שבוע האופנה היה עדות למצבה העגום של האופנה הישראלית
מחווה לבוב ספוג היה משיאי אירועי שבוע האופנה תל אביב. זה מטופש כמו שזה נשמע ומייצג היטב את מצבה של התעשייה
ביום הרביעי והאחרון לשבוע האופנה תל אביב שננעל אמש (רביעי), אפשר היה למצוא על המסלול את יעל ארד, כשהיא אוחזת מיקרופון ומודה לענני תקשורת בתצוגת אופנה של בוב ספוג. תודו שזה התיאור האחרון שחשבתם לקשר לארוע המכונה ׳שבוע אופנה׳, לא של תל אביב, לא של ברלין ובטח לא בפריז או ניו יורק. אבל לצערנו החגיגה הזו, שהתקיימה במסגרת תצוגת יום הולדת לדמות המצויירת בחסות ערוץ ניקולודיאון ובשיתוף עמותת ׳כנפיים של קרמבו׳, מסכמת בדיוק רב את שבוע האופנה 2019 של תל אביב, ובהתאמה גם את מצבה העגום של האופנה הישראלית.
מדי שנה, בשבע השנים האחרונות, מגייס מוטי רייפ את כל כוחות הנפש שלו, השארם והקשרים כדי לגרום לארוע ׳שבוע האופנה תל אביב׳, לצאת אל הפועל. הוא בוודאי אינו חייב לעשות את זה, וגם אם הוא מרוויח כמה שקלים מהארוע, זה בטח לא משתווה למאמצים שהוא משקיע כדי שהדבר הזה יקרה. ובכל זאת בסוף שבוע האופנה הזה, אפשר לומר לו תודה אבל באמת שלא היה צריך. צריך גם לדעת מתי לוותר ולא לעשות דברים בכח. לפעמים המערכת הכושלת גדולה מכח הרצון. מסלול שבוע האופנה הוא לא המקום המתאים לסרטים מצויירים או איט גירלז אינסטגרמיות כמו אוריה עזרן, שעושה בגדים למאה אלף עוקביה (ואנחנו לא מזלזלות, בהחלט יש גם לה מקום במציאות האופנתית, רק לא על המסלול). לא בטוח שזו גם האכסניה המתאימה לארועי התרמה כמו התצוגה של תכשיטי Yvel ועמותת ׳רוח נשית׳ או לתצוגת בגדי הים של המותג רינקיני של נטלי דדון ושל בננהוט בעיצוב נטע אלחמיסטר – אלו עיצובים פשוטים מדי שלא מחזיקים תצוגה בשום צורה.
כך שאם באים לסכם את שבוע האופנה, מגלים שהיה זה בעיקר ארוע שטיפל באג׳נדות חברתיות, עם דגש על הצגת מגוון נשים וגברים ברוב התצוגות, כולל כמובן נשים במידת פלאס סייז. ככל שהתקדם השבוע, הקשר לאופנה הלך והצטמצם. אבל מה רע? תשאלו. נשים אמיתיות צועדות על מסלול זה נהדר, לכל אחד יש מקום. הבעיה הגדולה היא לא המידה, אלא זילות המקצוע. להיות דוגמנית זה עניין מקצועי (ותשאלו גם את דוגמנית הפלאס סייז ריי שגב). לדעת לצעוד, להחזיק בגד, להעניק לו מקום, תנועה וחיים זה לא דבר שכל אחת יודעת לעשות וזוהי מיומנות נרכשת המערבת מידה מסויימת של כשרון. בחירת דוגמניות למסלולים בשבועות האופנה הגדולים בעולם, יכולה לארוך גם חודשים של ליהוקים ומדידות, שהרי ידוע שסוללת דוגמניות מחורבנת יכולה בקלות להרוס תצוגת בגדים מרהיבים. ברגע שמעלים למסלול נשים ״אמיתיות״ שדוגמנות איננה המקצוע שלהן, יוצרים אצל הקהל חוויית קושי של צפייה באדם שמבצע במאמץ עבודה שאינו מורגל בה. לכן גם אין זה פלא שבכל פעם שעלתה דוגמנית כזו על המסלול, היא התקבלה בתשואות ובקריאות תמיכה נלהבות. היא הרי זקוקה לעידוד. משאת נפשו של רייפ היא לשלב נשים אמיתיות בכל תצוגה וזו אג׳נדה שהוא גאה בה. אבל האג׳נדה לא עמדה במבחן המציאות. עדיף אולי להפנות את המשאבים לקידום סוכנות דוגמניות ודוגמנים מקצועית לפלאס סייז.
זה הרגע הבלתי נמנע שבו יש לקרוא לממשלת ישראל לתמוך בייצור המקומי וזהו מצב חרום. לא מוטי רייפ, לא הקהל שנקרא לסייע ולשלם 160 שקל לכרטיס ולא בוב ספוג, אמורים לפעול לקידום האופנה הישראלית
וכך למעשה הדבקות באג׳נדות החברתיות ומצבה העני והעצוב של התעשייה בארץ, הביא לירידת המותג של שבוע האופנה תל אביב בארץ ובעולם. חדר העיתונאים היה שומם, ומלבד שלושה גופי תקשורת ישראלים שעברו לגור שם במשך השבוע, לא נמצאו אחרים שהגיעו לסקר את הארוע באדיקות וההתייחסות העולמית לארוע מעטה מדי, יחסית למאמצים הרבים שהושקעו בו. גם מספר הקניינים לא עלה על גדותיו. בשונה מהשנים הראשונות המוצלחות של שבוע האופנה, קוואלי לא הגיע לפתוח אותו, גם לא מיסוני או דודו בר אור. השנה אפילו מיקי בוגנים נעדר מהארוע ולא היה אמון על עיצוב השיער, מסיבותיו שלו.
כל זה לא משרת בשום צורה את האופנה הישראלית, והרי לשם כך התכנסנו, כפי שאמרה יפה סיביל גולדפיינר בראשית התצוגה של קום איל פו. שבוע האופנה תל אביב בא לחשוף את המעצבים הישראלים לקהל הישראלי ולעולם, לחדור לתודעה שלהם ולגרום להם להעריך אותם ולרכוש את עיצוביהם. נכון, יש משמעות לעובדה שנטע ברזילי צועדת על המסלול בבגד ים, בבטחון עצמי ראוי ובכך מהווה השראה לנשים באשר הן, אבל כשבאים לראות איך זה מקדם את האופנה מגלים שרק בדיעבד הציעו את בגד הים שלבשה למכירה באתר, ורק ימים יגידו אם בננהוט אכן ייצרו באופן שוטף בגדי ים במידות גדולות. כרגע התחושה הכללית היא שמדובר בגימיק.
זה הרגע הבלתי נמנע שבו יש לקרוא לממשלת ישראל לתמוך בייצור המקומי וזהו מצב חרום. לא מוטי רייפ, לא הקהל שנקרא לסייע ולשלם 160 שקל לכרטיס ולא בוב ספוג, אמורים לפעול לקידום האופנה הישראלית. במקום שמשרד התרבות והספורט ישפוך מיליונים על קיום ארוע 70 שנות אופנה ישראלית שהתקיים לפני כשבוע (כולל הענקת פרס של 50 אלף שקלים למעצב הפורש גדעון אוברזון, שעם כל ההערכה אליו, זקוק לכסף פחות ממעצבים צעירים), עדיף היה לו הייתה הממשלה מתפנה לסייע במימון שבוע האופנה. אבל לממשלת ישראל אג'נדה משלה והיא מעדיפה לקדם תעשיות בטחוניות או הייטק ומתעלמת בהפגנתיות מתעשיית האופנה. ובכן, במדינה מתוקנת לא משאירים את האחריות לתעשייה שלמה על כתפיו של מפיק אנרגטי. הגיע זמן בחירות.