מ-ר-ג-ש.
מתברר כי להקות צבאיות הן טריגר עבור שולחן השופטים ועבור מירי מציקה בפרט שעדיין לא התגברה על הדחייה ההיא, והעובדה שחשפה כי הטרידה מינית את הבוחנים (כולל הדגמה שהייתי שמחה למחוק מהזיכרון שלי) – ככל הנראה לא עזרה לה
אך גם לעיסת חטיף השוקולד של הספונסרים בתוכנית, לא עזרה לרועי אדרי (ואמא שלו כפרעליה), שהוא גם בוגר להקת מג"ב וחובב סמיילים בקטע בריא (ברמות של אוכל כריכים עם אימוג'יז). עם זאת, הקאבר ליסמין היה טעות טקטית שסיפקה לו ביצוע משעמם עד לא זכיר שחשף מעט מדי מגוון הקול הייחודי שלו. האם מדובר באודישן פחות טוב מזה של קודמתו? לא בטוח. אבל מסתבר שסתם בחור אופטימי מבאר שבע עם מערכות יחסים בריאות נוגד את חוקי הפורמט.
לבסוף, מתברר כי להקות צבאיות הן טריגר עבור שולחן השופטים ועבור מירי מציקה בפרט שעדיין לא התגברה על הדחייה ההיא, והעובדה שחשפה כי הטרידה מינית את הבוחנים (כולל הדגמה שהייתי שמחה למחוק מהזיכרון שלי) – ככל הנראה לא עזרה לה. גם אביב תוהה מדוע נדחה והוכיח שיש דלתות שאפילו אבא כמו יהונתן גפן לא יכול לפתוח. לבסוף, שחזור הטראומה הקולקטיבית נחתם בביצוע לא נחוץ של מציקה לשיר "אליפלט". אני רק מקווה שסשה ארגוב כבר עייף מדי בשביל סלטות בקבר.
אז אחרי עוד ניסיון כושל לחקות את הדינמיקה של השופטים מהכוכב הבא, הגיעה גלי בן שושן. צעירה נחושה ואוטודידקטית שלימדה את עצמה לנגן ולשיר בטורקית, והכל משמיעה – כולל תרגול ולמידה של השפה. אנחנו ציפינו למוג'דה דור 3, אבל למעשה קיבלנו את הפרומו לאודישן הבא. מירי מציקה בתגובה: "אני שרה בערבית שנים מבלי להבין מילה". די נו, אין לי כוח.
כאמור, אין טעם להתייחס יותר מדי לאודישן של בן-שושן המתוקה, כי מיד אחריה עלתה המפורסמת המסתורית…שהיא…לינט. זוכרות את לינט? לא נינט (ורן דנקר נושם לרווחה). לינט. הלא היא הזמרת הישראלית בת ה-46 שלפי הסיפורים הצליחה להתיך את לבו הקריר של ארדואן והיא ממש, אבל ממש ביג בטורקיה.
אך הקריירה המקומית של לינט דווקא נגדעה אי שם בקדם אירוויזיון 1993, מה שהביא אותה לסגור חשבון. או מעגל. תלוי איך אנחנו מסתכלות על זה. והאמת היא, שלינט הפגינה איכויות של דיווה בינלאומית שלגמרי יכולה לשלוט בנאמבר אירוויזיוני ביד רמה. בינתיים, זכינו לראות את מרגול מזמרת לצדה במועבט בימתי בלי כפכפים וזה היה שווה הכל. אני רק אומרת, אם המוטיב הטורקי כאן כדי להישאר, אז הגיע תורו של אבי ביטר. נראה את האירופאים מסרבים לוודג' הזה.