רחל מאופקים אכן גיבורה, אבל קצת עברנו את גבול הטעם הטוב
אין אחת במדינה שלא מכירה את אגדת המלחמה ״רחל והעוגיות״ בכיכובה של רחל אדרי, שהפכה לאייקון תוך ימים ספורים בלבד. שחר בן ימיני לא מפקפקת לרגע בגבורתה, אבל חושבת שקצת נסחפנו
מלחמת "חרבות ברזל" מביאה איתה המון סיפורי גבורה של אנשים שהפכו בן רגע לסמל מדינה ולגיבורי וגיבורות היום. אחת הבולטות שבהן היא כמובן רחל אדרי מאופקים, שנודעה בכך שאירחה את המחבלים שפרצו לביתה, ניהלה עימם שיחות חולין, הגישה להם משקאות ועוגיות, ובכך הסיחה את דעתם – והצילה את עצמה ואת בעלה ממוות.
>> האנשים האלה הם לא אייטמים, הם בני אדם. איפה הרגישות?
אלפי סרטונים מצחיקים התפרסמו על אדרי ברשת (סדרת ״כוח רחל״ שהגיעה לעשרות אלפי צפיות היא הפופולרית בהן), השטאג #נוהלרחל נהיה ויראלי כמעט מיידית, וכמו מיטב גיבורי השעה גם אדרי תפסה מקום נכבד במספר פוסטים של "הפשוטע". אם חשבתן שרחל פופולרית רק במרחב הדיגיטלי – טעות בידכן. מעט לאחר המקרה פורסם כי רחל הפכה למיוצגת בסוכנות דוגמניות, פגשה את נועה קירל ועלתה איתה ללייב באינסטגרם, ואפילו פגשה את הנשיא ג׳ו ביידן בביקורו האחרון בישראל.
כאשר התפרסם הסיפור של אדרי לראשונה, הקדשנו לו פוסט באינסטגרם של ״את״, בו נפעמנו מהתושיה והאומץ שלה. ועם זאת, אפשר לתת לבן אדם את הכבוד, מבלי לצאת מפרופורציות. יכול להיות שבכל הקשור לרחל והעוגיות, קצת איבדנו את זה? כאמור, כאשר ביידן ביקר בארץ, הוא נועד עם ראש הממשלה נתניהו, לקח חלק בקבינט המדיני בטחוני, נפגש עם מתנדבי מד״א ושוטרים, וגם עם אישה אחת אמיצה מאופקים. ואני שואלת, למה לא לתת מקום לעוד גיבורים וגיבורות? למה לא להיפגש גם עם הילד ששבר את ליבה של מדינה שלמה, אריאל זוהר, שיחגוג בעוד כחודשיים בר מצווה לבד, כי כל משפחתו נרצחה בטבח הנורא בקיבוץ נחל עוז? אצלו ביידן לא ביקר.
בתוכנית הרדיו ״בוקר חדש״, בהנחייתם של תם אהרון, אביה פרחי וטל ברמן דובר על הנושא הזה רבות. הם קראו לו במונח שהתחברתי אליו מאוד – 'אובר אייקוניזציה'. בעיניהם, אפשר ורצוי לתת לרחל את מקום הגבורה המגיע לה, מבלי להפוך אותה לסמל מדינה. פרחי ציינה שכעם, אנחנו נאחזים בכל דבר שמעלה אצלנו חיוך ו"מגבירים את הווליום שלו", לדבריה. זה לגמרי נכון, ושוב, זה בסדר לשאוב תקווה מאנשים, אבל בחייאת, תנמיכו קצת.
>> סרן מ' סיכלה פיגוע בצפון: "אם הם היו מצליחים, היה נזק רב"
רחל מאופקים נהייתה מעין טרנד. האמת? אני לא מאמינה שאני בכלל כותבת את השורות האלה. עשינו טירוף בטיקטוק מ'לחם חביתה' מסכן, ועכשיו עושות טירוף מאישה שצריכה להרצות בבתי ספר על סיפור גבורתה, לא להפוך למים.
עוד נקודה חשובה היא העיבוד הרגשי – הרי רחל עברה טראומה וזה ברור לכולנו. האם במצב הנוכחי, שבן לילה היא נהפכה לכזו מוכרת ומטיילת מפגישה עם ביידן לפגישה עם נועה קירל, היא בכלל מספיקה לעכל, להפנים ולעבד את החוויה הכל כך קשה שעברה? הפרסום הגיע אליה ממש בן לילה לאחר ראיונה הראשון לתקשורת במהדורות, ואני תוהה איזו חוויה רגשית היא בכלל עוברת בימים האלה?
שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא נגד רחל. כיף ואפילו מעורר השראה לראות בפרונט אישה כמוני וכמוך, שהתפרסמה על בסיס גבורתה, בניגוד לכל כך הרבה כוכבים שקיימים כיום שאין להם שום מסר או ערך. אבל גם לפרסום יש גבולות, והגיע הזמן שנפסיק להיאחז בכל דבר שזז עם אמוג'י מאוהב כעיניים. תכף תגידו לי שגם יוסיפו אותה כאימוג'י במקלדת (מה שלא יפתיע אותי, בהתחשב בכך שיש כבר חולצות).
להיאחז כעם במה שעושה לנו טוב זה נחמד ויפה, כל עוד זה לא חוצה את גבול הטעם הטוב. כרגע, עם ישראל לא נאחז ברחל אדרי מאופקים כסמל לגבורה ולהשראה, אלא מקטין את הגבורה ושם אותה רחל בפרונט כמעט כמושא לצחוק, וזה אומר יותר עלינו כחברה מאשר עליה, וזה עצוב.