"גם לי יש שעון ביולוגי": הגברים הסטרייטים שבחרו בהורות משותפת יוצאים מהארון

שוקל הורות משותפת. עפר שכטר | צילום: אור גפן
שוקל הורות משותפת. עפר שכטר | צילום: אור גפן

עפר שכטר חשף לאחרונה שהוא שוקל הורות משותפת והוא לא לבד. יותר ויותר גברים סטרייטים ורווקים מפסיקים לחפש את האחת ומדלגים ישר לשלב הבא. עכשיו הם גם מפסיקים להתבייש בזה

88 שיתופים | 132 צפיות

"נו מה יהיה, השעון הביולוגי שלך מתקתק, את לא הופכת לצעירה יותר", "הקפאת ביציות? אולי תביאי לבד? קדימה תמצאי לך איזה חבר טוב או זוג גייז ותהפכי לאימא", "בשביל מה באת לעולם? את צריכה להגשים את הייעוד הנשי שבך".

אלה רק בליל הערות שהרווקה הממוצעת שחצתה את גיל 30 ובטח, את 40, מקבלת. ללא ספק השעון הביולוגי מתקתק (ואל דאגה, אף רווקה לא צריכה אתכם שתזכירו לה, היא שומעת אותו היטב בעצמה), אבל זה לא רק שעון ביולוגי פיזי, אלא גם נפשי, ואת אותו שעון יש גם לחצי השני של האוכלוסייה. משום מה קל להתעלם מהם ולשכוח שגם הם נשארו מאחור, רווקים ללא הגשמת ״הייעוד שלהם" – להפוך לאבות.

>> רן דנקר: "הייתי שבוי של איזה דימוי ולא יכולתי יותר" 

למה הנטייה האוטומטית היא לחשוב שהרווק רוצה להישאר רווק הולל ולא בוער בו גם הרצון להתקדם שלב בחיים, וגם אם כן, איך הוא עושה זאת? בסופו של דבר, אישה יכולה להביא ללכת לבנק הזרע ולהביא ילד לבד, בלי יותר מדי בירוקרטיה. לעומת זאת הגבר היחידני חייב אישה בדרך כזו או אחרת בשביל לגרום לחלום הזה לקרום עור וגידים.

שיר אלמליח בתקופת היריונה השני מהגרוש שלה | צילום: שי פרנקו
שיר אלמליח בתקופת היריונה השני מהגרוש שלה | צילום: שי פרנקו

דרך אחת היא פונדקאות, אבל האופציה הזאת תעלה לא מעט לאותו רווק, בטח כשההוצאות לא נחלקות בזוג. זה משאיר את אופציית ההורות המשותפת – אפשרות שהייתה שמורה בעיקר לגייז, ולאחרונה הפכה לטרנד החם אצל כולם. עם עליית אחוז הרווקים ועליית ממוצע גיל הנישואין או מנגד איבוד הערך של המוסד, אנשים התחילו להפנים כי הם יכולים לדלג על השלב הזה בספר ולהתקדם היישר לשלב ההורות.

בין הסלבס שהלכו על האופציה הזאת ניתן למנות את השחקנים יוסי מרשק ונעמי לבוב, שרק בחודש שעבר חשפו ברשת שהם החליטו לעשות אח או אחות לבתם בת ה-6 דניאלה, על אף שנפרדו לפני שנים. פחות או יותר באותו הזמן ילדה הדוגמנית שיר אלמליח את בנה השני, אח קטן לרפאל, אותו הביאה עם הגרוש שלה. במקביל, מעבר לים, חשפו יזם-העל אילון מאסק והזמרת גריימס כי הביאו בת נוספת באמצעות פונדקאות חרף הפרידה המתוקשרת שלהם שאירעה בספטמבר האחרון. אבל הורות משותפת אינה כמובן רק נחלתם של זוגות לשעבר שרוצים לשמור על הרצף הגנטי. כידוע, לא מעט רווקות מאמצות את האפשרות הזאת, ועכשיו נראה שגם גברים סטרייטים רווקים. את הדוגמה הפומבית הכי עדכנית לכך סיפק הרווק הנצחי עפר שכטר, שהתארח לפני כשבועיים בתוכנית הבוקר של רשת 13 וסיפר שהוא רוצה להיות אבא ושוקל הורות משותפת.

אתה לא המרכז

"אני חושב שאצל גבר השעון הביולוגי לא מורגש ברמה הפיזית, אבל יש איזה רגע שאתה מרגיש צורך לראות, להרגיש, לחבר, צורך בהמשכיות. זה משהו מאוד טבעי, מאוד חייתי", משתף יוני אוחיון, עורך וידאו בן 42, אבא לפעוט בן שנה וחצי שהביא בהורות משותפת. "הייתי מגיע לבית של אחותי שיש לה שבעה ילדים, והם משחקים וקופצים וזה עשה לי משהו בבטן. בא לי איזה נודניק אחד משלי. אתה רוצה לדבר עם מישהו שאתה אוהב יותר מאחרים, ואתה רוצה חבר לחיים. היו לי שנים של חיפוש משמעות, שתיתי המון ונכנסתי ללופ, ובשביל מה? חייתי בחו"ל, חזרתי לארץ, הסתובבתי בברים, עשיתי מספיק, חוויתי, טעמתי, אז מה? אני קם בבוקר כדי להגיע לערב? הבנתי שאני רוצה ילד. יכול להיות שזה מהמקום של לתת משמעות לחיים שלי".

ומהרגע שאתה מבין שגם לך משהו מתקתק, איך אתה מגיע להחלטה ללכת על הורות משותפת?
"בגדול לא רציתי ילדים. שנאתי את הקונספט, יש דיסוננס מאוד גדול בין הרצון שלי להביא ילד לבין הנראות שלי – אני מזוקן, מקועקע, גדול – ההיפך מהטיפוס שמדמיינים שיביא ילד לבד, אבל כשאמא שלי נפטרה לפני 7 שנים שם כנראה התחיל הטריגר. הבנתי שזה חסר לי. יצאתי עם מישהי אמריקאית עם ילד, דיברנו על ילדים ועל הצעד הבא ואז היא החליטה שלא מתאים לה עכשיו עוד ילדים, אז נפרדנו. הבנתי שעד שאכיר מישהי ועד שנגור ביחד ייקח זמן, הייתי בן 40, עשיתי חישוב שעד שזה יקרה אני אהיה בן 45, אני אקח אותו לגינה, אשבור את הירך ואז אני אמות. הבנתי שאני לא רוצה להיות הורה מבוגר. התחלתי לברר ואז חברה טובה שידכה לי חברות לסביות, והתחלנו לבדוק התאמה. במקביל לא ויתרתי על זוגיות והייתי באפליקציות. נתקלתי בחברה מהעבודה ויצאנו לדייט שהסתיים בסקס ספונטני. זה היה ערב של שכרות, הבנו שאין בינינו התאמה בכלל, נקרענו מצחוק ואמרנו – 'וואו זה לא יקרה שוב'. אחרי חודש היא מתקשרת אליי ואומרת לי: 'אני בהיריון, מתוק'".

סיפרו באינסטגרם על ההיריון. ההורות המשותפת של נעמי לבוב ויוסי מרשק | צילום: אינסטגרם naomi.levov@
סיפרו באינסטגרם על ההיריון. ההורות המשותפת של נעמי לבוב ויוסי מרשק | צילום: אינסטגרם naomi.levov@

וואו, ממש מחשבה בוראת מציאות.
"אז זהו שאני לא חשבתי ככה, ניתקתי לה. חשבתי שהיא עובדת עליי וכעסתי עליה. אני מבחינתי הייתי בתהליך של הורות משותפת, אני מחפש את הפרטנרית הכי מתאימה ואני הכי פדנט. אני אחרי שנים של הוללות, מי חשב שככה אכניס מישהי להריון? כשהיא אמרה לי שהיא רוצה לשמור את הילד, שהרופאה אמרה לה שזה בגדר נס שהיא בת 39 ונכנסה להיריון ככה, צרחתי עליה שהיא הורסת לי את החיים. כעסתי ממש, עד שדיברתי עם אותה חברה שפקחה לי את העיניים ואמרה לי: 'זה בדיוק מה שרצית'. יצא לי הכי טוב, אני באמת אוהב אותה, היא בן אדם מדהים, וזהו, ביטלתי את השיחות עם הבנות האחרות. משם עברנו הכל ביחד, מי שפיר ובדיקת אבהות, שבדיעבד הייתה מיותרת כי הוא הכי דומה לי בעולם, בזבוז של 5,000 שקל".

מה הם העקרונות המנחים בהתנהלות ביניכם?
"שההתנהלות היא בשביל הילד, אתה לא המרכז. זה לא פרס. אני שומע על אנשים שעושים הורות משותפת כי זה 'מגניב'. החשש הכי גדול שלנו היה מה יקרה כשייכנסו בנות ובני זוג, תיאמנו ציפיות, הרכבנו חוזה וכתבנו בבירור שאף אחד אחר לא יוכל לקבל החלטות לגביו, לא לימודים ולא חינוך ולא בריאות, זה היא ואני. ויש לנו חשבון בנק משותף עבור הילד כמובן".

איך זה עובד עם המשפחה של כל אחד מכם?
"אנחנו מכירים את המשפחות ופעם בכמה חודשים נוסעים לסופ"ש, ממש בקרוב אני מצטרף למשפחה שלה לחופשה ביוון. אנחנו חברים מאוד טובים, פעם בחודש יוצאים לדייט – לאכול, לשתות, לדבר".

יוני אוחיון: "הבנתי שעד שאכיר מישהי ועד שנגור ביחד ייקח זמן, הייתי בן 40, עשיתי חישוב שעד שזה יקרה אני אהיה בן 45, אני אקח אותו לגינה, אשבור את הירך ואז אני אמות. הבנתי שאני לא רוצה להיות הורה מבוגר"

 

אמנם התמזל מזלך בפאנצ'ר מוצלח, אבל למה הורות משותפת ולא הורות יחידנית?
"זה נשמע נורא להגיד, אבל אחת הסיבות היא בקטע אגואיסטי שאוכל להיות אבא אבל שעדיין יהיה לי את הזמן שלי לעצמי. יש לי חצי שבוע שהוא שלי לבד וחצי שבוע עם הילד, ככה אני גם מגיע עם הרבה יותר אנרגיות בשבילו – כי אני מחכה לראות אותו".

מה היה בהיריון ובלידה?
"גרתי איתה חודשיים לפני הלידה ונשארתי עוד חודשיים אחרי, וכמובן שהייתי בלידה עצמה. היינו המון ביחד אבל זה קשה, כי לא חיים ביחד באמת. אחרי הלידה טיפלתי בשניהם, והיה לי מאוד קשה ומאוד כיף. בגיל תשעה חודשים הוא ישן אצלי לילה ראשון לבד, כמובן שפחדתי בהתחלה, זה היה פחות טבעי לישון עם תינוק, זה לא אינסטינקט שיש לי. לא ישנתי כל הלילה, ישבתי והסתכלתי עליו. שמתי עליו צעצוע מחזיר אור, לראות שהוא נושם, ורק לפני חודשיים נכנסנו לרוטינה של חצי שבוע וכל סוף שבוע שני. עכשיו אני מחפש דירה בבניין שלה".

הסתדרתם מהתחלה?
"היו לנו ריבים. למשל, לי יש אישיוז עם שיער, תמיד היה לי שיער ארוך ובגיל 28 הקרחתי. זה גמר אותי נפשית, אז רציתי שלילד יהיה שיער ארוך – והיא פשוט גזרה לו בזמן שהוא היה אצלה. אז הבנתי שאנחנו צריכים לדבר, היא לא יכולה לעשות דברים על דעת עצמה, וזה טוב שזה קרה רק סביב שיער כי זה פתח שיחה".

ומה בנוגע לזוגיות? ההורות שמה בצד את הרצון לזוגיות או להיפך?
"לי אישית זה הוריד מלא לחץ. בהתחלה הייתה לי פרטנרית קבועה ויצאתי קצת לדייטים, אבל זה קשה – חצי שבוע איתו וחצי שבוע עובד בערבים – והאנרגיה שלך מופנית אליו. זה כן פתח עולם אחר – אם פעם הייתי יוצא עם רווקות בנות 36, היום אני יוצא עם גרושות בנות 40 שיש להן ילדים. יש משהו מדהים בנשים שעברו את זה, הן בוגרות ושיחה איתן זה פחות רעש ובלגן".

"מי היה מאמין שאהיה בהורות משותפת?", יוני אוחיון | צילום באדיבות המצולם
"מי היה מאמין שאהיה בהורות משותפת?", יוני אוחיון | צילום באדיבות המצולם

מה בנוגע לעוד ילדים?
"התחלנו לדבר ולעבוד על ילד משותף שני ולהרחיב את המשפחה שלנו, הפעם זה יהיה בעזרה חיצונית. מבחינת קשר זוגי עם ילדים, אני לא מבטל את האופציה לעשות ילד עם מישהי שתהיה בת זוג שלי. אני לא מבטל שום דבר, מי היה מאמין שאני אהיה בהורות משותפת? רוב הסיכויים שאהיה בסוף עם מישהי שיש לה ילדים, מהמקום של להמשיך לפתח את האישי או את הזוגי, ולא רק את ההורות".

איך ההורות שינתה אותך?
"היא לא שינה את הלופ שאני חי בו, כי זה החיים. אבל הרגעים איתו, זה הכל. לפני שבועיים היה לי יום שרציתי למות. הכל הלך לי הפוך, פספסתי עבודה מאוד גדולה, הגב שלי כאב, הכל היה עקום – ואז הלכתי להוציא אותו מהגן, הוא ירד מהכיסא, רץ אליי ונישק אותי – ואני חייב להגיד לך שכל הקלישאות כולן נכונות, פשוט שכחתי מהכל. היום שלי הפך מדהים וכלום לא עניין אותי. אתה פתאום מבין שיש סיבה ומשמעות לדברים. הוא לא הפך אותי לבן אדם יותר אופטימי, אבל יש לי אותו, שזה המון".

FOMO – אאוט, FOBO – אין

דן חיוטין, מרצה לקולנוע בן 44 מתל אביב, הגיע לאורו – מרכז להורות משותפת, במטרה למצוא את הפרטנרית המתאימה. גם הוא מספר על השעון הביולוגי הגברי: "נכון שכגבר אתה יכול לעשות ילד בגיל 50, אבל המחשבה שאני אלך לעולמי בגיל שהילד שלי יהיה כה צעיר היא מחשבה מאוד קשה. אגב, אני הקפאתי זרע לפני כמה שנים מתוך מחשבה מאוד קרה של מה יקרה אם ארצה לעשות ילד ומשהו ישתבש, וזה דבר שאני ממליץ לכל גבר".

איך ההחלטה התגבשה?
"לדאבוני הפטירה של אבא שלי לפני שלוש שנים חידדה את זה, והביאה את הרעיון לידי ביצוע".

ובכל זאת, לבחור בהליך של הורות משותפת ו"לוותר" לכאורה על סיפור האגדות של תא משפחתי?
"מעולם לא הייתי מנוי של הדימוי האגדי של התא המשפחתי ומוסד הנישואין. המפגש עם אורו היה פוקח עיניים והרעיון של השותפות מאוד קסם לי – ההורות היא לא תוצר לוואי או עוד מימד בקשר רומנטי, אתה שם בשביל ההורות בלבד. מה שכן, כשהתחלתי לחשוב על הורות משותפת, הובהר לי שכגבר סטרייט עדיף לי ללכת על הדרך המסורתית, לעבוד על האישיוז שיש לי ולעשות את זה אולד סקול. אבל גם לי יש שעון ביולוגי, ואני לא רוצה להפוך לאבא בעוד עשור כשכבר לא אצליח להרים את הילד בזרועותיי".

איך ההחלטה התקבלה בעיני הסביבה?
"יש בזה משהו שמעורר רתיעה או תהייה מצד הסביבה. מעצם הבחירה הזאת, אתה מאמת את האנשים עם הבחירות הבסיסיות שלהם לגבי מה צריך בשביל חיים ראויים ומה היא הורות ראויה".

חושבים שמשהו לא בסדר בך?
"יש הרבה שנכנסים להורות משותפת בלית ברירה, בטח נשים שנכנסות באמת בגלל שעון ביולוגי פיזי, אבל מבחינתי זה לא ברירת מחדל אחרי שכל האופציות האחרות מוצו. זה הפורמט המועדף עליי כי הילד הוא לא תוצר לוואי של אהבה, הוא בחירה ממשית".

"גבר הוא לא רק ספק זרע", דן חיוטין | צילום: Pavlina Schultz
"גבר הוא לא רק ספק זרע", דן חיוטין | צילום: Pavlina Schultz

איך בוחרים אימא?
"זו שאלה קשה. בשבילי קודם כל צריך להבין מה לא. יש כאלה שילכו עם חבר או חברה, שזה להוסיף מימד נוסף, אני בחרתי להתחיל מאפס ולחפש מישהי זרה. אני מדמיין הורות משותפת כשותפות. המטרה הבסיסית של צוות זה לדעת איך לעבוד אחד עם השני, ואני הרגשתי אינטואיטיבית שיש לי שפה משותפת ותפיסת עולם משותפת עם הפרטנרית שלי. הדבר הכי חשוב הוא לא למשוך את הזמן, כי אחרת הבחירה באמת הופכת קשה".

בכל זאת, הביקורת המופנית לרוב כלפי רווקים היא שהם בררנים מדי וחיים ב-FOBO – הגרסה החדשה של ה-FOMO, שהיא הפחד לפספס אפשרויות טובות יותר (Fear Of Better Options). אז אם לא מצליחים לבחור פרטנר לחיים, איך מצליחים לבחור הורה?
"כשאנחנו מדברים על בחירה יש לנו אשליה של יציבות – הנה הגעתי לקרקע היציבה, עשיתי בחירה, הדבר בשליטתי – אבל למעשה במסגרת הזאת אתה בוחר על בסיס מידע מאוד חלקי. באיזשהו רגע צריך להמר, וזה הדבר הכי קשה במובן של בחירה".

דבר נוסף שרווקים ותיקים לוקים בו היא העצמאות הטוטאלית, מה שבין היתר גורם להם להתמהמה לחלוק את חייהם. פונדקאות או אימוץ לא היו על הפרק אצלך?
"ללא ספק יש יתרונות בהורות יחידנית, כי את זו שמכתיבה את העניין. אני בחרתי בהורות משותפת גם מתוך הנוחות של לאפשר חיים נפרדים, אפילו בשלבים המאוד תובעניים של הורות. אני חושב שיש משהו בחלוקה הזאתי עם עוד בן אדם, שמאזן את הרצון לשליטה טוטאלית בחייו של אדם קטן".

דן חיוטין: "יש הרבה שנכנסים להורות משותפת בלית ברירה, בטח נשים שנכנסות באמת בגלל שעון ביולוגי פיזי, אבל מבחינתי זה לא ברירת מחדל אחרי שכל האופציות האחרות מוצו. זה הפורמט המועדף עליי כי הילד הוא לא תוצר לוואי של אהבה, הוא בחירה ממשית"

 

אז איך מתחיל התהליך?
"יש תהליך היכרות שהוא חשוב ולוקח זמן, אני עשיתי את הבחירה שלי על בסיס האינטואיציה, והשלב הבא זה החוזה. זה שלב שהוא סופר חשוב, וחבל שאנשים לא עושים את החוזים האלה בכלל כשהם הופכים להורים, כי זאת הזדמנות מאוד קריטית לשרטט חזון הורי. עשינו את זה ביחד עם עובדת סוציאלית וערכנו תיאום ציפיות, כולל ברמה היפותטית של מה יקרה אם ההוא ישתגע, מה יקרה אם זאת תמות, מה קורה אם עושים רילוקיישן, מה קורה אם יש בן/בת זוג רציניים".

ואז גם עוברים לגור קרוב אחד לשנייה?
"כן. ברגע שיהיה ילד, הרדיוס יצטמצם בצורה רדיקלית".

אתם כרגע נמצאים בעיצומו של התהליך, איך זה מרגיש כגבר לתמוך מהצד באישה שעוברת הפריות?
"המעורבות היא מאוד משמעותית ואני תמיד אשמח לעוד. מכורח הנסיבות אין לי הרבה מה לתת בשלב הזה, אני מגיע להפריות, זה תהליך קשה. אני לא ארחיב כי זה לא רק שלי, אבל מה שחשוב להבין זה שאתה לא מצטרף לחייו של מישהי אחרת, אתם בונים חיים של שותפות. זה לא 'החיים שלי מושלמים' ואתה רק רוצה להוסיף ילד למשוואה – זו לא תוספת, זה שינוי. גבר הוא אינו רק ספק זרע וזה דורש המון יצירתיות, בטח אם זה לא במסגרת קשר זוגי".

> אם אחד ההיריונות האחרים היה מצליח, לא היית פה

גיל הפרטנרית שחיפשת היה פקטור, כדי שיהיה יותר קל ואופטימלי מבחינת תהליך ההפריה והכניסה להיריון?
"זה לא אישיו מבחינתי".

אתה ממשיך להכיר ולצאת?
"כן, ואני מאוד גלוי לגבי מצבי, שזה מה שימלא את זמני לשנים הקרובות. אני רוצה זוגיות, ואחוז הפניות שאני מקבל באפליקציות עם הסטטוס החדש, מה שנקרא, לא עלה. אני לא רודף שני פרויקטים במקביל, רוב המיקוד הוא בהורות, עם המחירים שאני משלם על זה. אם יקרה משהו, אלוהים גדול".

נפרדו ועשו בת נוספת במקביל. גריימס ואלון מאסק | צילום: Neilson Barnard/Getty Images
נפרדו ועשו בת נוספת במקביל. גריימס ואלון מאסק | צילום: Neilson Barnard/Getty Images

הורות משותפת זה לייף סטייל

אורו – המרכז להורות משותפת, נוסד על ידי רועי אמויאל ואוהד איתן נורי – אבות לשני ילדים מאותה אם – אחרי שהקימו משפחה בעצמם בתהליך של הורות משותפת ונתקלו בקשיים במציאת הפרטנרית המתאימה. "כשאנחנו חיפשנו אימא לא היה שום מקום שעוזר למצוא את מי שתתאים לנו. אחרי ששיתפנו בתהליך שלנו, הסלון שלנו הפך מקום לעלייה לרגל לשאלות בנושא והבנו שיש בכך צורך. הבנו שהעולם של מערכות יחסים ונישואים משתנה, ועם הקורונה השינוי עוד יותר צעק", מספר נורי, מגשר ומעצב שמלות כלה במקצועו.

> גלית גוטמן: "בתקופות ההיריון שלי, אנשים היו אומרים לי 'בואי נקווה שהילדה דומה לך' ואני עניתי 'שרק תהיה בריאה'"

מה קרה בקורונה?
"הייתה עלייה של 70 אחוז בפניות, כשבכל גל האחוזים עלו. אנשים הבינו שהם בזבזו יותר מדי זמן בלחכות לנסיך או לנסיכה, שאפשר לעשות ילדים ולהקים משפחה גם אם לא גרים באותו בית".

אתם מייצגים את המשפחה החדשה כפי שהיא כבר מוגדרת אצלנו בתודעה, זוג גברים עם אישה. מה בנוגע לפניות של גברים סטרייטים?
"לגבר סטרייט אין יותר מדי את האופציה להביא ילד לבד. כשהקמנו את המרכז זה היה על אפס אחוז, והיום 20 אחוז מהמאגר זה גברים סטרייטים – שזאת לחלוטין התקדמות – אבל הסטרייטים שמגיעים ממש מתביישים. אפילו בסוף התהליך כשנולד הילד, הם לא מוכנים לשלוח תמונה איתו".

איך אתה מסביר את זה?
"זה כמו לצאת מהארון ואז לצאת מהארון מול ההורים שלך, ואנשים אומרים 'אוקיי יש לי ילד, וזה בסדר שעשיתי בהורות משותפת אבל עדיין לא צריך להגיד לכולם'. הם מעדיפים להישאר בארון, עם כמה שזה נשמע נורא. אולי במעגל הקרוב יודעים, אבל זה לא משהו שבהכרח סיפרו לכל החברים, בעבודה ולמשפחה המורחבת. לעומת זאת זוג שעושה ילדים בפונדקאות, עוד לפני שהילד יצא כבר יש תמונה בפייסבוק והם נורא גאים, זה קטע מוזר".

אולי זה החשש של אם לא הצלחת לבד, אז כנראה משהו פגום בך שמהדהד בראשם? יש מצדכם, במרכז, ניסיון להבין למה הם לבד?
"הם עוברים אצלנו תהליך אבחון, פגישה עם פסיכולוג, שאלונים, מבחני התאמה, ליווי של מטפלת זוגית שהיא גם עובדת סוציאלית, ורק אחרי זה אנחנו מחליטים אם אנחנו יכולים לעזור או שניפרד. אצל הגבר האחרון שנפרדנו ממנו, למשל, זיהינו אלימות וחוסר כבוד לנשים. זה גבר שלא יכולנו להגיד לנשים במאגר שלנו 'בואי תכירי'".

והגברים שכן מתקבלים למאגר, למה הם לבד?
"לא כולם רוצים להיות במערכת יחסים. אלו לרוב גברים שמגיעים לפיק בקריירה, ויש להם את הסקס ואת החברות, אבל הם מבינים את הצורך להתקדם בחיים ולא לחכות שזה יקרה מתוך מערכת יחסים. מגיעים אלינו גברים איכותיים, הייטקיסטים, אנשים ברמה גבוהה שאומרים 'אוקיי ניסיתי, הייתי במערכות יחסים, אני לא רוצה לוותר על החלום שלי להיות אבא, בואו תעזרו לי' – אז הם מאוד מחויבים לתהליך".

אוהד איתן נורי, מרכז אורו להורות משותפת: "אנשים אומרים 'אוקיי יש לי ילד, וזה בסדר שעשיתי בהורות משותפת אבל עדיין לא צריך להגיד לכולם'. הם מעדיפים להישאר בארון, עם כמה שזה נשמע נורא"

 

אתה חושב שיש קשר בין המגמה הזאת לאובדן האמון במוסד הנישואין? הרי אם אנשים מביאים ילד ומתגרשים, אז גם ככה המודל של התא המשפחתי הופך להיות של הורות משותפת בדרך כזה או אחרת.
"כן, לגמרי. רוב החברים שלהם בסופו של דבר מגדלים ילדים בהורות משותפת, והנה, אפשר לעשות את אותו הדבר ולוותר על הנישואים והגירושים. אין מה לעשות, יש משהו מאוד ישראלי ויהודי בלעשות ילדים – גם בקהילה הגאה. לחברים ההומואים שלנו בברלין אין ילדים, פה בקהילה יש את אחוזי הילודה הכי גבוהים".

אני חושבת על זה כאישה סטרייטית, ואני לא יודעת אם הייתי ממהרת לבחור בגבר סטרייט ולא בהומוסקסואל.
"כשהתחלנו, 20 אחוז מהנשים במאגר היו לסביות ו-80 אחוז סטרייטיות, ואצל הגברים זה היה בדיוק הפוך – 20 אחוז סטרייטים ו-80 אחוז גייז. אני חושב שבראייה של פעם, סטרייטיות הולכות עם גייז. אבל היום, מתוך המחקרים וניסיון, החיבור לא קשור לנטייה מינית – אלא למי שמדבר את השפה הרגשית שלך, ומי שיש לו את עולם התוכן וגדל באותו בית ויש לו חזון הורי כמו שצריך. יכולה לשבת מולי אישה בפגישה ולהגיד לי 'אני רוצה רק הומואים', ואני אגיד לה שאם אפגוש גבר סטרייט שמתאים לה, אני עדיין אכיר לה".

גורם המשיכה הוא פקטור כשאתם עושים שידוכים?
"אנחנו יודעים מה הטעם שלו ולאיזה נשים הוא נמשך, אז אני לא אכשיל. אני אביא לו את החברה הכי טובה שלו, לא את זו שהיא אשת חלומותיו, אלא זאת שהוא יכול לנסוע איתה לסופ"ש ושהכל יהיה טוב. אנחנו תמיד בודקים אם יש מצב שהדבר הזה יהיה רומנטי. גם הם מתבלבלים וזה לוקח זמן לעשות את הסוויץ'. כשאני שולח להם הצעה, הם עונים לי 'זה לא הטעם שלי', ושוכחים שהם לא יוצאים לדייט סטנדרטי".

כי זה ריסקי להכניס אדם אנונימי לחיים במטרה ליצור ביחד את מפעל חייך. למה לבחור בהורות משותפת ולא לפנות לפונדקאות או אימוץ?
"הורות משותפת זה לייף סטייל. רועי ואני יכולנו להרשות לעצמנו פונדקאות או לאמץ, אבל רצינו אימא. אמרנו בריש גלי שאנחנו לא רוצים להיות הורים 24/7 ואנחנו לא מתנצלים על זה. כשהילדים שלי אצלי אני במאה אחוז איתם, וכשהם אצל אימא שלהם – אני יכול להמשיך לפתח את עצמי, את העסק, את הזוגיות".

>> המשפחתיות המיוחדת של דמי מור וברוס וויליס

 

מצעים מפנקים ומגבות מלטפות של קנת קול לבית עכשיו במבצע THREE SIXTY FIVE by MASHBIR