בניו זילנד מחלקים אותם בחינם ובהודו הורידו את המע"מ עליהם, אבל בישראל נשים בעוני נאלצות לבחור בין אוכל לטמפונים ותחבושות. "לונה", תנועת המחזור הראשונה בישראל, באה לשים לזה סוף
אנחנו חוות אותו חמישה ימים בחודש, 2,353 ימים בממוצע לאורך כל חיינו ועדיין בקושי מדברות עליו. כולנו מכירות בעל פה את התופעות, ההשפעות והשינויים שהמחזורמביא איתו כל חודש – ובכל זאת אנחנו יודעות כל כך מעט על מה הגוף שלנו חווה. חונכנו להסתיר, להתבייש ולהמשיך את היום שלנו כאילו אנחנו לא מדממות וכאילו אין לזה תופעות לוואי. הדמויות האהובות עלינו בסרטים ובסדרות לא מקבלות מחזור אף פעם, והחיים כפי שהתרבות מכירה בהם מוכרחים להיות נטולי וסת כמה שרק אפשר. כי דם של מחזור הוא מגעיל ודם בסרטים של טרנטינו או בסרטי מלחמה הוא מגניב ומגיע בשלל גוונים. במרחבים ציבוריים נחביא את הטמפון בדרך לשירותים, ואם חלילה ניתקע בלי אז ניאלץ לשאול נשים זרות אם יש להן לתת – כי זה אף פעם לא קיים כאופציה במרחבים הציבוריים שלנו. כמובן שאנחנו לא רואות פרסומות לגביעוניות רב פעמיות על אוטובוסים, ותחתונים רב פעמיים הם עוד סוד שנגלה למעט מדי מאיתנו. אנחנו משלמות הון תועפות (14% יותר משאר מדינות העולם) על מוצרים שאין לנו ברירה אלא לקנות וזאת מציאות שהתרגלנו לקבל אותה כמובן מאליו.
אסירות משוחררות, אמהות חד הוריות, בדואיות בנגב, נשים בזנות, דרות רחוב, נערות בסיכון ועוד נשים רבות החיות בעוני, נאלצות לבחור בין צורכי החיים המיידיים שלהן לבין קניית תחבושות וטמפונים
לפני חצי שנה, מתישהו בין אחת בלילה לשלוש בבוקר, גיליתי שיש מיליוני נשים שלא יכולות להרשות לעצמן לקנות מוצרי מחזור. ביליתי לילה שלם בקריאה על Period Poverty (מחזור העוני), מונח שגור מאוד בעולם שהיה חדש עבורי. המושג הזה מתייחס לתופעה רחבה מאוד, לפיה נשים ונערות מתקשות להשיג מוצרים לווסת שלהן בגלל חוסר נגישות, סטיגמה או יוקר המחירים. במצב כזה נשים בעצם מושבתות ולא יכולות לצאת מהבית. בלא מעט מדינות בעולם מכירים כיום במצב הזה ונותנים לו מענה: בסקוטלנד התחילו לחלק מוצרי מחזור בחינם דרך הרשויות המקומיות לכל מי שצריכה; בניו זילנד מחלקים את המוצרים בחינם באוניברסיטאות ותיכונים, אחרי שגילו שאחת מתוך חמש תלמידות תפסיד חמישה ימי לימודים בחודש בגלל חוסר נגישות למוצרי מחזור; בהודו הורידו את המע״מ על המוצרים לאפס ובקנדה המע״מ ירד בעשרה אחוז; צרפת ואנגליה מצטרפות גם הן כקובעות מדיניות חדשה, והמציאות של מיליוני נשים בעולם מתחילה סופסוף להשתנות.
מה שבעצם קרה במדינות הללו זה שהן לקחו אחריות על הצרכים של 50.7% מהאוכלוסיה. המדינות האלה הבינו שיש פה צורך אמיתי של כל הנשים באוכלוסיה, אבל חלקן לא יכולות להשיג את מה שהן צריכות. כשגיליתי את כל זה, הייתי חייבת להבין מה המצב בישראל. כתבתי פוסט אחר פוסט ושאלתי אם ארגונים ועמותות מכירים נשים שזקוקות לסיוע. בהתחלה נתקלתי בדממה ואפס מענה, אבל לאט לאט התחלנו לגלות עשרות נשים שזקוקות לסיוע אך מתביישות לבקש. כי נשים הרי לא מדברות על מחזור, בוודאי לא מתוך בקשה לעזרה. המאות הללו הפכו לאלפים ואנחנו הפכנו ל"לונה" – תנועת המחזור של ישראל. היום אנחנו מחלקות תרומות ליותר מ-4,000 נשים פה בארץ: אסירות משוחררות, אמהות חד הוריות, בדואיות בנגב, נשים בזנות, דרות רחוב, נערות בסיכון ועוד נשים רבות החיות בעוני, ונאלצות לבחור בין צורכי החיים המיידיים שלהן לבין קניית תחבושות וטמפונים. הנשים הללו פשוט מוצאות עצמן חודש אחרי חודש נשארות בלי.
הדמויות האהובות עלינו בסרטים ובסדרות לא מקבלות מחזור אף פעם, כי דם של מחזור הוא מגעיל אבל דם בסרטים של טרנטינו הוא מגניב
לאחרונה גם גיליתי שיש דבר כזה יום הווסת הבינלאומי (28 במאי). אני יכולה להבין למה לחלקנו זה נראה מוזר לציין אותו, אבל זאת בדיוק חלק מהבעיה, חברות. כי עובדה שיש מדינות בעולם שמחלקות תחבושות וטמפונים בחינם ונותנות ימי חופש מהעבודה על התכווצויות וכאבי מחזור, ויש מדינות כמו ישראל – שרחוקות מכך שנות אור. אבל הנה המציאות מתחילה להשתנות, והיום אנחנו מתחילות לראות את הווסת מופיעה בסרטים וסדרות, ברשתות מתחילות לחלק טיפים לכאבים ונערות מעזות לשאול מה קורה בגוף שלהן. אם לא נדבר על זה – נפספס הזדמנות לחיות אחרת. כי המחזור שלנו לא חייב להגביל אותנו, ללכלך אותנו ולהביך אותנו. הוא יכול להיות חלק מוכר ומדובר בחיים שלנו ועל זה אסור לנו לוותר. אז יום ווסת שמח, ואני מאחלת לכולנו מוצרי מחזור מוזלים, כאבים מדוברים ודמות בסרט המסתובבת עם כתם מחזור על המכנסיים בדיוק כמו כולנו.
רותי קליין היא ממייסדות"לונה"– תנועת המחזור הראשונה של ישראל. לתרומות ותמיכה לחצוכאן
