אם הייטק זה עולם של חבר מביא חבר, מה עושה אישה ערבייה שאין לה את החברים הנכונים?

קוראים לי יארה מוטלק, אני אישה, ערבייה, נוצריה ומהנדסת פיתוח בחברת הייטק. הייטק זה עולם של חבר מביא חבר ואני אישה וערבייה – לא היו לי חברים בהייטק, ובכל זאת הצלחתי למצוא את הדרך פנימה. אבל להרגיש בנוח ובבית בהייטק – זה כבר סיפור אחר.

>> "בין גברים בצבא ובהייטק יש אחווה, ואישה תמיד תהיה 'המיותרת' בחדר"

כשהגיע זמני ללכת לאוניברסיטה המשפחה ציפתה ממני ללמוד רפואה. עבדתי קשה כדי להוציא את הציון הנכסף בפסיכומטרי ואחרי שהצלחתי הבנתי שאני דווקא רוצה לנסות כיוון אחר – ונרשמתי ללימודים במדעי המחשב באוניברסיטת חיפה. אז גיליתי להפתעתי, שלמדה איתי בתואר רק עוד אישה אחת.

להיכנס להייטק זה קשה גם בלי להיות אישה וערביה נוצריה, אבל זה אפילו יותר קשה כשבכלל לא מכירים את העולם הזה. באוניברסיטה התקבלתי למלגה שהמטרה שלה הייתה לעזור לסטודנטים ערבים להשתלב בהייטק. ממש כתבו איתנו קורות חיים ועבדו איתנו על השפה. כשאני מגיעה לריאיון כערבייה, ושפת האם שלי אינה עברית, אני מגיעה עם פחות ביטחון. יותר קשה לי לבטא את האני האמיתי ולהביא את עצמי לתוך הריאיון בשפה העברית, לעומת שפת האם שלי שהיא ערבית. התוכנית שבה השתתפתי עזרה לנו להבין שמה שחשוב הוא שנביא את עצמנו, ושזה בסדר לטעות בשפה ולא לזכור את כל המילים – הכי חשוב שנהיה אנחנו.

התקבלתי למשרה הראשונה שלי בהייטק תוך כדי הלימודים. החברה העסיקה אותי בתור "גוי של שבת", כלומר הם היו צריכים עובדים שיעבדו בשבתות ובחגים, וכך עבדו איתי באותה משמרת הרבה ערבים, מוסלמים ונוצרים. אז לא הבנתי כמה זה יוצא דופן להיות בתוך רובד אנושי כזה. המנהל שלי באותה תקופה האמין בפיתוח העובדים, כך שהייתה לי אפשרות להתנסות בהכל – לפתח, ליזום, לקחת על עצמי פרויקטים ולהתנסות בתפקידים שונים. בתקופתי שם הבנתי שנהניתי בעיקר מתפקיד הפיתוח, והחלטתי שאהיה מפתחת.

אני אישה, ערבייה ונוצריה, אני יודעת שאני המיעוט של המיעוט. רוצים לגרום לי להרגיש בנוח בסביבת העבודה? תשאלו אותי איך ואגיד לכם! פשוט צריך לדבר איתי ולא מעליי

לאחר זמן מה עברתי לחברה אחרת. שם הרגשתי שהגיוון התעסוקתי היה שונה. חוץ ממני היה שם עוד ערבי אחד. היינו מאוד שונים כאנשים, כי למרות מה שחושבים, לא כל הערבים אותו הדבר. הרגשתי שדורכים על ביצים לידי, שפוחדים לדבר. מצד אחד, כל הזמן בדקו שאני לא נפגעת, ומצד שני התחילו איתי דיונים על פוליטיקה בתקופת בחירות. זימנו אותי לשיחות ב-HR לוודא שאני לא נפגעת מהשיחות האלה. למרות שזה היה נראה שהם ניסו לגרום לי להרגיש בנוח – בפועל לא הרגשתי בנוח בכלל, לא הרגשתי שייכת. הכל הרגיש "כאילו" ולא באמת, ומהר מאוד הלכתי לחפש לי מקום אחר.

כדי לראות עוד נשים ערביות בהייטק צריכים להתחיל בלפתח סביבת עבודה מגוונת יותר. היום אני עובדת בחברה עם מגוון יוצא דופן של עובדים, וכמעט 50 אחוז מהם נשים. סביבת עבודה נוחה עבור כולם מתחילה באנשים שנמצאים בה – כמה נשים, כמה גברים, כמה ערבים וכמה דתיים. ככל שיהיה יותר גיוון ככה יש סיכוי לייצר סביבה יותר נעימה ומכילה לעובדים. סביבת עבודה מגוונת יותר מתחילה בריאיונות העבודה. בריאיונות עבודה שהמראיינים היו רק גברים היה לי קשה לדבר איתם, להתחבר אליהם ולנסות להסביר את עצמי. הרגשתי הרבה פחות בנוח. בריאיונות עבודה שהמראיינת הייתה אישה, הרגשתי כבר שאני בסביבה נוחה לי יותר.

אני אישה, ערבייה ונוצריה, אני יודעת שאני המיעוט של המיעוט. אני מבינה שאני שונה במקום שאני נמצאת בו, ושהגעתי מרקע שונה ומחיים שונים – אבל אני בכל זאת בת אדם ואפשר לדבר איתי. אני רוצה לפתוח את הדברים ומעדיפה פשוט לשים אותם על השולחן ולדבר עליהם, לא להתנהג בזהירות כאילו אני הולכת להישבר. רוצים שאני ארגיש בנוח? תשאלו אותי בפנים איך לגרום לי להרגיש בנוח – ואני אגיד לכם! מותר להתייחס לזה שאני ערביה, זו האמת ואני לא מסתירה אותה. מותר ורצוי לשאול אותי איך אני מרגישה  בנושאים מסוימים – אם נוח לי לדבר עליהם או שאני מעדיפה שלא. פשוט צריך לדבר איתי ולא מעליי, ולא לעקוב אחרי חוקי הפוליטיקלי קורקט בלי לשאול אותי איך אני מרגישה לגביהם.

ואם אתם לוקחים אישה ערביה לצוות, תקחו בחשבון שהיא שונה וזה בסדר. בואו נדבר על השוני הזה ולא נדחוף אותו מתחת לשולחן ונתעלם ממנו. בואו נצחק עליו ונקבל אותו – ולא נפחד לגעת בו.

יארה מוטלק היא מהנדסת פיתוח בחברת Aspectiva, מרכז החדשנות הראשון של Walmart בישראל

>> נעמי קולודני: "זה עצוב שהמינוי שלי הוא מהפך היסטורי"