מרב מיכאלי: "אין ספק שכקבוצה גברים לא יודעים לנהל את העניינים"

הריאיון נערך לפני הפריימריז במפלגת העבודה בהם זכתה מיכאלי בראשות המפלגה

לא קל להיות בקצה השמאלי של המפה בימים אלה. בגדול, התחושה היא שיגאל עמיר ניצח, השמאל מת והשיסוי והפילוג חוגגים. אבל אם תשאלו את מרב מיכאלי, חכו לפני ההרצה קדימה לכתוביות. "זה לא שהרעים ניצחו ונגמר", היא מחייכת בביטחון. "הרעים מנצחים עד כה אבל זה עוד לא הסוף, ואנחנו צריכות לכתוב את המשך הפרקים הבאים. יש לנו אחריות על זה".

>> מירב כהן, השרה לשיוויון חברתי: "בכל יום אני שואלת את עצמי אם הישיבה בממשלה שווה את המחיר"

אנחנו נפגשות בדירה התל אביבית הנעימה שלה, אי שם בגב של כיכר רבין, ברגע נדיר של הפוגה בתוך הלו"ז הגדוש: רגע אחרי שהצטרפה למפגינים בבלפור (אחרי הסרת ההגבלות), רגע לפני דיון בוועדת החינוך בנושא אפליית נשים בספורט – נושא הקרוב ללבה מאוד. "יש אפליה בתקציבים של ספורטאיות, אבל בכלל התקציבים שמוקצים בישראל לספורט הם אפסיים".

ככל שמכבים יותר מתגים של הגוף והנפש קל הרבה יותר לעשות הפרד ומשול, כמו מה שהממשלה עושה עם התרבות.
"זה מחרפן ומוציא מהדעת. גומרים ציבור עצום של אמניות ואמנים, אנשי תרבות, שחקניות ושחקנים, כותבים, יוצרים ומה שאת רק רוצה".

או במילים אחרות, גומרים את הציבור שמזוהה עם השמאל הביקורתי.
"נכון, לכן הם גומרים אותו, בגלל שאשכרה הוא מזוהה עם הצד השני של המפה וזה לא משרת אותם. זהו פשע בסדר גודל משוגע. אז אני אומרת לעצמי – יופי שהצלחתי לגרום למשרד האוצר לתת לעשרת אלפים נשים עצמאיות שהיו בחופשת לידה את המענק שכולם מקבלים, אבל זה לא מספיק".

"אני נאבקת להחזיר את העבודה להיות גורם משמעותי בפוליטיקה. עמיר פרץ ואיציק שמולי אינם מפלגת העבודה, ועם כל הכבוד – מפלגת העבודה של יצחק רבין ודוד בן גוריון לא נוסדה בשביל שימחקו אותה לתוך הכישלון הפוליטי שנקרא כחול לבן"

מה עוד בקנה?
"על הפרק מונחות 250 הצעות חוק שהגשתי. אבל בשביל לעשות את השינוי הגדול, צריך להיות בממשלה. צריך כבר לנצח".

לנצח עם מי? עם הפירורים של העבודה?
"אני נאבקת להחזיר את המפלגה להיות גורם משמעותי בפוליטיקה הישראלית. התנאי ההכרחי לכך הוא להוציא את המפלגה מהממשלה, להחליף את ההנהגה שלה ולהתחיל לבנות אותה מחדש. עמיר פרץ ואיציק שמולי אינם מפלגת העבודה. הם כל הזמן מדברים על המנהיג שלהם בני גנץ ועל איך הם רוצים ללכת עם כחול לבן. על פניו נשמע כאילו הם כבר עוזבים את המפלגה".

נשמע כאילו הם רוצים למזג את העבודה עם כחול לבן.
"אין להם שום מנדט לעשות את זה. עם כל הכבוד, מפלגת העבודה של יצחק רבין ודוד בן גוריון לא נוסדה בשביל שימחקו אותה לתוך הכישלון הפוליטי שנקרא כחול לבן. היא לא עסק פרטי של אף אחד מהם, והם לא יוכלו לעשות את זה לפני שהולכים לפריימריז".

ואם תגיעי למקום השני בפריימריז?
"אז יהיה ברור שצריך ללכת למקום חדש, להקים דבר חדש".

ואז מה? כל גוש השמאל מתפורר למפלגות חדשות.
"מוקדם מדי לזה. אני עדיין נאבקת על המפלגה הזאת".

מרב מיכאלי | צילום: רון קדמי, סטיילינג: ליאת אשורי, חליפה: sampel

בקרת נזקים

בתרגום לפוליטית מדוברת: מיכאלי בונה על הנהגת מפלגת העבודה. תכלס לא נראה שיש לה באמת מתחרים אמיתיים, אחרי שסתיו שפיר עזבה ושמולי ופרץ התחברו לעטיני השלטון של בנימין נתניהו, אבל מה היא תעשה שם, בודדה בצמרת חורבות השמאל?

חלק מהסקרים מראים שיש הזדמנות למהפך: קואליציה בראשות נפתלי בנט ובכיכוב יאיר לפיד, אביגדור ליברמן ומה שנשאר מכחול לבן.
"מהרביעייה הזאת לא תצמח בשורה למדינת ישראל, זה ברור. מי ששוקלת להצביע לבנט צריכה להביא בחשבון שהוא מחויב לרבנים שממש לא רואים סיבה לתת שוויון לנשים – לא בבית הדין, לא בצבא, לא במוסדות אקדמיים ובאירועים פומביים, שם הם דורשים הפרדה מגדרית, ולא בעוד שורה ארוכה של דברים. רק להחליף את ביבי זה לא מספיק טוב, ומי שהולכת שולל אחרי בנט צריכה לדעת שהמחיר הוא גבוה ביותר".

בנט הכי מסוכן לנשים בין כל היורשים הפוטנציאלים של נתניהו?
"אף אחד מהם לא מקדם נשים. אף אחד מהם לא רואה נשים כשוות. אף אחד מהם לא רואה שוויון כמטרה".

גם לא יאיר לפיד?
"בוודאי, כרגע אין מישהו שזוהי האג'נדה שלו ולא צריך לחפש את הרע במיעוטו מבין אלה שלא אכפת להם. מה שחשוב הוא לקדם מדיניות פמיניסטית ושוויונית ולהצביע למי שזוהי האג'נדה שלו או שלה, למי שמסתכלות למשל על מקצועות שלמים של אחיות, עובדות סוציאליות, מורות ומאות אלפי נשים שהשכר שלהן הוא מתחת לשכר הממוצע, לפעמים בקושי שכר מינימום. לוקחים את הנשים האלה כמובן מאליו, לא משקיעים בהן, חושפים אותן הרבה פעמים לאלימות ומשאירים אותן בלי כלים לעשות את העבודה שלהן. אני רוצה לשנות את המציאות הזאת, ואני רוצה גם שלא תהיה כזאת חלוקה מגדרית במקצועות האלה. לכן אסור ליפול לכל מיני הבטחות של אנשים כמו בנט, שבוודאי לא פועל ולא יפעל למען האג'נדה הזאת, או יאיר לפיד. וגם אלה שמסתכלים על ליברמן כעל החילוני התורן, מתוך שבעה מנדטים יש לו רק חברת כנסת אחת".

"אנחנו לא נגד גברים, אנחנו רואות גברים כשווים, ואת חלקם אנחנו ממש מחבבות וממש מעריכות – אבל אין ספק שכקבוצה הם לא יודעים לנהל את העניינים. הגיע הזמן שהם יפסיקו לקחת בלעדיות על האירוע"

כפמיניסטית תפסלי ישיבה עם החרדים בקואליציה?
"המפלגות החרדיות רצות בלי לאפשר ייצוג לנשים. אני חושבת שהחוק לא באמת מאפשר את זה כי החוק הזה סותר את הקיום של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. באיזה עולם מפלגה אומרת 'אין כניסה לנשים'".

בישראל.
"יש את הצעת החוק שלי, האומרת שתנאי סף לכל מפלגה שרוצה לרוץ בבחירות יהיה רשימה של מינימום 40 אחוז לכל אחד מהמינים בכל חמישייה. היא נפלה".

כל עוד זהו המצב – מה תעשי?
"קשה לי לענות כי אני לא יודעת מה תהיה הקונסטלציה, אבל אני לא עוינת את החרדים. החרדיות והחרדים הם אחים שלי ואין לי עניין להדיר אותם מענייני המדינה. לא הצטרפתי לממשלה הזאת, או לממשלות נתניהו הקודמות, כי אני מאמינה שאסור לשתף פעולה עם מי שגורם כל כך הרבה נזק למדינה. אבל אם לא אשב עם כל מי שאני לא מסכימה איתו על הכל, לא אגיע רחוק".

הסכמי השלום החדשים של נתניהו גם גורמים נזק לישראל לדעתך?
"השקר הזה שנתניהו מביא ביטחון, נחשף עכשיו שוב בהסכם עם האמירויות. גם אני הצבעתי בעד ההסכם הזה, אבל אין לי ספק שאילו נתניהו היה היום באופוזיציה הוא היה מכנה אותו בגידה. צריך היה לחתום על ההסכם, אבל אפשר היה לעשות את זה בלי מכירת 50 מטוסי F35 . כמו כן, אסור היה לעשות את זה מאחורי הגב של מערכת הביטחון ושל צה"ל. נתניהו מרמה את מערכת הביטחון ואת צה"ל ומתנהל לבד, וזה מסוכן לביטחון ישראל. אני בעד חתירה לשלום, אבל זה לא אומר שצריך להתפשר בדרך על מה ששומר על הביטחון שלנו. כל זה גם לא יפטור אותנו מלפתור את הסכסוך הפלסטיני, שהוא הדבר המאיים ביותר על ישראל".

מרב מיכאלי | צילום: רון קדמי, סטיילינג: ליאת אשורי, מכנסיים: isabella-marci.com

גברים חובבנים

מיכאלי מתעתעת. בצד אחד של הזירה יש את מיכאלי הלוחמנית, שמעלה לרשת קטעי וידיאו מתוך נאומים חוצבי להבות במליאת הכנסת, שהופכים לוויראליים בטירוף – הסרטון הכי נצפה שלה, שבו היא יוצאת נגד חוק מענקי הקורונה, זכה ל־1.7 מיליון צפיות ו־29 אלף שיתופים בפייסבוק. בצד השני יש את מיכאלי הממלכתית שנזהרת בלשונה. היא חושבת שזה שהמפלגות החרדיות רצות בלי לאפשר ייצוג לנשים סותר את הקיום של ישראל כדמוקרטיה, אבל מסירה מההנהגה החרדית את האחריות ("אלה לא החרדים, אלא מה שהמדינה מאפשרת להם"); היא לא תעביר ביקורת על מודלים פמיניסטיים שנויים במחלוקת ("אני לא משטרת הפמיניזם ולא מחלקת ציונים"); ובאופן כללי היא לא מוכנה לדבר סרה בנשים, גם אם קוראים להן שרה נתניהו והן קוראות לעצמן נשים מוכות ("זאת הייתה אמירה אומללה מעט אבל מה שמעניין הוא מדינת ישראל ולא רכילות"); ולא פעם הפרגמטיזם שלה גובל באידיאליזם ("אני חושבת שרוב הציבור רוצה שוויון ושלום"). ואולי דווקא הדואליות הזאת היא שתביא את מיכאלי להצליח במקום שבו כשלו כל הטוענים לכתר בשמאל ב־25 השנה האחרונות. בדרך לפסגת מפלגת העבודה היא ממתגת את עצמה מחדש: לא התל אביבית הברנז'אית המתחכמת שחשבתם/ן – שמאלנית מחבקת ולא סמולנית מנותקת – השמאל של מיכאלי הוא שמאל לכולם. או כמו שנאמר ב"משחקי הכס", אולי הנסיך שהובטח הוא בעצם נסיכה, ומיכאלי היא החאליסי של כולנו?

"היום ברור מתמיד שהגבריות כמו שאנחנו מכירות אותה אינה טובה מספיק להנהגה", אומרת מיכאלי. "אם יש עידן שבו ניכר באופן חד משמעי שנשים מנהלות את העניינים בצורה טובה יותר, זהו משבר הקורונה העולמי. אנחנו לא נגד גברים, אנחנו רואות גברים כשווים, את חלקם אנחנו ממש מחבבות וממש מעריכות – אבל אין ספק שכקבוצה הם לא יודעים לנהל את העניינים. הגיע הזמן שהם יפסיקו לקחת בלעדיות על האירוע".

"מי שהולכת שולל אחרי בנט צריכה לדעת שהמחיר הוא גבוה ביותר. אסור ליפול להבטחות של אנשים כמוהו או כמו לפיד. אף אחד מהם לא רואה נשים כשוות. אף אחד מהם לא רואה שוויון כמטרה. גם אלה שמסתכלים על ליברמן כעל החילוני התורן, מתוך שבעה מנדטים יש לו רק חברת כנסת אחת"

מנגד, אין הרבה אפשרויות להנהגה נשית. איפה הח"כיות? למה לא שומעים אותן מספיק?
"אזכיר שאנחנו מיעוט, שיש הרבה פחות נשים בתפקידי מפתח ויש חברות כנסת ששבויות במחנה נתניהו. כלומר, הן בוחרות להיות במחנה נתניהו. את חלקן אנחנו בהחלט שומעות, אם כי לא מה שהייתי רוצה לשמוע".

ניסית לדבר עם מישהי מהן אוף רקורד?
"לא, אני לא מוצאת בזה טעם".

למה?
"כי עדיין רובנו לא שמות את הזהות שלנו כנשים בפרונט. אנחנו מקבלות החלטות קודם כל כיהודיות, ישראליות, ערביות, מזרחיות, דתיות, חילוניות – דרך קבוצות ההשתייכות עם גברים. הפיזור של נשים הוא ההפרד ומשול הכי גדול שיש, וזה נכון גם לגבי נבחרות ציבור. הבעיה היא שאין מספיק נשים בכנסת כדי שיהיה אפשר לגבש חזית, והמציאות הפוליטית המעוותת בישראל מונעת את זה מלקרות".

ביוני האחרון בירכת על הליהוק של עודד פורר לתפקיד יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה. את עדיין מברכת על כך?
"זה לא שבירכתי על זה. לא אמרתי 'איזה יופי, עודד פורר נבחר ליו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה', אלא חשבתי שהמחאה הזאת לא לעניין. התנגדתי לעליהום עליו וחשבתי שאי אפשר לפסול אותו רק בגלל שהוא אינו אישה. חצי שנה אחרי אני עדיין מחזיקה בדעתי. אני חושבת שהוא עושה עבודה בסדר גמור, הוא מקיים הרבה דיונים בנושאים חשובים. הקושי שלי הוא אחר – בתפיסה שלי כל ועדה צריכה להיות ועדה לקידום מעמד האישה. בכל ועדה ובכל משרד ממשלתי צריך להיות ניתוח מגדרי, גם מבחינה תקציבית. הגשתי הצעת חוק כזאת. הוועדה לקידום מעמד האישה היא סבבה וחשובה, אבל זה לא מה שישנה את מעמדן של נשים בישראל".

גם אמרת ש"יש שפע דוגמאות לנשים בעמדות מפתח, שלא בהכרח פועלות למען נשים". מי הן?
"איילת שקד, מירי רגב. יש הרבה דוגמאות, אבל אני לא מוכנה להיות משטרת הפמיניזם ולתת ציונים לנשים אחרות. זה לא נכון בעיניי. גם נשים שלא פועלות כמו שאני חושבת שנשים צריכות לפעול, אני תמיד זוכרת שהן נתונות בסד של לחצים".

בוט בערפל

שיחתנו השנייה נעשית בטלפון. רגע אחרי שמיכאלי שמה פעמיה הביתה מהפגנה בחולון. "היה מעולה", היא מדווחת. אף שנרשמה נציגות של לה פמיליה "או וואטאבר" במילותיה, מיכאלי לא מתרגשת. "אני לא רואה ערך בהתנגשות עם האנשים האלה, כי זהו אינו ויכוח על מהי הדרך הנכונה. אין חולקת על כך שהם מסוכנים מאוד. לא כולם כמובן, לא נכתים ציבורים שלמים", היא נזהרת בלשונה.

מדאיג בעיקר מה שקורה ברשת.
"בימין יש מנגנון משומן מאוד של תעמולה, כולל הפצת פייק־מסרים. אני יכולה להעיד כמי שהייתה קורבן לכך פעמיים. חלק מקמפיין הבחירות של בנט ב־ 2015 היה להגיד 'מרב מיכאלי קראה לאימהות לא לשלוח ילדים לצבא', דבר שאינו נכון. זה היה קמפיין בחירות ענק בהמון כסף על הראש שלי, וזה מה שבגדול יצר לי את כינוי הגנאי 'השמאלנית'. הדבר השני הוא סיפור המשפחה הגרעינית. לקחו קטע וידיאו מהופעה שלי בתוכנית פריים טיים באוסטרליה וערכו אותו בצורה מגמתית. הוסיפו גם כל מיני האשמות שאני רוצה להוציא ילדים מהבית, לעשות ועדות שייתנו רישיונות להורות ועוד כל מיני דברים מופרכים שאין להם ידיים ורגליים. את לא מאמינה מי הם האנשים שחשבו שזה באמת מה שאני אומרת, אנשים שמצויות ומצויים במציאות. מצאתי את עצמי תחת מתקפה. בימין יש השקעה של הרבה מאוד כסף במנגנון הזה, ובשמאל – לא. בין היתר גם מכיוון שלשמאל אין אותם משאבים".

כלומר כסף שמושקע בבוטים ובהפצת פייק ניוז. בכמה כסף מדובר?
"ובעיצוב תודעה בכלל. מדובר בעשרות מיליוני דולרים".

ואם היו משאבים, זה לגיטימי בעינייך?
"שימוש בבוטים הוא לא האפשרות היחידה. אפשר לעשות פרסום לגיטימי ברשתות, אפשר להעסיק יותר אנשים אמיתיים שישווקו את הדברים דרך העמודים שלהם. בכל אופן, הבוטים הם רק כלי טכנולוגי, התוכן השקרי והמסית הוא הבעיה הגדולה. דבר נוסף, הגיע הזמן להפסיק לדבר במונחים של פוליטיקת הזהויות, שהפכה לכלי בידי הימין כדי להפריד ולמשול, לשסע ולקרוע את החברה הישראלית. הגיע הזמן להפסיק לדבר במונחים סקטוריאליים של חרדים, ערבים, מזרחים, ימנים ושמאלנים, ולהתחיל לדבר על אינטרסים משותפים. אני לא מדברת על אחדות, אני מדברת על הטוב המשותף – יש דבר כזה ואפשר להשיג אותו".

מרב מיכאלי | צילום: רון קדמי, סטיילינג: ליאת אשורי, חליפה וגופיה: isabella-marci.com

שברי את הטלוויזיה

לאור קורות חייה המוקדמים של מיכאלי, קשה לא לתהות למה היא צריכה את כאב הראש הזה שנקרא "פוליטיקה". מי שהייתה שותפה להקמת גלגלצ (ואף העניקה לתחנה את שמה) ולהקמת רדיו תל אביב, והגישה שורה לא מבוטלת של תוכניות רדיו ותוכניות טלוויזיה בשעות הפריים טיים של ערוץ 2 המסחרי, יכולה הייתה בקלות להיות אופירה אסייג. "אני מאמינה שאת משפיעה בכל מקום שאת נמצאת בו, נקודה", היא פוסקת. "גם בתקשורת יש אנשים שמשפיעים ויש כאלה שלא. אני בוחרת להשפיע, רק הכלים והפלטפורמה השתנו".

זה לא נכון שרק הכלים והפלטפורמה השתנו. גם המדינה השתנתה, העם השתנה.
"גם התקשורת השתנתה. התקשורת של היום היא לא התקשורת של תקופתי. אין היום חירות יצירתית בתקשורת. המחשבה שהיום יכולתי לעשות 'שישי חי' (תוכנית שהגישה מיכאלי בימיו הראשונים של ערוץ 2 המסחרי, ר"ו), ודרך זה להשפיע היא מופרכת".

מהו תפקיד התקשורת במציאות הזאת?
"תפקידה של התקשורת הוא לדווח את האמת. האם היא מצליחה תמיד לעשות את זה? אני לא בטוחה. אבל התקשורת לא צריכה שיתקיפו אותה, היא צריכה שיגבו אותה גם אם היא עושה דברים שלא נראים לי. הסכנה היום היא שפוליטיקאים מבקרים את התקשורת, וצריך להגן עליה מפני נתניהו ושות' כמו על כל המוסדות ששומרים על הדמוקרטיה שלנו".

"השקר הזה, שנתניהו מביא ביטחון, נחשף שוב בהסכם עם האמירויות. גם אני הצבעתי בעד ההסכם, אבל אין לי ספק שאילו נתניהו היה היום באופוזיציה הוא היה מכנה אותו בגידה. נתניהו מרמה את מערכת הביטחון ואת צה"ל ומתנהל לבד, וזה מסוכן לביטחון ישראל"

תגידי, איך את ישנה בתוך כל הבלאגן הזה?
"הגזמת. לישון זה נעים, לישון זה חובה. אני משתדלת מאוד לא לרדת משש שעות מטכ"ליות. היום כבר הגדילו את זה לשבע שעות מטכ"ליות, אבל בזה כבר יהיה לי קשה לעמוד. בחורה בכל זאת רוצה להספיק להתאמן מדי פעם".

מה את עושה?
"לפעמים פילאטיס, לפעמים חדר כושר, לפעמים כושר אצל ליאור (שליין, בן זוגה של מיכאלי, ר"ו), תלוי בסגר", היא צוחקת.

מיכאלי מפתיעה מכיוון נוסף בריאיון הזה. הדרס הקוד השחור המזוהה איתה מיושם באופן חלקי הפעם – חולצה שחורה ומכנסיים בצבע חאקי. "תראי, הסמרטוטים של הבית הם חלקם הלא מבוטל בלבן", היא מגלה. "מי שהיו רואות אותי מטיילת עם נושי היו רואות אותי המון בלבן ותמיד הייתה את הבדיחה 'מה התאמתן את הבגדים', כי היא הייתה לבנה. אז מי שמסתובבת כאן באזור רואה אותי הרבה מאוד בלבן. ויש גם חאקי".

בתור בלאקרית בנשמה אני האחרונה שאצא נגד הצבע השחור, אבל ההיצמדות העיקשת לשחור רק בשביל שלא יתעסקו במה שאת לובשת – את לא מוצאת בכך משהו שחוטא לפמיניזם?
"אבל זה לא בשביל שלא יתעסקו במה אני לובשת, זה שאני לא אצטרך לייצר את המייקאובר הזה כל יום. זה בשבילי. זה נותן לי חופשה ברמה הפרקטית היומיומית. זה חוסך לי כמויות אדירות של זמן מוח, זמן מוחשי בחיים. אילו היינו חוסכות באופן קולקטיבי את הזמן שאנחנו משקיעות במה אכלנו, כמה התעמלנו, כמה עלינו או ירדנו, התאפרנו, מרטנו, מרחנו, קנינו, לבשנו – וואו, את יודעת כמה זמן היה נחסך? העולם היה מסתובב מהר יותר. לא פלא שיותר קשה לנו להגיע להישגים, אנחנו נדרשות לבזבז המון אנרגיה וזמן מוח יקר על זה".

איך בילית את הסגרים?
"בסגר הראשון היה דווקא משהו נעים, עוד לא הרגשנו את המחיר הנורא שהוא השית על הציבור. פתאום בישלתי אחרי שלא בישלתי שמונה שנים. מאז הפוליטיקה אני כמעט לא מבשלת ובסגר ממש בישלתי, גורמה וזה".

ממקום של אין ברירה כי סגרו את בראסרי?
"לא! נערכתי למצור, פוצצתי את הבית במלא דברים שווים וטעימים ובישלתי. היה חלום".

"התקשורת של היום היא לא התקשורת של תקופתי. אין היום חירות יצירתית בתקשורת. המחשבה שהיום יכולתי לעשות 'שישי חי' ודרך זה להשפיע היא מופרכת"

גילטי פלז'ר כלשהו?
"אני אוהבת מאוד תה".

די, את לא יכולה להגיד את זה. תה הוא לא גילטי פלז'ר לגיטימי.
"אני לא מדברת איתך על חליטות צמחים, אלא על תה סופר איכותי מסין ויפן".

גילטי פלז'ר אמיתי כלשהו? "אמילי בפריז"? "הזמר במסכה"?
"מה, דברים כאילו פח לצפות וזה?".

כן.
"טיקטוק".

מה את סחה.
"הוא הזיה ושטיפת מוח, אבל גם ניקוי ראש מהמם. כל הריקודים הטיפשיים האלה, אני יכולה לבהות בהם לעתים גם חצי שעה", היא אומרת עם ניצוץ בעיניים. "בטיקטוק את רואה את האנושיות לטוב ולרע, וזה מה שמהמם כל כך. יש דברים מרהיבים ויש דברים מטופשים ברמות. ואני לא מזדהה עם המונח 'גילטי פלז'ר'. זוהי סתירה מובנית. אם את נהנית ממשהו, למה לך להרגיש אשמה עליו?".

מרב מיכאלי על שער נובמבר 2020 של "את" | צילום: רון קדמי

צילום רון קדמי
ניהול קריאייטיב טל קליינבורט
סטיילינג ליאת אשורי
איפור הלן אמואיל
שיער אוראל עטון ל-ArtBook
ע. צלם רום אוזן
ע. סטיילינג עדי ואזנה

>> ולמה החליטה אופירה אסייג להישאר בתקשורת ולא ללכת לפוליטיקה?