ירדן ויזל מדברת על הצקות בנושא הרזון, אבל האם רזונופוביה היא תופעה אמיתית?
ירדן ויזל דיברה על רזונופוביה. לטענתה, היא פוגעת לא פחות משמנופוביה. מאיה לי לוי, אישה שמנה שהייתה רזה בעברה, כותבת על ההבדלים בין התופעות ומצהירה: "אין דבר כזה רזונופוביה"
בסוף השבוע האחרון פורסם בידיעות אחרונות ראיון עם המנחה והאושייה ירדן ויזל. ירדן סיפרה על ההערות הפוגעניות בנושא משקלה שמגיעות עד היום: "רזונופוביה פוגעת לא פחות משמנופוביה, ושתי התופעות האלה חייבות להימחק". בתור אישה שמנה, שבעברה הייתה רזה מאוד השימוש במושג רזונופוביה צרם לי, ויש לי מה להגיד. תחגרו ותכינו כוס מים קרים כי סביר שהדעה תעצבן לא מעט מכם. מוכנים? אין דבר כזה רזונופוביה.
לאנשים תמיד יש מה לומר, בעיקר כשזה לא דורש מהם להתמודד עם ביקורת עצמית. הכי קל לשפוך רוע ולהציק לאדם שונה ממך
ממש רגע לפני שתצעקו "צבועה!" או "אישה רעה!" אנא, קראו את דעתי במלואה, הרי אין בה כל כוונה להפחית מחומרת הצקות על רקע רזון ותת משקל. כשגדלתי בתור נערה רזה מאוד, חוויתי על בשרי הצקות רבות. החל מהכינוי הקבוע "יא אנורקסית", ועד צעקות מאנשים זרים ברחוב: "שלא תעופי ברוח". היו חברות שבאופן קבוע היו מקיפות את מפרק היד שלי עם אצבעותיהן הקטנות, והפכו את היד הצרה שלי לנושא השיחה ונשוא הבדיחה. לא מעטות הפעמים שנקראתי "שלד", ותמיד כשהייתי מופיעה בחוג הריקוד שלי, והייתי צריכה את המידה הכי קטנה לבגדי המופע, בנות הלהקה היו צוחקות עליי כשהייתי מצרה אותם כדי שיתאימו למידות גופי הקטנות. אחת המסקנות שעזרו לי לימים להתמודד עם התופעה, היא התובנה שאנשים אוהבים להתערב בחייהם של אנשים, להיכנס לצלחת שלהם, לוריד שלהם ולשיקולים האישיים בחיים שלהם. אגב, זו תובנה שרלוונטית לכל צורת גוף או משקל. לאנשים תמיד יש מה לומר, בעיקר כשזה לא דורש מהם להתמודד עם ביקורת עצמית. הכי קל לשפוך רוע ולהציק לאדם שונה ממך, קצת יותר קשה להתמודד עם המקום האישי, הקושי והתסביך האישי, שמהם זה מגיע.
עכשיו, אחרי שהבהרתי שאין בדבריי כוונה להפחית מחומרת ההצקות שירדן ויזל או כל אדם רזה עבר על רקע משקלו, ואחרי שהדגשתי שכל ביוש על רקע מראה ומשקל הוא לא בסדר, צריך לדבר על המושג שמנופוביה. המושג, שעושה הרבה כותרות בעידן הבאדי פוזיטיב, מתייחס לאפליה המופנית כלפי אנשים בעלי עודף משקל, בעקבות תפיסה סטריאוטיפית. אנשים בעודף משקל נתפשים כפחות פעילים, אינטליגנטיים, חרוצים, מושכים, פופולריים, מוצלחים ואתלטים מאנשים בעלי משקל ממוצע. אנשים כבדים נתפסים גם כחלשי אופי, ואני בטוח לא מחדשת לכם עד פה. העניין הוא ששמנופוביה, מעבר להיותה תופעה רחבה ומדוברת ברשתות ובכלל, היא אפליה של ממש, שמשפיעה על חיי ועל חיי שמנים רבים נוספים, באופן משמעותי וחמור. התופעה משפיעה עלינו בתחום התעסוקה, ביחסים הבין אישיים ואפילו במערכת הבריאות. האפלייה היא ממסדית, מוטמעת עמוק בחברה, ופוגעת בנו בתחומים רבים בחיים.
אנשים בעודף משקל נתפשים כפחות פעילים, אינטליגנטיים, חרוצים, מושכים, פופולריים, מוצלחים ואתלטים מאנשים בעלי משקל ממוצע
הידעתם שרופאים מקדישים פחות זמן למפגש עם מטופל שמן, ועם כל עליה של 10% ב-BMI רמת הכבוד שלהם למטופלים האלה יורדת ב-14%? הידעתם, שכששאלו סטודנטים לרפואה לגבי היחס שלהם לאנשים עם עודף משקל – רובם המוחלט (97%) אמרו שלדעתם אסור לצחוק או להתייחס בחוסר כבוד לאנשים עם השמנה, מצד שני, 60% מהם מסרו שראו ושמעו רופאים ואנשי צוות אחרים מעירים הערות שכאלה? האם ידעתם שיחס לא מכבד על רקע עודף משקל במערכת הבריאות עלול לגרום למטופלים, חוץ מ"פגיעה ברגשות", גם לדיכאון, הפרעות אכילה, עליה במשקל (!), היענות ירודה לטיפול, המנעות מהגעה לטיפול ולבדיקות, ואפילו לפספוס אבחנות? שמנופוביה, בין היתר גורמת לירידה בשכר ובהעסקה, לפספוס של אבחנות כמו סרטן (!), שברים ופריצות דיסק. ולמקרה שלא מספיק "התרשמתם": הידעתם שהשכר הממוצע יורד ב-2-3% על כל עלייה של 10% בBMI? ידעתם שאנשים עם השמנת יתר מרוויחים כ-20% פחות מהשאר? אני לא מכחישה לרגע, שיש אנשים שסובלים מהצקות על המשקל שלהם גם כי הם רזים. וזה נורא, לא פחות מלהציק לאנשים שמנים על זה שהם שמנים. אך לא יצא לי לשמוע, אנשים שחווים אפלייה ממשית, באופן קבוע, בגלל שהם רזים.
סקיני שיימינג, תופעה של ביוש על רקע רזון קיצוני, קיימת בהחלט. אבל היא שונה בהיקף ובהגדרתה משמנופוביה. היא לא אפליה והיא לא רחבת היקף כמו סטיגמת המשקל על שומן ושמנים. זו לא תחרות, ואני לא מתיימרת לשפוט מי סובל יותר ולנקד את את ההצקות שעברו אנשים. אך בעיניי, אין להשוות בין שתי התופעות, שבבירור לא מגיעות מאותו המקום, לא דומות בהיקף ולא בהשפעות החברתיות. אי אפשר להתעלם ממודל היופי הברור מאוד – הרזון. אני בהחלט חושבת שאנחנו בדרך לשינוי, אני מרגישה אותו קרב ומגיע. לאט לאט עולה המודעות לעובדה שלפה שלנו יש פילטרים, ולא כל דבר חייב לומר. הצקה לאנשים בין אם הם שמנים ובין אם הם רזים – עלולה להיות כרוכה בהשפעות קשות. ירדן ויזל נראית נפלא, ואני מאוד שמחה שאנשים בעלי השפעה משתמשים בבמה שלהם על מנת להעלות מודעות לטוב. בעיקר מעריכה את החשיפה של המנחה על החרם שעברה, אך חשוב בעיניי להבין את ההבדל בין התופעות השונות ולמגר את שתיהן.