הגוף שלך באמת זקוק לפיצה הזאת או שזו אכילה רגשית?
ימי המלחמה מזמנים תחושת מתח נוראית, ורבות מאיתנו מנסות להפיג אותה באמצעות נשנוש בלתי פוסק. האם זה באמת מקל עלינו? ובכן, לא בדיוק
שבת בערב, הסלון יחסית חשוך, הטלוויזיה על חדשות 24/7 ואני מחכה בציפייה לתמונות ראשונות של החטופים שחוזרים לישראל. אני יושבת לבד בסלון ואוחזת בסנדוויץ'. כשאני אומרת סנדוויץ' אני מתכוונת לחצי בגט עם סלט ביצים ועגבנייה. במקום לגזוז ציפורנים, אני אוכלת ואפילו בהנאה. שעה לאחר מכן מתחילה להתגנב המחשבות: "בשביל מה אכלתי את זה?", "למה לא לקחתי תפוח או יוגורט וסגרתי את היום?", "ה-600 קלוריות האלו היו נחוצות?".
>> גם דימוי הגוף שלך במשבר כרגע? הנה מה שתוכלי לעשות
אכילה ורצון לאכול לא תמיד באים כמענה לרעב פיזיולוגי, אין לגוף באמת צורך בעוד אנרגיה. לפעמים האכילה באה כחשק לנחמה, כמענה ללחץ ולמתח, ולעיתים סתם מתוך תחושת שעמום. לכן, הגוף יפנה למזונות שיתנו מענה לצורך כזה – מזון מנחם, מרגיע, שיהיה נעים בפה ויעטוף ויחבק אותנו מבפנים. יכול להיות שנרצה להזמין פיצה כשאנחנו מרגישות בודדות, או נכין צלחת פסטה ברוטב שמנת לאחר יום קשה בעבודה.
לצערנו, פתרון הבעיות הרגשיות שלנו לא נמצא אצל המזון, ולמעשה ככל שנכניס לגופינו "אוכל מנחם" כתוצאה מרעב פסיכולוגי, נמשיך לחוש בעומס רגשי גם לאחר שנסיים את קופסת הגלידה. לרגש יתווסף המצפון על האכילה, או אפילו חרטה או גועל עצמי מהבחירה הלא מוצלחת.
לפני שבוע פגשתי חבר אחרי שלא התראינו מתחילת המלחמה. מסתבר שירד בחודשיים האחרונים 7 ק"ג. למה אני עליתי 2 ק"ג ומישהו אחר ירד? צדק הוא לא דבר שרלוונטי לתגובות רגשיות. יש אנשים שנכנסים ללחץ ומאבדים את התיאבון, ואילו אחרים ייצמדו למקרר או למגירת הממתקים. שתי התגובות כמובן לא מאוזנות.
הגוף מגיב אינטואיטיבית לסטרס כבעיה קיומית, והתגובה שלנו כבני אדם מתבססת על עקרון ה-FFF: ישנם הקופאים על מקומם בהמצאות סכנה – Freeze; ישנם המגיבים בבריחה – Flight; ישנם הנלחמים – Fight. בכל אחד מהמקרים נייצר הורמוני סטרס כמו קורטיזול שיסייעו לנו לספק אנרגיה מיידית לפעילות המבוקשת. מערכות אחרות שלא מפיקות אנרגיה יהפכו למשניות, ותפחת אספקת הדם אליהן. מערכת השרירים והלב תעבוד בעודף, לעומת מערכת העיכול או החיסון שקצת "יושתקו". בסטרס ארוך טווח, כמו בתקופה זו, מתחיל סוג של "התרגלות מזיקה" של הגוף להורמוני הסטרס הגבוהים, ואנחנו מתחילות להיחשק. נרגיש עייפות למרות הרצון להירדם בלילה, מערכת החיסון עלולה להיפגע ונתחיל לחלות בדלקות שונות, נחוש בנשירת שיער מואצת ועוד.
בנוסף לכך, האכילה שלנו תושפע גם היא. אצלי, כל כישורי דחיית הסיפוקים נעלמו כאילו לא חיזקתי ותרגלתי אותם שנים. פתאום נכנסו לתפריט גלידה, חטיפים, מעדנים מתוקים, פסטה מפנקת ועוד מאכלים שבימים רגילים השתיקה יפה להם.
עברו כמעט חודשיים מתחילת המלחמה, ואנחנו, בעורף, מרגישים אותה ועוקבים אחרי ההתקדמות והתוצאות שלה מידי יום. היא נכנסה מהיום הראשון לתוך הורידים והחלומות שלנו. הגיע הזמן לאמץ שגרת מלחמה גם בהתנהגות התזונתית שלנו. לנסות לבחור יותר נכון כשאפשר, להקל על הבחירות בהכנת מזון בריא, לחזק את הגוף שלנו באמצעות מולטי ויטמין שיסייע להשלמה תזונתית, או ויטמין די שחשוב לפעילות חיסונית, ובמידת הצורך ניטול פורמולה ייעודית לחיזוק שורש השערה. ברגע שנסגל אורח חיים בריא יותר בימי מלחמה, הדבר יקל עלינו ועל המצפון שלנו בשגרה החדשה. בעצם, נוכל להבין שמה שעושה לנו טוב לאורך זמן נמצא במוזיקה שאנחנו אוהבים, בחברים ובמשפחה שמסביבנו, בפעילות הגופנית ובטיולים בטבע, בנשימות עמוקות ובחמלה שלנו לעצמנו.