פאולה רוזנברג מרסקת: "כל מקלחת מכווצת לי את הלב"
"בכל יום כשאני מתקלחת ושוטפת את האיברים, מנקה מעליי את היום, אני חושבת עליהן. איך זה להיות אישה שלא יכולה לשמור על ההיגיינה שלה במשך למעלה מחצי שנה? מתי הן התקלחו בפעם האחרונה? האם הן יכולות להתקלח מבלי שמישהו ייגע בהן?". פאולה רוזנברג בטקסט כואב לחג החירות
עוד רגע פסח, חג החירות, ואנחנו לא מסוגלות להכיל את זה בהתחשב בכך ש-19 מאחיותינו נטולות חירות כבר כמעט 200 ימים ולילות, ושבויות במקום ובתנאים הכי נוראיים שאפשר להעלות על הדעת. פאולה רוזנברג שותפה לתחושות שלנו, והפוסט שהעלתה בסוף השבוע האחרון טומן בחובו את המחשבות שעוברות לנו בראש מדי יום בחצי שנה האחרונה.
>> פאולה רוזנברג: "יש לי מלא עוקבות חרדיות בעילום שם"
"מאז השביעי באוקטובר המקלחות שלי לא חזרו להיות אותו הדבר. למעלה מחצי שנה, כל מקלחת מכווצת את הלב, אני לא יכולה לפתוח את זרם המים החמים מבלי לחשוב עליהן", כותבת רוזנברג, על רקע תמונה שלה מביטה בראי אחרי המקלחת, בעיניים שאומרות הכל. "מתי הן התקלחו בפעם האחרונה? האם הן יכולות להתקלח מבלי שמישהו ייגע בהן? בכל פעם שהריח הנעים של הסבון ממלא את הנחיריים בלחיצה פשוטה על הבקבוק, אני מרגישה כאב. אולי בכל זאת נתנו להן אולי חתיכה קטנה של סבון? אולי לפחות מאפשרים להן לרחוץ במעט מים את האיברים האינטימיים שלהן? בפרטיות? אולי לפחות לשטוף פנים?".
"כל צחצוח שיניים מביא איתו צער, הפעולה הפשוטה וחסרת המחשבה הזו", היא ממשיכה. "אם לא לצחצח שיניים אז לפחות לשטוף את הפה? אולי לפחות הן יכולות בערב לשטוף קצת את הפה?".
>> רותם סלע: "זו הממשלה הכי נוראית שהייתה פה"
"בכל יום כשאני מתקלחת ושוטפת את האיברים, מנקה מעליי את היום שחלף, אני חושבת עליהן, איך זה להיות אישה שלא יכולה לשמור על ההיגיינה שלה במשך למעלה מחצי שנה", כותבת רוזנברג, ומציפה את הדברים הכי בסיסיים ולכאורה הכי מובנים מאליהם עבורנו. לכאורה זה כל כך מובן מאליו, שזה פשוט מרסק את הלב וגורם לנו להתכווץ. "מה הן עושות בזמן הווסת? פעולות יומיומיות ואינטימיות שאנחנו עושות באוטומט, פעולות מובנות מאליהן כמו נשימה. האם הן מצליחות לנשום? אם התקלחו, האם נתנו להן מגבת נקייה? מתי הן חפפו את השיער בפעם האחרונה? האם הן סובלות מגירוד בלתי נסבל בקרקפת בגלל שאין להן אפשרות לשטוף את עצמן? יש להן מים חמים? יש להן מים בכלל? כדי להתקלח? כדי לשתות?".
"תחזירו אותן ואותם הביתה כבר, ריבונו של עולם", היא כותבת, תחזירו להן את החיים שלהן ואת הכבוד שלהן. אתם חייבים להם ולהן את זה, הן ראויות לכך – בזכות ולא בחסד. עכשיו!".
>> "משפחות החטופים שבורות. הפחד הגדול הוא שהצעירות נאנסות"
"תעשו הכל. די כבר. לא מעניין אותנו משחקי האגו של הדרדל'ה, כולן וכולם הביתה", היא כותבת ומתייחסת לאמירה המאצ'ואיסטית של בן גביר בסוף השבוע. היא לא שוכחת להתייחס לעוד אמירה אומללה של נבחר ציבור מהסופ"ש האחרון, השר מאיר פרוש שביקש מהאו"ם מצות לחטופים, בשביל שיוכלו לשמור בשבי על מסורת, בזמן שהם בקושי מצליחים לשמור על צלם אנוש, שלא לדבר על תקווה. "אל תדברו איתנו על מצות לחטופים, הביאו את החטופים והחטופות הביתה, למקלחת שלהן, למיטה שלהם. לפני ערב פסח!", כותבת רוזנברג. לצערנו המשאלה שלה לא תתגשם, וחג החירות הזה יהיה הכל חוץ מחגיגה של חירות וחופש, זכויות אדם בסיסיות לכאורה.