"אני מציירת ובוכה": הציור הוויראלי ששובר את הרשת – ואת הלב
אחרי שהציור של שירי ביבס וילדיה סחף את הרשת, התבקשה שחר פלד על ידי המשפחה לצייר ציור נוסף, והתוצאה מצמררת. המטרה: שלא נשכח את האב ירדן שנפצע ונחטף עם אשתו וילדיו
אימא אחת מבועתת, ושני ראשים קטנים כתומים בוהקים, מבצבצים מתחת לשמיכה בהם היא עוטפת אותם קרוב אליה. תמונת הבלהות הזו של שירי ביבס וילדיה, כפיר בן ה-10 חודשים ואריאל בן ה-4, היא אחת התמונות שייזכרו לעד מהשבת הארורה של השבעה באוקטובר. התמונה המצמררת הזו נצרבה בתודעה של כולנו, גם בתודעה של שחר פלד, שאיירה בעקבותיה איור מצמרר לא פחות – שהפך ויראלי בין לילה.
>> כפיר התינוק ומשפחתו נותרו בשבי – והרשת שבורה
"כשראיתי את התמונות של שירי, אריאל וכפיר, עוד באותו יום שבת, אני חושבת שכמו כולם המראה שלהם נצרב בי", אומרת פלד, "המחשבה עליהם לא הרפתה ממני והייתי משותקת, לא הצלחתי לבטא אותה. רק כשהבנתי כמה הם מזכירים לי את הילדה במעיל האדום ב'רשימת שינדלר', הבנתי גם מה אני צריכה לעשות. היססתי בהתחלה אם לפרסם את הציור, אבל הייתי משוכנעת שהסיפור שלהם – כמו של רבים אחרים – נוגע בכולם".
פלד, בעצמה אימא לשני בנים קטנים, היא עיתונאית לשעבר וכיום דוברת ויועצת תקשורת. כמו כן, גילוי נאות – היא אחת מחברותיי הטובות כבר מכיתה ח', שזה משהו כמו 25 שנה. אל כישרון הציור שלה התוודעתי כבר אז, אבל עכשיו, אין מילים. גם לה אין. לפני ימים אחדים ביקשו קרוביהם של משפחת ביבס מפלד לצייר גם את האב ירדן, בקשה שהיא לא יכלה לסרב לה, למרות הקושי הנפשי הכרוך בכך.
>> אביו נחטף, אמו נרצחה ואלמוג בן השנתיים נותר ללא הוריו
"מדהים כמה זה קשה לי. אני אדם של מילים, וכשזה מגיע לטבח הזה אני ממש מעדיפה לצייר", היא אומרת. "מצאתי את עצמי מציירת ובוכה. נזהרת שהדמעות לא יגיעו לדף. מסתכלת בפנים של ירדן ומרגישה את אותן התחושות. בעתה, חרדה, פחד, כעס, עצב עצום. לפעמים לקחתי הפסקה קטנה, כדי לנשום לרגע".
>> היום שאחרי החיבוק: החוב הבא של ישראל כלפי החטופים
"בשבועות האחרונים ניסיתי קצת להתרחק ולא להישאב לסיפורים שממשיכים להגיע, לא ממש הצלחתי. המחיר הנפשי כבד כל כך, וזה עוד שבריר ממה שעובר על מי שנפגעו, נרצחו, נחטפו, ומי שאוהבים אותם כל כך", היא משתפת, "אבל כשדוד הגיס של ירדן פנה אליי, לא יכולתי לסרב. לא הכרתי את התמונות של ירדן מהחטיפה, וכשהוא שלח אותן בבת אחת ראיתי את הדמיון. הדם. צבע השיער של הילדים. כולנו איתכם, כתבתי לו. רק שיחזרו כבר".
