"בשביל להיות אם יחידנית את צריכה חסכונות או שכר גבוה"

לפעמים דווקא במקום הכי לא צפוי נולדים דברים נפלאים. אורית פריסט, 65, עובדת סוציאלית בהכשרתה, פרשה לגמלאות מעבודתה באגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון, ומצאה זמן להליכה בפארק. יום אחד היא נתקלה במכרה צעירה שלה, בעודה מטיילת בפארק עם עגלת תינוק. "התחתנת?", היא שאלה אותה בתמימות, והחברה השיבה: "לא, ילדתי מבנק הזרע". "עצרנו לשוחח והיא סיפרה לי על הקשיים שלה כאם יחידנית ואני אמרתי לה שעכשיו, כשפרשתי, יש לי זמן ואני מוכנה לבוא אליה פעם בשבוע ולשחרר אותה למספר שעות", מספרת פריסט. "התינוקת של אותה אם יחידנית שהייתה אז בת חצי שנה, היא בת ארבע כיום ואחת לשבוע אני מגיעה אליה הביתה וכולנו מאושרות".

>> הצלם שי פרנקו בווידוי כואב: "ילדיי הקטנים והרכים היו חשופים להתעללות"

רוני קציר (40), מומחית סושיאל ותוכן, שמעה על ההתנדבות המיוחדת מפיה של פריסט, חברתה הטובה של אימה, ויחד הן החליטו למנף את זה. כך נולד "תכל'ס", מיזם למען אימהות יחידניות, שנועד לתת מרווח נשימה למי שאין להן עזרה מהמשפחה או מהסביבה הקרובה, והן לא יכולת לממן עזרה כזו. פריסט מנהלת את המיזם, וקציר אחראית על החלק האופרטיבי שלו.

פריסט מדגישה שלא מדובר במשפחות חד הוריות, אלא ביחידניות שפנו לבנק הזרע או שאין בן זוג בתמונה. עד כה הייתה פנייה רק מאב יחידני אחד, אבל הכוונה היא לעזור גם להם. נכון להיום המיזם כולל 25 משפחות ו-25 מתנדבות. עיקר הפעילות היא בתל אביב, אבל לאחרונה החלה לפעול שלוחה של המיזם בהוד השרון, בראשה עומדת עובדת קהילתית שהיא מנחת קבוצות.

"הביקוש גדול הרבה יותר מההיצע", אומרת פריסט ומספרת כי הן מחפשות נשות מקצוע במקומות נוספים בארץ שייקחו על עצמן את האתגר ו"ישדכו" בין המתנדבת (שאינה צריכה שום הכשרה פורמלית מלבד לב רחב ומכיל) לבין המשפחה היחידנית. אשת המקצוע נפגשת עם המתנדבת ועם האם היחידנית בביתה, מפגישה אותן יחד ויוצרת את המאצ'. "החזון שלי שתכל'ס תצא מעבר לתל אביב, הוד השרון, רעננה וכפר סבא לכל הארץ".

"כיום יש לנו מעל 100 נשים יחידניות שמבקשות להצטרף למיזם רק באזור תל אביב, ואנחנו מחפשות בדחיפות נשים מתנדבות כדי לתת להן מענה", מספרת קציר, "החלק הכי מרגש מבחינתי הוא המפגש עם המתנדבות ומה שזה נותן להן. יש צעירות ויש מבוגרות, וכולן מדברות על הקשר המיוחד שנוצר עם הילדים, כמה עצם הנתינה תורמת להן ועד כמה זה נחוץ ונותן אוויר לנשימה לאותן יחידניות. אנחנו עושות כרגע הכול במימון פרטי ותרומות יוכלו לעזור לנו".

לצדן של פריסט וקציר מתנדבת טליה הירש, פסיכותרפיסטית בתנועה. עיריית תל אביב נרתמה גם היא למיזם המרגש, ומבטחת את המתנדבות, שנפגשות להדרכה בבניין העירייה. למיזם חברה גם "משפחה מבחירה – קהילת המשפחות היחידניות בת"א-יפו".

תכלס, איך לא חשבו על זה קודם? רוני קציר ואורית פריסט | צילום: גל דה לנגה

"הילדה קוראת לי סבתא"

ד"ר עדה בקר בת ה-77 וחצי מוכיחה שאין גיל להתנדבות. בקר, יועצת התפתחותית ומומחית להתפתחות חברתית בגיל הרך, היא אחת המתנדבות הראשונות שנרתמו למיזם.

"אני משחררת ליום אחד בשבוע את האימא לעשות מה שהיא צריכה", מספרת בקר, "אני אוספת את הילדה מהגן והיא נמצאת איתי עד שבע-שמונה בערב. אני משחקת איתה, יוצאת איתה לטיול בעגלה, לוקחת אותה לגן המשחקים, מקריאה לה סיפורים, מאכילה אותה ולפעמים הולכות לים. היא קוראת לי סבתא וזה עבר אישור של אימא שלה. בן זוגי, שיש לו שמונה נכדים משלו, מה שמעורר קנאה אצלי כי לי יש רק שניים, מגיע מוקדם כשהילדה אצלנו. הוא מצטרף אלינו לפעילות ואז יש לה דמות אב".

>> הדולה של בר זומר: "ההיריון הוא לפעמים סוג של ירח דבש"

מה את יכולה לספר לנו על המשפחה שאת מתנדבת אצלה?
"זו אימא יחידנית שילדה מתרומת זרע בגיל 42. היא לא דמות מעוררת חמלה, יש לה עבודה טובה ומספקת ואורח חיים עמוס ומגוון. היא הבינה שלא תצליח ללדת במסגרת משפחתית ומאוד רצתה ילד משלה. כל אם יחידנית צריכה הרבה יכולת התמודדות, אחרת זה מאוד קשה לעבור היריון ולידה לבד. גידול תינוק בכוחות עצמך אחרי לידה זוהי משימה קשה בפני עצמה, לכן במקרים של משפחה יחידנית יש מקום מאוד משמעותי לסבתא. במקרה הזה הסבתא נפטרה, והילדה קוראת לי סבתא".

מדובר בפרופיל מאפיין של אם יחידנית?
"לא. יש שמספרות על קשיים כלכליים בלתי מתקבלים על הדעת, ולא מצליחות להתפרנס. צריך לזכור גם שהתהליך עצמו של ההיריון הוא יקר".

כשגן פרטי בתל אביב מגיע ל-6,000 שקל בחודש וצריך לשלם שכר דירה, איך אימא יחידנית יכולה להתקיים ללא עזרה?
"בשביל להיות אם יחידנית היא צריכה שיהיו לה חסכונות, או משרה בשכר גבוה. זה עצוב להגיד, אבל זו עובדה".

ד"ר עדה בקר: "כל אם יחידנית צריכה הרבה יכולת התמודדות, אחרת זה מאוד קשה לעבור היריון ולידה לבד. גידול תינוק בכוחות עצמך אחרי לידה זוהי משימה קשה בפני עצמה"

"לשבת בבתי קפה או להסתובב לקנות בגדים – זה לא מעניין אותי". ד״ר עדה בקר | צילום: יח"צ

בקר, שהיא גם מרצה שבמשך שנים הרצתה בסמינר הקבוצים, הוציאה שישה ספרים העוסקים בתחומי התמחותה וזכו לשבחי הביקורות. היא אם לשלושה בנים, התגרשה אחרי 40 שנה וחיה כיום בזוגיות. כאשת מקצוע, היא גם מעניקה לאימהות היחידניות ייעוץ טלפוני.

>> אורטל עמר: "לא יכולה לקנות דירה, המשכנתא רוצחת"

איך הגעת להתנדב במיזם?
"יצאתי לפנסיה בגיל 63 אבל המשכתי לעבוד עצמאית, ובשנים האחרונות הורדתי את הקצב. הנכדים שלי גדלו ושאלתי את עצמי מה אני רוצה לעשות, והתשובה לעצמי הייתה שאני חייבת להתנדב. באתי מבית כזה. הוריי התנדבו שניהם במחלקה להתנדבות בעיריית תל אביב, אימי העבירה שיעורים יחידניים לתלמידים שהתקשו בלימודים ואבי טיפל באנשי רחוב. לשבת בבתי קפה או להסתובב לקנות בגדים – זה לא מעניין אותי, וכשראיתי את הפרוספקט של 'תכל'ס' הרגשתי שזה נכון לי. מה גם שאחד הרעיונות היפים של אורית הוא שההתנדבות תהיה בקרבת מקום המגורים של המתנדבת, לא צריך להוציא רכב ולא לחפש חניה. מאז עברו שלוש שנים שאני מגיעה לביתן אחת לשבוע. אחת לחודשיים אני פוגשת את המתנדבות האחרות, וזה מרגש לראות נשים שיש להן מה להציע, ועשו את הבחירה שלהן".

כאשת מקצוע, מה השאלות הרווחות שאת מקבלת מהאימהות היחידניות?
"בעיקר שאלות שנוגעות למתיחת גבולות, איך לשמור עליהם ויחד עם זה להיות אם רכה ומאפשרת. כשיש שני הורים, אחד מהם לוקח את גזרת הגבולות והשני יותר את החלק הטיפולי. כשאת יחידנית, הרבה פעמים את מוותרת. אין לך למי להעביר את השרביט של הגבולות ואת צריכה לעשות את שני התפקידים".

איך עושות את זה?
"צריך להגדיר באופן ברור גבולות בחיי היומיום, דברים שבהם לא מוותרות ושזה לא יכניס את האימא והילד לעימותים. צריך לדעת לשמור על הגבול לא בצעקות ולא באיומים. אם למשל אמרתי שהולכים לישון, אז להגיד את זה בלי לכעוס, ליצור סביבת שינה שהילד ער אליה. למשל, כששמים שמיכה בצורה מסוימת, זה סימן שהולכים לישון".

עד כמה היחידניות שאת משוחחת איתן רוצות זוגיות?
"חלק רוצות, אבל בשנים הראשונות עם ילד זה קשה, כי את צריכה להיות בפניות גדולה לזה. מה גם שבשעה שמונה-תשע בערב, הן מותשות".

יש כאלה שמרוב הקושי בגידול ילד כיחידנית, מביעות סימני חרטה?
"בסוף, עם כל הקושי הן שמחות שזכו להיות אימהות. מה שעוזר בכל זה היא היכולת החברתית של האם. חשוב שתהיה לה מסגרת תומכת בוגרת שתתמוך בשנים הראשונות, ושתוכל לפתח את היכולויות החברתיות של הילד. אני יכולה להגיד שפגשתי במהלך השנים הרבה ילדים להורה יחידני, והם ילדים נהדרים, עצמאיים ובריאים".

וכשהילדה תגדל?
"אני נשארת איתה. אני הרי סבתא שלה".

עד מתי?
"עד שכוחותיי יעמדו לי".

לפרטים נוספים עבור מי שרוצה להתנדב או זקוקה לסיוע: אורית פריסט 050-5291718, טליה הירש: 052-3528040, אתר המיזם תכל'ס