סוף העולם: איך להתמודד עם אובדן של מישהו קרוב?

1. ליגון אין רזומה. הצער זה לא הסתדרות. קרבה זה לא בהכרח פקטור של ותק, וגם אובדן של מישהו טרי יחסית בחייכן יכול להכאיב לאין שיעור.

2. מחקרים עכשוויים מראים שאין באמת דבר כזה שלבי אבל. אומנם אנחנו רגילות לצרוך את החיים בבינג׳ הודות לנטפליקס, אבל אֵבל זה דבר אישי וכל אחת ואחד חווים אותו אחרת. יש כאלה שחווים אותו שלב־שלב, יש כאלה שחווים כמה שלבים בו זמנית ויש כאלה שעושים איתם פינג פונג.

>> למה לא אמרת לי: אף פעם לא מאוחר מדי לגלות שאת בפוסט-טראומה
>> למה לא אמרת לי: כל הדברים שלא מדברים עליהם – הפרויקט המלא

3. קלאסיקה של כל הזמנים לעת אבל: "Asleep" של הסמית׳ס. מומלץ להסתגר בחדר ולשמוע בריפיט.

5. אהבה זה כואב, אבל על אמת. אחרי שמאבדים מישהו קרוב התחושה הפיזית היא כמו אחרי דריסה על־ידי משאית. הקורלציה עובדת כך: ככל שהקרבה גדולה יותר, כך גם כמות האיברים הכואבים ורמת הכאב.

6. אנשים אומרים שהם משתתפים בצערך, אבל הם לא באמת יכולים לעשות זאת. הצער הוא חור שחור שבולע אותך לתוכו, ולמרות שכולם יחוו אובדן מתישהו בחיים, אף אחד לא יצליח לעולם להבין מה את מרגישה, לא משנה כמה אמפתיה ירעיפו עלייך.

7. לחיים יש תאריך תפוגה, אבל ליגון אין דדליין.

8. הזמן לא באמת עוזר.

9. אבל אלכוהול כן! המשקה המומלץ להטביע בו את היגון: ג׳ין וסודה, הדרינק הכי דיאטטי בהישג יד. מקסימום אסקפיזם, אפס סוכר. מה שלמרבה הצער אי אפשר לומר על וויסקי.
(זכרו כמובן ששתיית אלכוהול עלולה להיות ממכרת ומסכנת חיים. מערכת את קוראת לכן ליישם את המשפט האחרון בזהירות הנדרשת).