"אני שמנה ומתלבשת איך שבא לי": מאיה גסמן-הלל עפה על עצמה, ובצדק

מאיה גסמן־הלל לא רוצה להיראות כמו מאיה קיי, עדן פינס או נטע אלחמיסטר, ואין מצב שהיא מתנצלת על זה. היא משפיענית באדי־פוזיטיב עם אלפי עוקבות נאמנות ברחבי הרשת, שמגדירה את עצמה "אישה שמנה". יש לה פודקאסט מצליח, סדנאות, הרצאות, ולא מעט שיתופי פעולה עם מותגים. אבל הרגע שהוציא אותה מגבולות הרשתות החברתיות היה חד, כנה, ולא צפוי, שבו היא הצהירה בקול את מה שרבות אפילו לא מעזות לחשוב בשקט: שגם אם הייתה לה אפשרות להפוך בלחיצת כפתור לכוכבת רשת מיינסטרים במידה המצופה ממנה, היא הייתה מעדיפה להישאר כמו שהיא.

"התארחתי בפודקאסט של מאמן כושר מפורסם שמוכר לקהל שלו שנשים שמנות זה הכי נורא", היא מספרת. "הוא שאל אם הייתי לוחצת על הכפתור, ועניתי שלא. אף אחת לא באמת תיקח שק של מישהי אחרת, ואני חיה בשלום עם עצמי. חטפתי על זה בטירוף. היו שם תגובות: 'הדבר הזה אומר שהוא לא רוצה להיות מאיה קיי'. הפכתי לחפץ, לא יצור חי. וזה לא היה רק מגברים, גם מנשים, מכולם".

>> "זין עליו": רותם סלע, תודה שאמרת את הדבר הזה בטלוויזיה

אבל היא קיבלה גם תגובות אחרות. "נשים כתבו לי: 'כששמענו שאמרת שלא תלחצי על הכפתור חשבנו שאת שקרנית, אבל אז הבנו שאת אוהבת את עצמך ושבאמת לא היית לוחצת. ותכל'ס, גם אנחנו לא באמת היינו לוחצות'. גם אם אלו שתי נשים וגם אם מאה, הרווחתי. אנחנו נולדות ומתות עם עצמנו; אם תמיד נרצה להיות מישהי אחרת, נהיה אומללות. אני מסתובבת בעולם בביקיני בדיוק כמו נטע אלחמיסטר, ובואי, העולם לא קורס".

פיס אנד לוק

גסמן־הלל (34), נשואה כבר שבע שנים לציון הלל, והם מתגוררים בהרצליה – משם היא בונה קהילה של נשים שלא מוכנות יותר לבקש רשות על הגוף שלהן. עם כמעט 22k עוקבות ועוקבים באינסטגרם ועוד 8,500 בטיקטוק, והסרטונים שלה מגיעים לפעמים למאות אלפי צפיות. את הפריצה שלה היא מייחסת לסרטוני סטיילינג "לא מתנצלים" שהעלתה לראשונה לפני שנה וחצי, בהם היא לבשה כל מה שבא לה, בלי לייחס חשיבות למשקל שלה. היום היא מתפרנסת בעיקר משת"פים מסחריים (Mayven, Aimee, Perroy Parfum), לצד הרצאות, סדנאות וליווי אישי לנשים שמבקשות את מה שהיא עצמה נלחמה עליו במשך שנים: שלום עם המראה שלהן.

"תראי, יש לי אינסוף חלומות; להרצות על במה בטד דוק, תוכנית טלוויזיה, שערים, אני רוצה לכבוש המון יעדים, אבל אני לא אתנצל על מי שאני כדי להגיע אליהם", היא אומרת בנחרצות. "בגלל שאני שמנה ובגלל שאני מתלבשת איך שבא לי, אני נתפסת כ'לא נורמטיבית', בין אם זה אצל הקהל ובין אם אצל החברות הגדולות. אני עובדת הרבה יותר קשה כדי להשיג קמפיינים ושיתופי פעולה שמגיעים לי ביושר. ישראל עוד לא באמת מוכנה אליי, אני מקווה שתהיה בקרוב".

"הגיע האוזמפיק ונתן מכה. כולן פתאום מרזות; ליזו, אדל, נטע ברזילי שנדרשה לרדת במשקל בגלל בעיה בריאותית – נשים מלאות שנתנו השראה בעל כורחן"

 

פולואו בשושו

לצד האמירות הקשות בריאיון, החיוך לא יורד מהפנים שלה. מדובר באישה עם כריזמה אמיתית ומעט מאוד מחסומים על הפה, מהסוג שממנו קורצו משפיעניות הרשת שלא דופקות חשבון יותר מדי. אבל במציאות של היום, הדרך שלה לשם לא קלה. "אם תשימי לב", היא ממשיכה, "למשפיעניות דימוי גוף חיובי תמיד יהיו יחסית מעט עוקבות ועוקבים באינסטגרם. הרבה כתבו לי: 'אני אוהבת את מה שאת עושה, אבל לא שמה עוקב כדי שלא יראו שאני עוקבת אחריך'. הן מתביישות. אין מה לעשות, הגיע האוזמפיק ונתן מכה. כולן פתאום מרזות; ליזו, אדל, נטע ברזילי שנדרשה לרדת במשקל בגלל בעיה בריאותית – נשים מלאות שנתנו השראה בעל כורחן. הייתה לנו תקופה יפה של דוגמאות חיוביות לאהבה עצמית בתור נשים גדולות, והתקופה הזו נגמרה".

את מתארת תגובות קשות. אישה מלאה ששלמה עם עצמה באמת מחוללת את הזעם הזה?
"חד משמעית. תעשיית הדיאטות ומכוני הכושר היא מנוע כלכלי ענק של מיליארדים. היא משפיעה על כל מה שאנחנו צורכות: תוכן, פרסום, מודלים של יופי. זה מחלחל גם למובילי דעת קהל, שנכנסים תחת הקונסנזוס לפיו אני לא בריאה, אני מעודדת השמנה, אז צריך להגיב לי. אני מחרבת להם את מה שהם מאמינים בו והם כועסים. פעם הייתי עושה שיימינג למגיבים ומשתפת את העוקבות בתגובות האלה. היום אני לא מוכנה שהן ינחמו אותי. יש דברים יותר חשובים להציף משיח רעיל כזה".

תכל'ס, גם למשפיעניות עצמן יש אחריות על השיח.
"כשרנואר עושה קולקציה עם יעל שלביה והמכנסיים מגיעים עד מידה לארג', התשובה מובנת מאליה. אין בנות 14 שהן מידה אקסטרה לארג'? אין ליעל שלביה, כאישיות ציבורית, אחריות לנרמל אהבה עצמית? יש. תראי מה נטע ברזילי עשתה עם גולף: היא עצמה כבר לא מידה 50, אבל הקולקציה שלה מגיעה עד מידה 50, זו מהפכה! ברור שלנטע יש חיבור לדימוי גוף חיובי, שאולי ליעל אין, אבל אם יש לך סיי, תשתמשי בו. למה קייסי זפטה, שדגמנה לרנואר, לא יכולה ללבוש את הבגדים? למה אני לא יכולה? צריך לקום נגד זה".

לפעמים זה כן עולה לשיח בפריים-טיים, כמו ב"אח הגדול".
"זה לא יתרון בעיניי. כשמראים בפריים-טיים שיח שלילי מאוד על דימוי גוף, ואז ניצוצות חיוביים כשמאי אומרת לשלקה 'בואי נשים ביקיני ביחד', אי אפשר לומר שהרע לא מתעלה על הטוב. שלקה שיתפה מהקרביים שלה את דימוי הגוף המורכב שלה, ובמקום לתמוך בה, רק יורדים על מה וכמה היא אוכלת. אני משמיעה את הקול שלי נגד זה, אבל הרוע בולט יותר. הלוואי שהעורך יבחר אחרת, שיביא קונטרה, שישים אותי או משפיענית דימוי גוף חיובי אחרת בבית בביקיני".

"שלקה שיתפה מהקרביים שלה את דימוי הגוף המורכב שלה, ובמקום לתמוך בה, רק יורדים על מה וכמה היא אוכלת. אני משמיעה את הקול שלי נגד זה, אבל הרוע בולט יותר"

 

איך זה בא לידי ביטוי גם במציאות?
"בתור בחורה צעירה התביישתי לאכול מול אנשים. לא הייתי אוכלת את מה שארזו לי לבית הספר ואז מגיעה הביתה ואוכלת בריבית דריבית. אסור להעיר על מה שמישהו אוכל, זו תחילת הדרך להרגשה לא נוחה עם הגוף, לפגיעה עצמית. אולי הגוף שלה, הנפש שלה, צריכים את זה? לגרום למישהי להתבייש לאכול זה מסלול קצר לבולמיה, אנורקסיה, החבאת אוכל ובולמוסים – תופעות הרבה פחות בריאות מלהיות כמה קילוגרמים יותר".

"אני אגיד שכן התרשמתי מארז איסקוב", היא מוסיפה. "דמות גברית, חתיכית, שחקן כדורגל – היית מצפה שיתבריין אל שלקה, אבל הוא מביא משהו רך. הוא דיבר מדם ליבו על האחיות שלו, שהיו שמנמנות ובכו בגלל היחס אליהן. אני שונאת את המילה נרמול, אבל זה נרמול מדהים, מישהו שמספר מה הטעם שלו בנשים אבל לא שופט גם מבני גוף אחרים. הלוואי שזה יגרום לגברים לחשוב אחרת".

"האח הגדול" עלה שוב על הפרק בהקשר של גסמן-הלל, כשאנחנו נזכרות בפרק מהפודקאסט שלה ושל שותפתה לינוי בן-משה סימו "בדרך לשלמות". הן שוחחו על אונלי פאנס וסרטוני אינסטגרם מיניים, ובין היתר גם על החוטיני של מאי, דיירת בבית האח.

את אמנם לא מתנגדת להליכה החשופה של מאי בבית האח, אבל כן מתנגדת לתוכן מיני באינסטגרם. אולי שליטה על הגוף שלנו היא רק בתחומים מסוימים, לדעתך?
"אין לי בעיה שכל אחת תעשה מה שטוב לה. אני אדם ליברלי ומעודדת שיח על מיניות פתוחה. אבל אני גם בתקשורת עם נשים שיצאו ממעגל הזנות, ובעיניי אונלי פאנס זה זנות לכל דבר. זה לא שיח שאני יכולה לנרמל. יש תכנים באינסטגרם ובטיקטוק של בחורות צעירות מאוד, שמדברות בצורה בוטה, לא על אמצעי מניעה או צעצועי מין, אלא על תכנים שגובלים בפורנו רך ומזמינים לאונלי פאנס. ה'אונלי' היא אפליקציה שמצריכה זיהוי עם תעודת זהות – שם שיתפשטו בכיף שלהן. אבל אינסטגרם זה לכל הגילאים. הייתי רוצה ששיח מיני באינסטגרם יהיה בריא, לא סליזי. ברור שיש שיגידו שגם תמונות שלי בביקיני זה 'מיני', אבל הבעתי ביקורת בדיוק בגלל שיש לי קונפליקט מול זה. אינסטגרם, בכל אופן, זה לא המקום".

ולינוי, שותפתך לפודקאסט, חושבת שגם ביקיני קטן בפריים-טיים זה לא בסדר.
"והדעה שלה הרתיחה אותי. אנחנו מציפות שתי דעות שקיימות ומצליחות להתדיין. אני לא מוציאה אותה מהמרחב שלי, אלא מזמינה אותה לשיח. העולם מלא בדעות. מאי בבגד ים בבית האח זה לא מיני, אישרו לה את זה, ואנחנו במדינה דמוקרטית, מותר לה. להסתכל על זה כמיני זו בחירה. שתעוף על החיים שלה, למה זה צריך לפגוש אותי?".

"מאי בבגד ים בבית האח זה לא מיני, ואנחנו במדינה דמוקרטית, מותר לה. להסתכל על זה כמיני זו בחירה. שתעוף על החיים שלה, למה זה צריך לפגוש אותי?"

 

המירוץ לרזון

גסמן-הלל מספרת שמאז שהיא זוכרת את עצמה, לא היה לה נוח בתוך עצמה: "רציתי להיות שחקנית. מעבר לרצון להתפרסם, רציתי להיות מישהי אחרת. פרשתי אחרי שנה מלימודי משחק כי הייתה שם התעללות קשה. התייחסו אליי אחרת בגלל שלא הייתי רזה, גם אל סטודנטים שנראו שונה מהסטנדרט. תמיד התעניינתי באיפור ואופנה אז הלכתי להיות מאפרת, וזה מה שעשיתי שמונה שנים".

המפץ הגדול הגיע בקורונה. "אינסוף ביטולים של כלות, החזרתי מקדמות, נשארתי בלי עבודה, לבד בבית כשבעלי עבד. לא ידעתי מה לעשות ונהייתי היפוכונדרית ברמות. מצאתי את עצמי בבתי חולים, בטוחה שאני הולכת למות. אחרי שנה במצב כזה היה לי התקף חרדה נוראי. החלטתי לטפל בעצמי. בטיפול הבנתי שחרדות הבריאות שלי נובעות מדימוי הגוף השלילי שהיה לי – מהמחשבה שמשהו בגוף שלי תמיד דפוק".

איך הרגשת בילדות?
"בדיעבד אני יודעת שבתור ילדה, כשהסתכלתי במגזיני אופנה, וראיתי רק דוגמניות רזות וכתבות על 'דיטוקס'. זה גרם לי להרגיש לא מתאימה לסטנדרט. נכנסתי למרדף דיאטות, שני אימונים ביום, חייתי על פריכיות עם קוטג' וירקות".

דיאטה של הנפש

היא לא מדברת במספרים. מבחינתה, המשקל הוא רק נתון, לא זהות. אבל משהו במיינדסט של מאיה השתנה כשבן זוגה, ציון, נכנס לחייה בגיל 24. "הכרתי את ציון בתקופה הכי רזה שלי", היא נזכרת. "הייתי בדיאטה מאוד לא בריאה ויצאתי עם מישהו. ציון ואני עבדנו יחד ונהיינו חברי נפש. כשסיימתי עם הבחור וראיתי שאנחנו מפלרטטים, חשפתי בפניו שהייתי שמנה. הוא זיהה את המורכבות שהייתה לי עם אוכל, ולא הבין למה אני באובססיה על רזון. הוא היה הראשון שאמר לי 'פעמיים ביום חדר כושר זה לא מוגזם?', או 'בואי נכין פסטה'. תמיד דאג שאדע שהוא יאהב אותי תמיד, גם עם עוד כמה קילוגרמים".

"בעמוד האינסטגרם שלי כתבתי שאני 'האישה שנזקקתי לה כילדה'. לא הייתה לי דוגמה של אישה שאוהבת את עצמה כמו שהיא. גם לאימא שלי הבטן תמיד הציקה, וגם סבתא שלי אמרה שצריך לשמור על הפה ולהישקל, לא 'להכניס אויבים הביתה'. זה בין-דורי – זה מחדיר אלייך את התחושה שאת לא בסדר. הייתי רואה במראה ראש צף, סירבתי להסתכל על הגוף שלי".

"גם לאימא שלי הבטן הציקה, וגם סבתא שלי אמרה 'לא להכניס אויבים הביתה'. זה בין-דורי, ומחדיר תחושה שאת לא בסדר. הייתי רואה במראה ראש צף, סירבתי להסתכל על הגוף שלי"

 

איך הצלחת לעבור מזה לאהבה העצמית שאת מדגמנת היום?
"זה תהליך ארוך שעדיין נמשך. בהתחלה אמרתי למטפלת שאין לי שום דבר טוב להגיד על עצמי, אז היא נתנה לי תרגילים: כל יום לכתוב משהו אחד טוב. הדברים הראשונים היו ברמת השערה בגבה. היה לי קשה למצוא. היום אני מתמקדת בלשנות שיח שלילי על עצמי לפוזיטיבי, כלים שאספתי בפינצטה והם היום סל יכולות. אם דיאטה היא שינוי אורח חיים, אז אני שיניתי את אורח החיים הפנימי שלי, עשיתי דיאטה של הנפש".

מהמקום הזה הגיע גם הפודקאסט שלה עם בן משה סימו. "רציתי להציב את הדעות שלי ושלה אחת מול השנייה כקונטרה. היום אני מאמינה שכל עוד אני בריאה – חזקה, מתאמנת, אוכלת טוב – אני מרגישה טוב. כשאני מסתכלת במראה אני רשאית לאהוב את מה שיש. אני לא משתמשת בפילטרים, לא מתקנת ומרטשת שום דבר ממה שאני מעלה. הקהילה שנוצרה סביבי היא של נשים שרוצות לאהוב את עצמן, וזה מדהים".

יש עדיין ספקות? ממה את מתערערת לפעמים?
"יש רגעים שעולה בי פחד מלא להצליח לממש את המשמעות שלי. אני באמת מרגישה שלי הרבה יותר קשה להתקדם בתעשייה הזו של אינפלואנסרים כי מה שאני עושה הוא לא מיינסטרים, והפחד הוא שלא יהיה לי מקום להשמיע את הקול שלי. אבל הנה, אני כאן, מקבלת במה שאני מרגישה ראויה לה. ברור שגם תגובות קשות גורמות לי לעצור ולחשוב 'אומייגאד, שונאים אותי', אבל היום אני קמה מזה מהר מאוד, כי יש גם המון תגובות חיוביות ואני מאמינה בעצמי, ומזכירה לעצמי שאני עושה דבר נכון". 

בנות הקהילה משתפות אותך בקשיים שלהן?
"משהו שאני שומעת הרבה זה 'אף אחד לא ירצה אותי ככה'. מה זה ככה? את מדהימה! יש לי סדנה שנקראת 'מראה מראה', ובנות כותבות לי שהן לא רוצות לבוא כי זה יגרום להן לאהוב את עצמן כמו שהן, ואז הן ייאלצו לפרוש ממירוץ ההרזיה. אני לא נגד ירידה במשקל אם רוצות, אבל זה חייב לבוא ממקום של אהבה עצמית".

"יש לי עוקבות בנות 40-50, שכותבות לי שבהתחלה הן ראו איך אני מתלבשת ולא סבלו אותי, וככל שהן עקבו יותר הן הבינו שבעצם אני משקפת להן את עצמן, ושהן לאט-לאט מתחילות לאהוב את עצמן בזכות זה. אני יכולה להבין אותן, שהן חשבו שאני 'חסרת מודעות', או 'איך אני מרשה לעצמי', אבל הן נחשפות לתהליך ומבינות שהדרך לחיות נכון היא באהבה ולא בהלקאה".  

"כולן וכולם ראויות וראויים לבגדים שעולים עליהם. אם אני רוצה ללבוש פיס טרנדי, אני ראויה לו. בדיוק כמו יעל שלביה. זה שנוצרה סביבי קהילה, זה אומר שיש מקום לשינוי"

 

"אני נכנסת לגוב האריות, ככה אני", היא מעידה על עצמה. "אולי אחטוף, אולי לא ירצו לעבוד איתי, אבל זה לא ימנע ממני לומר את מה שאני חושבת. הקהל שלי ברובו נשי, ועבור גברים אין מי שעושה את זה בכלל. גם מעט העוקבים הגברים שיש לי, אומרים שאני משנה להם את התפיסה לגמרי. המסר פשוט: כולן וכולם ראויות וראויים לבגדים שעולים עליהם. אם אני רוצה ללבוש פיס טרנדי, אני ראויה לו. בדיוק כמו יעל שלביה. זה שנוצרה סביבי קהילה, זה אומר שיש מקום לשינוי".

מה תהיה בשבילך תחושת ניצחון?
"ניצחון יגיע כשחברות האופנה יציעו מידות רחבות בלי בושה. דוגמניות פלאס סייז יעמדו לצד הדוגמניות הקלאסיות על שלטי חוצות, לא שתי שניות בפרסומת. דימוי גוף שלילי קיים בכל מידה, ואסור לנרמל אותו. ההבנה הנדרשת היא שדימוי גוף חיובי זה חשוב. שיזמינו משפיעניות דימוי גוף חיובי לפאנלים, חדשות, שיתנו להן קמפיינים שהם לא רק למותגים לגזרות מלאות יותר. ובעיקר, שביקורת על גוף של אדם תפסיק להיות נושא לגיטימי בפריים-טיים שלנו".