הנס הכפול של פולי ביליה: בנה ניצל מטבח בפעם השנייה

פולי ביליה ידעה היטב מהי טראומה עוד הרבה לפני השבת של השבעה באוקטובר, בה חדרו מחבלים לעירה אופקים, ובו בזמן שהה בנה בפסטיבל נובה. ב-2011, כאשר התגוררה בנחל עוז, חוותה את החרדה והטראומה לראשונה כאשר שני ילדיה, שי (22) וטל (25), שהיו באותם ימים ילד קטן ונערה בגיל ההתבגרות, כאשר טיל נ"ט פגע באוטובוס הסעת התלמידים בו היו ילדיה. שי וטל ניצלו, אך חברם ללימודים נהרג.

>> האחות מקיבוץ צאלים שטיפלה במאות פצועים: "זה עדיין מרגיש כמו חלום בלהות"

"בתקופה של הפיגוע באוטובוס עבדתי בגן ילדים בכיסופים, אני זוכרת את היום הזה כאילו הוא היה אתמול", משחזרת ביליה (56), כיום רכזת קהילה ורכזת מועדונית בעמותת "מדור לדור", החברים במועצת הקבוצות הקהילות המשימתיות. "הבת שלי התקשרה לפני, ואמרה שהיא עלתה על האוטובוס. היא התכוונה לרדת בשדרות וללכת לחוג, ושי הבן שלי תכנן לרדת בבית הילדים. בשלב מסוים חברה התקשרה בהיסטריה שטיל נ"ט פגע באוטובוס ילדים, ההודעות התחילו לרוץ, לא ידעו עם כל הילדים חיים והתחילו לחפש אותם".

"כשידענו על חדירת מחבלים כבר הייתי בסרט שאני עוברת את זה שוב, ולא יכולה לתת לזה לקרות אחרי הפיגוע שעבר"

איזה פחד. מה קרה באותם רגעים עם הילדים שלך?
"המדריכה של הבן שלי התקשרה ואמרה ששי לידה. תוך כדי שמענו טילים ברקע, והיא אמרה לי 'כל הילדים אצלי אבל מחפשים את טל', הבת שלי, ועוד ילד שנהרג. עליתי לאוטו ולא ראיתי כלום. נסעתי בהיסטריה. כשהגעתי למחסומים לא נתנו לי לעבור, כי אמרו שהאוטובוס עדיין בוער. תוך כדי שאני נוסעת הבת שלי מתקשרת – היא הספיקה איכשהו להגיע הביתה. הסתובבתי וחזרתי הביתה, קיבלתי טיפול לטראומה ועברתי הכשרה של נט"ל לטיפול ראשוני בטראומה בעצמי. הבטחתי לעצמי אחרי התקרית הזו שאני יוצאת מנחל עוז, ועוברת לאופקים. גם שם לא שקט במיוחד כמו שאפשר לראות, 12 שנה אחר כך".

משלוחים לחיילים של עמותת "מדור לדור"

איפה האירועים של השבעה באוקטובר תפסו אותך ביחס לטראומה הפרטית שלך?
"הבן שלי, שניצל בפיגוע הנ"ט, עבר תאונת דרכים לא מזמן והיום עם כיסא גלגלים וגבס. במצב הזה הוא החליט ללכת לנובה. בשעה רבע לשש, עוד לפני הצבע האדום, הייתה לי תחושה. התעוררתי, התקשרתי אליו וביקשתי שיצא מהמתחם של הריקודים, כי במצבו זה לא בטוח. הוא אמר לי שהוא יוצא והחברים שלי הבטיחו גם".

"בשעה 6:24 התחיל צבע אדום ראשון וישר אמרתי לשי שיעלה לאוטו", היא ממשיכה. "בשלב מסוים הוא לא ענה. כשידענו על חדירת מחבלים כבר הייתי בסרט שאני עוברת את זה שוב, ולא יכולה לתת לזה לקרות אחרי הפיגוע שעבר. איכשהו, אחרי הרבה בלגן ויריות שנתקלו בהם בצומת רעים, הם הצליחו להגיע לבאר שבע בדרך לא דרך. במקביל לכל זה שמענו שיש מחבלים באופקים, וקיבלתי הודעה שבעלה של חברה טובה נהרג. חברה אחרת שלחה לי הודעה שיש לה מחבלים בחצר, והמשטרה אמרה שהם לא יכולים להגיע וצה"ל לא שם. חבר מהשכונה התקשר בהיסטריה ואמר שיש אצלם יריות. הפחד לא הפסיק. התחושה באותם רגעים הייתה שהכל מתערבב ומתפרק. אני ידועה בשכונה, אז תוך כדי כל זה הורים של חניכים מתנועת הנוער התקשרו אליי שאעזור לילדיהם. בלתי נתפס".

פולי ביליה | צילום: יח"צ

ביליה הותקפה מכל כיוון: שכנים מבוהלים מצד אחד, מחבלים קרובים לביתה מצד שני ומצד שלישי – בן שאמור להגיע הביתה עצמאית מהטבח בנובה. תוך כדי היא התקשתה להכיל את הטירוף. "השכן שלי רץ אליי שאסגור את דלת הבית כי המחבלים קרובים לבית שלי. לא יכולה להסביר את הבלבול שתקף אותי, ועוד בזמן הזה בכלל הייתי עם דלת פתוחה, חיכיתי לבן שלי שיגיע מנובה. היה לי מזל, כי בדיעבד הבנתי שהמחבלים היו כל כך קרובים לבית שלי. 20 שעות לקחו עד ששחררו את אופקים, בטח לאחר המקרה עם רחל אדרי, שכל המדינה שמעה עליו. בינתיים התבשרתי שבן דוד של הגרוש שלי נהרג, ושאנשים שאני עבדתי איתם כילדים בניר עוז – נחטפו. עד לרגע זה אני לא באמת מצליחה להתאבל על הכל, רק בלילה, כשהיום עובר".

>> הוליווד לצדנו: הכוכבות שתקפו את ישראל – פוטרו

זה החזיר אותך ליום הפיגוע, הטראומה האישית שלך?
"בטח, ברור. כשהבנתי שהבן שלי במסיבה רצו לי בראש הסרטים הכי גרועים, לא יכולתי לעבור את זה שוב. לא עוד פעם. הלב דופק, את בלחץ היסטרי, מזל שאחרי מיליון שעות שנדמו כמו נצח – הוא הצליח להגיע הביתה, אבל מפה הלאה? כולנו בטראומה, המדינה בטראומה, זה כבר לא רק הסיפור שלי".

ביליה, גרושה ואם לארבעה, עלתה מקווקז כשהייתה בת 12, וכבר חמש שנים שעובדת כרכזת קהילה ומועדונית בעמותת "מדור לדור", הפועלת בכל הארץ. "העמותה שלנו עוסקת בקהילה היהודית של יוצאי קווקז, ואנחנו נוגעים בכל הגילאים. יש לנו ארגון נוער בתוך העמותה, ואנחנו פועלים ב-12 גרעינים בכל הארץ של שנות שירות. הגרעינים מפעילים שיעורי עזר בבתי ספר ומועדוניות, והנוער שלנו עוזר לקשישים. אנחנו פועלים באופקים, אשקלון, באר שבע וגם בחדרה, פרדס חנה ומקומות נוספים".

פעילות לילדים של עמותת "מדור לדור" | צילום: יח"צ

>> ניצלו מחדירת המחבלים והתחתנו באולפנה: הסיפור המרגש של רעות ומור מדינה

מאז השבעה באוקטובר, הבינה ביליה יחד עם העמותה שעליהם לפעול. "התעוררנו למציאות חדשה והבנו שכקהילה, עלינו לעשות עם זה משהו", היא אומרת, "התחלנו בגיוס אנשים לעשיית כביסה, התקנת מקלחות ותרומת אוכל לחיילים, ועד היום זה ממשיך. בני נוער שלנו התחילו לחלק מזון לקשישים, יש פעילויות לילדים במקלטים והנה רק הבוקר קיבלתי טלפון מאימא של ילדה, שלאור הקורס בטיפול ראשוני בחרדה שאני עברתי, ביקשה שאעניק סיוע לבתה. אני לא ביטוח לאומי ואני לא משירותי הרווחה, אבל כן יכולה לעזור".

מה מחזיק אותך בימים אלה?
"תראי, כל המדינה שלנו בטראומה, כולם יצטרכו שיחות וטיפולים. הקהילה מרגישה את המדינה, מחבקת את החיילים ואזרחיה, והקהילה באופקים בפרט מיוחדת במינה. מה שהכי בטוח בעיר זו הקהילה, וכשהדברים האלה קורים הקהילה היא העוגן".