לאה שנירר באושוויץ: "כאן אימא שלי ראתה את המזעזע מכל"
לאה שנירר לקחה על עצמה שליחות מיוחדת ליום השואה - לנסוע לאושוויץ ולספר לעולם את סיפור ההישרדות המטלטל של אימא אולגה, ששרדה את הניסויים של ד"ר מנגלה
יום השואה 2024, והלב לא יודע את נפשו מרוב שכבות של כאב. לאה שנירר מרגישה זאת בווליום גבוה במיוחד השנה, בתור בת לשורדת שואה עם סיפור חיים מטלטל. שנירר לקחה על עצמה כשליחות לספר את סיפורה של אימה, אולגה, והשנה היא החליטה לספר אותו לא רק כאן בישראל, אלא להשמיע אותו לעולם.
>> לאה שנירר חוגגת יום הולדת 66 וחושפת את הסוד שהסתירה
שנירר יצאה למסע והגיעה עד למחנה ההשמדה אושוויץ בפולין, המחנה בו היו כלואים אימה ואביה. "נכנסתי בשעריו של מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו מבוהלת, עם דפיקות לב מואצות, אבל בראש מורם ובגאווה שאין לתאר במילים", כתבה שנירר בפוסט הנרגש שהעלתה על רקע גדר התיל. "כל צעד שצעדתי, לא צעדתי לבד. אימא, אבא, סבא, סבתא, כולם צעדו איתי בהרגשת ניצחון. כנגד כל הסיכויים הם ניצחו, והצליחו להקים בית ומשפחה בישראל".
בריאיון מיוחד שערכנו איתה לרגל יום הולדתה ה-65 ב-2023, סיפרה שנירר: "אבא שלי שרד את אושוויץ לבד, ועלה לארץ אחרי שאיבד את כל משפחתו". על אימא אולגה, ששרדה את הניסויים האכזריים של ד"ר מנגלה, סיפרה שנירר לכתבתנו דליה בן ארי: "היא ואחותה חיכו ללכת כל בוקר לניסוי שלו. הן פחדו והלכו, וזה היה מזוויע וממגנט באותה נשימה, כמו אלה שנקשרות לשובה שלהן. אחרי כל פעם שהוא לקח דם מגופן, הן רצו להיות קרובות אליו. למרבה המזל הן היו בנות חמש, והן שרדו כדי לספר. אם הן היו בנות 15 אז לא הייתי נולדת".
שנירר העלתה תיעודים מצמררים רבים מאושוויץ, הנחשב למחנה ההשמדה הגדול בעולם. בין היתר, היא העלתה תיעוד של מסילת הרכבת הידועה לשמצה, שהובילה מיליון ומאה אלף יהודים אל מותם, וכתבה: "אלוהים, זאת מסילת הרכבת. זאת הייתה עבודתו של אבא שלי במחנה ההשמדה – לחזק את הברגים שמחברים ומחזקים את תחנת הרכבת, שיצאה עם היהודים לפתרון הסופי, בלתי נתפס".
>> שורדת השואה יהודית שוש הדליקה בשנה שעברה משואה. השנה היא קברה את הנכד שלה שנרצח בבארי
שנירר שיתפה גם תמונה מצמררת של אימא אולגה ואחותה התאומה ורה הקטנות, במדי אסירות באושוויץ. "תאומות מנגלה", כתבה, והוסיפה: "שתי ילדות קטנות גיבורות מהחיים".
במהלך הסיור שלה באושוויץ, ביקרה שנירר בחדר בו שהו, וכתבה: "בחדר הזה בקומה השלישית באמצע, שכבה אימא שלי עם התאומה שלה ורה. זוג תאומות בנות 6 צמודות אחת לשנייה, רזות, מבוהלות ומפוחדות לבד בלי אימא. משם ראתה אימא מחזה מזעזע שהשפיע עליה ועל כל חייה וחיי משפחתה עד היום".
>> "הייתי בת 20 וכבר אלמנה, אבל בחרתי בחיים": הסיפור המדהים של מרישה בת ה-102
בכניסה לבלוק 10, הידוע כבלוק הניסויים שנערכו ביהודים, תיעדה את עצמה שנירר בווידאו, ואמרה בעיניים דומעות מבעד למשקפי שמש שחורים גדולים, כשעל דש חולצתה השחורה נעוצה סיכת הסרט הצהוב של החטופים: "אימאל'ה, אני יושבת בכניסה לביתן 10, חושבת עלייך וגאה בך. הדלת עדיין סגורה, התריסים מוגפים, אבל יודעת לפי כל הסיפורים מה עברת פה וכמה את חזקה וגיבורה ששרדת. אני אוהבת אותך, אימאל'ה".
באותו פוסט בו פתחה שנירר את הביקור שלה, היא ציינה: "הוריי עברו את השואה, אבל אני חיה את השואה מיום שבאתי לאוויר העולם. אני חיה בתחושת שליחות להמשיך ולהעביר את זוועות השואה מדור לדור, ובמיוחד בימים כואבים אלה אחרי ה-7 באוקטובר. אנחנו חייבים להמשיך לעשות הכל, להתפלל ולקוות שהחטופים יחזרו הביתה עכשיו, אמן. לזכור ולא לשכוח, ולעולם לא עוד!".
למרבה הצער והכאב, שביב התקווה האחרון שהיה לנו לעסקת חטופים – התפוצץ. תפילות כבר לא יעזרו כאן, רק מעשים יחזירו אותם הביתה.