אמה של לירי אלבג: "ילדה אהובה שלי, סליחה שאת עדיין שם"

הערב (מוצ"ש), 4 בינואר 2025, שנה ושלושה חודשים אחרי שנחטפה באכזריות, מפרסם חמאס אות חיים מלירי אלבג. התצפיתנית בת ה-19 נחטפה ממוצב נחל עוז, אליו הגיעה בסך הכל יומיים לפני התופת של השבעה באוקטובר. משפחתה של לירי אמרה בכאב בתגובה לסרטון: "זו לא לירי שאנו מכירים – זהו הצל של לירי – אומנם אות חיים ממנה אבל זה לא הסרטון אליו פיללנו". ב-21 באפריל 2024, ערב פסח, פרסמה שירה אלבג באתר "את" מכתב שכתבה לבתה האהובה. בזמנו זה היה היום ה-198 לחטיפתה. בינתיים חלפו כבר יותר מ-450 יום מאז שנחטפה לעזה עם חברותיה לבסיס: דניאלה גלבוע, קרינה ארייב, אגם ברגר ונעמה לוי, שכמוה, עדיין שבויות בגיהנום עלי אדמות. הנה המכתב של שירה אלבג, לקרוא ולא להאמין שבתה לירי עדיין לא כאן.

>> "זה הורג אותנו": זה מה שעושים לבנות שלנו בשבי

 

"סליחה שאת עדיין שם": שירה אלבג כותבת לבתה לירי

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?

לירוש שלי, אני כותבת לך היום ביום ה-198 לחטיפתך, ערב חג הפסח, חג החירות. אחד מהחגים שאת כל כך אוהבת. ואני רק רוצה לבקש ממך סליחה! סליחה שאת עדיין שם, סליחה שלא הצלחתי, סליחה שאיכזבתי.

אני אספר לך בקצרה מה קורה עכשיו בבית בתקופה הזו שאת לא פה. אז פגשנו משפחה חדשה, גדולה ומדהימה, משפחת החטופים. את חלקם פגשת שם בשבי ואת חלקם עוד לא הכרת. אנחנו 147 יום מהרגע שקיבלנו עליך מידע מהחטופות שחזרו. מידע שאנחנו נאחזים בו כמו אוויר לנשימה, חלק מהסיפורים מצחיקים, אבל רובם כואבים ועצובים מאוד.

"סיפרו לנו שעברת בתים, שנאלצת לבשל ולנקות לשובים, שלא היה אוכל ומים והתנאים היו קשים. התקלחת בפעם הראשונה אחרי חודש מיום החטיפה, שבכית וכעסת, לפעמים גם צחקת"

 

סיפרו לנו שעברת בין בתים, שנאלצת לבשל ולנקות לשובים, שלא היה אוכל ומים והתנאים היו קשים. התקלחת בפעם הראשונה אחרי חודש מיום החטיפה, שבכית וכעסת, אבל לפעמים גם צחקת ורוב הזמן הפלגת בדמיונות והאמנת.

בתקופה הזו בכל שנה אנחנו הכי מאושרות. האביב ששתינו אוהבות בפתח, שעון הקיץ, ים, שמש ושמחה. תמיד לפני החג אנחנו יושבות על עיצוב שולחן החג ועל תפריט האוכל, יוצאות לקניות ומתחדשות. זו הרי האהבה שלנו לארגן לארח ולבשל יחד.

אבל השנה, כשכולם ישבו מסביב לשולחן עם המשפחות והיקירים שלהם ויקראו בהגדה מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? אני אשכב במיטה ואבכה. כי בלילה הזה ילדה אהובה שלי, את עדין חטופה בעזה. בלילה הזה ילדה קטנה שלי, את עדין יושבת במנהרה בחושך. בלילה הזה, חילי שלי, את עדיין לבדך בוכה וצועקת לעזרה.

"אני שומעת אותך בראש שלי כל הזמן וזה קשה מנשוא, כאב של אמא שלא נותן מנוח. אנחנו בחג החירות, אבל לך גזלו את חירותיך, את האוויר לנשימה, לך גזלו את תמימות הנעורים"

 

ואני, אני שומעת אותך בראש שלי כל הזמן וזה קשה מנשוא, כאב של אמא שלא נותן מנוח. אנחנו בחג החירות, אבל לך גזלו את חירותיך, לך גזלו את האוויר לנשימה, לך גזלו את תמימות הנעורים, לך גזלו 198 ימים.

לירוש שלי, את חייבת לדעת שאנחנו נלחמים, ואנחנו הופכים עולמות ואנחנו נחזיר אותך הביתה! זו הבטחה של אמא, ואת יודעת שאמא לא מפרה הבטחות. אז תאמיני ואל תוותרי, תאחזי בתקווה שזה תכף קורה ואת חוזרת אלינו. לבית, למשפחה, לניר, לחברות ולחיים של נערה בת 19 שחייה בעולם מתוקן. אוהבת אותך עד סוף העולם, וכל כך מתגעגעת ברמות שהלב כואב, אמוש.