גברים תפסיקו להיעלב, נשים תתחילו לקרוא את המפה

ראיתן את זה? אלפי גברים מסתובבים ברחובות עם הבעה של עלבון איום ונורא על פניהם. הכול התחיל בזה שויצו העלו את הכרזה הבאה:

אה, לא. התבלבלתי. הכול התחיל בזה שהשבוע נרצחה אישה, כפי הנראה על ידי בעלה ("כפי הנראה" ותכף גם "על פי החשד" כי אתיקה עיתונאית וזה, אבל כאן זה לא הוליווד ולא "חומות של תקווה", ואיכשהו לא נראה לי שהרוצח האמיתי, שהוא מישהו אחר לגמרי, יצוץ פתאום). והאישה הזאת, אסתר אהרונוביץ' ז"ל, היא האישה השלישית בתוך חודש שנרצחת על-ידי בן זוגה, על פי החשד.

>> נשים בישראל ממשיכות להירצח ללא מענה
>> תמרורי האזהרה שאסור לך להתעלם מהם
>> למה אף אחד לא מדבר על אלימות כלכלית?

בעלה של אסתר הוא רופא (הייתי בודקת את התעודות שלו, אבל זה לא משנה כרגע) ועוזר לילדים באפריקה ועוד שלל שורות שנראות ממש יפה ברזומה. גם אלירן מלול, שחשוד ברצח אשתו מיכל סלה, עבד עם בני נוער בסיכון. בשני המקרים האלה התגובה הראשית של הקהל הרחב היתה תדהמה מסוימת: "אבל הוא רופא!". ואז הגיעה הכרזה הזאת של ויצו, שביקשה להעביר את המסר שאנשים אלימים יכולים להיות בכל המקומות, בכל הצבעים, בכל רמות ההשכלה ובכל מצב סוציו-אקונומי. ניא עשתה את זה באופן גרוע יש לי ביקורת לא מעטה כלפי הקמפיין הזה, אבל תכף נגיע גם לזה. בינתיים רציתי לפנות לכל הגברים שנעלבו מהמודעה הזאת. בואו, חמודים, אני אסגביר לכם איפה אתם טועים.

אותם גברים פגועים חושבים שמה שהתרשים הזה אומר זה ש"כל גבר יכול להיות רוצח", בעוד שמה שזה באמת אומר זה ש"רוצח יכול להיות כל גבר". מבינים את ההבדל? לא? אז בואו נעשה שיעור קטן במבוא ללוגיקה: נגיד שכל הרכבות הן סגולות. האם זה אומר שכל דבר סגול הוא רכבת? ברור שלא. האם זה אומר שאם אתם פוגשים דבר סגול שיש לו גם קרונות וקטר זה אומר שהוא רכבת? לא בהכרח, אבל סבירות גדולה מאוד שכן.

וזה מביא אותי לדבר הבא – למה אני חושבת שהקמפיין הזה של ויצו הוא לא מוצלח. תראו, אם מטרת הקמפיין היא למנוע מאיתנו להגיד אחרי הרצח הבא "אבל הוא היה רופא!/עובד סוציאלי!/משורר רגיש!", אז אולי הוא קמפיין טוב. נגיד. אבל אם המטרה היא למנוע את הרצח הבא, אז מדובר בקמפיין רע. כי מה עוזר לנו לדעת שכל הרכבות סגולות? אנחנו צריכים ללמוד לזהות מבין כל הגברים, כלומר הדברים, הסגולים את הסימנים שהופכים אותם להיות רכבת, כלומר רוצח בפוטנציה.

צריך ללמד את הנשים לזהות את הסימנים. כי תמיד יש סימנים, ואת הסימנים האלה לפעמים אפשר לראות כבר בתחילת מערכת היחסים. אף אחד לא קם בבוקר ורוצח את אשתו אאוט אוף דה בלו. את האקדח שיורה במערכה השלישית מישהו תלה על הקיר הרבה קודם. והסימנים האלה לא חייבים להיות אלימות פיזית. הרבה לפני זה יש אלימות מילולית, יש לפעמים אלימות כלכלית, יש קנאה יוקדת שאולי לא מוגדרת כאלימות, אבל היא יכולה להתפתח לשם. ואתן יודעות מה? הגבר הזה שהתחלתן לצאת איתו רק לפני כמה חודשים וכבר יש לו הערות על איך אתן מתלבשות, איך אתן מדברות, על החברים שלכן, אולי הוא לא ירצח אף אחת אף פעם. אבל גם לחיות ככה זה לא להיט ואין שום סיבה להישאר ולגלות מאיזה צד של הסטטיסטיקה הוא נמצא.