דמי מור כבר לא סקסית? היא הליהוק המושלם לסרט הזה

החל מהמיתוס היווני על נרקיסוס שהיה מאוהב בבואתו, תמות של נרקיסיזם ותשוקה לנעורי נצח הניבו שרשרת של נרטיבים מיתולוגיים. כולם ניחנו בשובל של אימה, בגוללם סיפורים על מיני כפילויות, השתקפויות ופיצולי אישיות, שלרוב מסתיימים באופן רע ומר עבור מי שמסרב/ת לקבל את חוקי הטבע. כך, למשל, האגדה הגרמנית "שלגיה" מספרת על מלכה שמתקנאת ביופייה של בתה החורגת הצעירה ממנה, מנסה לרצוח אותה, ונענשת על ידי הנסיך שמאלץ אותה לנעול נעליים מברזל לוהט ולרקוד עד מוות. ואילו הרומן "תמונתו של דוריאן גריי" מאת אוסקר וויילד מספר על גבר יפה תואר שהדיוקן שלו מזדקן במקומו, אך כשהוא מנסה לרצוח את הציור הוא מת בעצמו.

>> פמלה אנדרסון בת ה-57 עוצרת נשימה בשמלה אלוהית ובלי איפור

"יופי מסוכן", שזיכה את הבמאית קורלי פרז'ה בפרס התסריט בפסטיבל קאן, מוסיף לרפרטואר וריאציה מחוכמת, מבדרת ומסמרת שיער, המשלבת בתוכה אלמנטים מהסיפורים הנ"ל (ומסרטים כמו "Seconds" של ג'ון פרנקנהיימר מ-1966, ו"פדורה" של בילי וויילדר מ-1978). הפעם מוטיב האימה מרכזי לחוויה, והוא הולך ומתעצם עד לזוועה שמבריחה צופים מהאולמות (אני הסתפקתי בלכסות את העיניים). לכן הוא מוגדר מבחינה ז'אנרית כ"body horror", תחום שבשנים האחרונות מהווה כר פורה ליצירות בועטות של קולנועניות עם אג'נדה פמיניסטית. סרטה הקודם של פרז'ה, "Revenge" מ-2017, הוא מותחן אימה שנון ומצמרר על צעירה בעלת חזות בובתית, שיוצאת לנקום בשלושת הגברים שאנסו אותה. "יופי מסוכן" (לא אבזבז מילים על כמה השם העברי לא מוצלח) הוא בסך הכל סרטה השני. בין לבין היא קיבלה הצעה לביים את "אלמנה שחורה", אבל היא העדיפה לשמור על חופש יצירתי ולא להיבלע על ידי המפלצת ההוליוודית.

הסיפור של "יופי מסוכן" ממוקם בהוליווד, מקום שבו התשוקה להיות צעירה לנצח מועצמת לממדים מפלצתיים, בעיקר בקרב שחקניות נחשקות שנחשבות לזקנות בלות בהגיען לגיל חמישים. נדמה שאין מנחה שלא התבדח מעל בימת האוסקר על הניתוחים הפלסטיים של היושבים (ובעיקר היושבות) באולם, וכולם תמיד צוחקים בהכנעה. אבל כשהן שבות הביתה ומתבוננות במראה, מן הסתם הצחוק מתפוגג. הרגע הזה של התבוננות באמת הלא מחמיאה המשתקפת מהמראה מניב כמה מהסצנות החזקות בסרט. כואבת מכל הסצנה שבה הגיבורה מתכוננת לצאת לדייט עם גבר חוץ הוליוודי – וריאציה ארסית ומרה על סצנות דומות באינספור סרטים אחרים.

>> נטלי עטיה: "בגיל 45 התפרצה אצלי פוסט טראומה שהחזירה אותי לאונס שעברתי"

דמי מור, מי שהייתה בשנות התשעים הכוכבת עם תלוש המשכורת הגבוה ביותר בהוליווד, די נעלמה במאה הנוכחית. היא קיבלה יותר תשומת לב בשל נישואיה לאשטון קוצ'ר הצעיר ממנה ב-16 שנים, מאשר בשל הסרטים שבהם הופיעה. בינתיים בעלה לשעבר ברוס וויליס, המבוגר ממנה בשבע שנים, המשיך לשבור קופות עד שנודע שהוא סובל מדמנציה. וזה הופך את בת ה-62, שנראית מדהים לגילה (אף שאפשר להבחין בסימני מתיחות הפנים) לבחירה מושלמת לתפקיד כוכבת הוליוודית מזדקנת, שמאבדת את הקריירה שלה משום שמפיק מזדקן חושב שהיא כבר לא סקסית.

>> כוכבת "קופה ראשית": "הייתי רוצה להיות פחות חסרת סבלנות כלפי ילדיי"

כמו ג'יין פונדה, אליזבת ספרקל הפכה משחקנית זוכת אוסקר לכוכבת של תכנית טלוויזיה על התעמלות אירובית. משום שאין לה חיים מעבר לקריירה שבנתה לעצמה, ברגע שזו נלקחת ממנה, היא נואשת. לכן היא מתפתה להצעה מסתורית לעבור הליך רפואי שמבטיח לשנות את חייה. את מהלך ההזדקנות אי אפשר להשיב לאחור, אבל זריקה משכפלת DNA תוליד מתוכה כפילה צעירה. המלכוד – שני הגופים אינם יכולים לתפקד בו זמנית. כשאחת חיה את חייה, השנייה מורדמת בסתר. עליהן להתחלף כל שבעה ימים, ותמיד לזכור שהן בעצם אישה אחת, ושלכפילה הצעירה אין קיום בלי הבוגרת שהולידה אותה. מובן שהסיטואציה מועדת לפורענות, וכשאליזבת מתפצלת לשלגיה ולאם החורגת הן הופכות ליריבות. את הכפילה הצעירה מגלמת מרגרט קוואלי ("היו זמנים בהוליווד"), שמעבר לנכסיה כשחקנית מוכשרת ויפהפייה, היא בתה של אנדי מקדואל בת ה-66, כך שגם הליהוק שלה טעון בסמליות.

מור מגלמת את אליזבת באותה אנרגיה קשוחה ונחושה שהביאה ל"בחורים טובים" ול"הצעה מגונה", שהפכו אותה לאלילה הוליוודית. רק שעכשיו האובססיה מדיפה נואשות, ועטויה במעיל צהוב שמתפקד כמו שריון. וקוואלי, בתפקיד פיזי וכמעט נטול מילים, מעצבת צעירה אגוצנטרית וריקה עם חזות של נסיכת דיסני, שטורפת את ההזדמנויות שניתנות לה בלי לחשוב על העצמיות השנייה שהותירה בחושך. שתיהן אינן מעוררות סימפטיה יתרה – זאת אינה דרמה הומניסטית, אלא סאטירה נשכנית.

פרז'ה מביימת את סרטה בהדגשות בולטות – עדשות מעוותות, מרחבים סטריליים, מסדרונות ארוכים וריקים שבהם אנשים נעים כמו דמויות מאוירות בסרטי אנימציה ישנים, ומשחק מוקצן (בעיקר של דניס קווייד בתפקיד המפיק). העיצוב והצילום משלבים השפעות מ"ברזיל" של טרי גיליאם ומצמד סרטים של סטנלי קובריק –"הניצוץ" והפרק המסיים את "2001: אודיסיאה בחלל" (שבו האסטרונאוט הצעיר צופה בעצמו מזדקן). לקראת סופו, "יופי מסוכן" שואל צלילים גם מהפסקול של "ורטיגו" של היצ'קוק, שעוסק באופן שבו גברים לא צעירים מעצבים נשים בהתאם לתשוקותיהם.

>> סלינה גומז המציאה את עצמה מחדש בסרט המופרע הזה

כל ההשפעות האלה מתאחדות לסגנון גבישי וחד. פרז'ה יודעת בדיוק מה היא רוצה, החל מהאקספוזיציה הסימבולית שמסכמת את סיפור עלייתה ונפילתה של אליזבת ברצף שוטים עיליים. "יופי מסוכן" הוא סרט מסקרן ומבדר עם הגיון מפותח ומשכנע משל עצמו, שמוביל אותנו לסיום אירוני ומצמרר. זה סיום ראוי עם היותו מבחיל ומרתיע, באופן שוודאי יגרום ללא מעט אנשים לשנוא אותו.
3.5
The Substance בימוי: קורלי פרז'ה. עם דמי מור, מרגרט קוואלי, דניס קווייד. צרפת 2024, 141 דק'

הביקורת פורסמה לראשונה באתר "טיים אאוט"