"הפכתי לאלמנה בגיל 27, כל החלומות שלנו הלכו לפח"

יובל נשיא ובעלה אריאל בן משה ז"ל | צילום: באדיבות המצולמת
יובל נשיא ובעלה אריאל בן משה ז"ל | צילום: באדיבות המצולמת

היה להם סיפור אהבה מהסרטים, אבל הסוף לא יכול היה להיות טרגי יותר. יובל, אלמנתו של רס"ן אריאל בן משה ז"ל, לומדת לחיות עם הכעס, מתגעגעת לריח שלו בטירוף ולמרות הכל - לא מתחרטת על כלום. ריאיון מכווץ לב

88 שיתופים | 132 צפיות

חודש וחצי אחרי תחילת המלחמה, בהפסקת האש הראשונה, החליטה יובל נשיא (שכולם קוראים לה יובי), שהיא מספיק חזקה בשביל להגיע לקיבוץ רעים ולראות היכן בדיוק נפל בן זוגה, רב סרן אריאל בן משה, הקצין הבכיר ביותר מסיירת מטכ"ל שנהרג במלחמה, ונחשב קצין גיבור ולמופת אנושי.

>> אימה של ענבר הימן ז"ל: "אני מרגישה שהנשמה שלה סובלת כל עוד היא בעזה"

"הרגשתי שאני חייבת לראות הכל מקרוב, היכן אריאלי עמד, מה הוא אמר והיכן בדיוק הוא נפל", היא אומרת. התלוו אליה אביה, אחיו של אריאל ופקודים שלו.

מה למדת מהביקור?
"אריאלי היה מפקד הכוח שהציל את קיבוץ רעים ביום הראשון למלחמה. היו שם קצינים בדרגות גבוהות יותר, אבל בשביל כולם הוא היה מפקד הכוח במקום, והוא עשה פעולות הרואיות לאורך כל היום. כשהם הגיעו לבית האחרון בקיבוץ, הסגן שלו עמד להיכנס ראשון למבנה אבל היה לו מעצור בנשק. אריאל לא חיכה. הוא הזיז אותו, והמילים האחרונות שאמר לפני שהחליף אותו ופרץ את הדלת, היו גם המילים האחרונות שלו לפני שנהרג: 'לך יש ארבעה ילדים בבית'. זה מאוד התאים לאריאלי שלי, ולקחתי את המשפט הזה שלו איתי. תמיד לחשוב על האחר. אני מכירה את אשתו של חזות, הסגן שלו. כשנפגשנו, הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי לה 'אני אוהבת אותך'. אריאלי ידע את גודל הסכנה ועשה את המעשה הנכון, הוא לא רצה שיישארו ארבעה יתומים".

"לקחו לי 40 דקות מהחניה עד שהצלחתי ללכת לבית שלנו. הכל שם נשאר כמו בשבעה באוקטובר, כשחזרנו מהקמפינג, עם כל הכביסה שתליתי. ניסיתי להריח את הריח של אריאלי בבגדים, נכנסתי למיטה שלנו וגם שם כבר לא היה הריח שלו. ידעתי שזה הערב האחרון שלי שם"

 

בגיל 27, אחרי תשע שנים של אהבה ענקית, מתוכן שנה וחצי בלבד של נישואים, רגע לפני הגשמת החלומות שלהם ולפני שהספיקו להביא לעולם ילד, הכול התפוגג והיא הפכה לאלמנה. הכאב קשה מנשוא, גם הכעס, אבל יובי היא אישה אמיצה שבוחרת להסתכל על העולם בלי מרירות. היא עדיין לא מצליחה להשלים עם המצב, אבל יש בה קבלה והיא מנסה לקום מחדש.

יובל נשיא ובעלה אריאל בן משה ז"ל | צילום: באדיבות המצולמת
יובל נשיא ובעלה אריאל בן משה ז"ל | צילום: באדיבות המצולמת

אריאל היה בן 28 במותו. "הבעל שלי היה אגדה בחייו וגם במותו", היא מספרת, "אהבתי אותו והערצתי אותו, ידעתי שהוא נועד לגדולות בצבא. מסביב היו דיבורים על זה שהוא יגיע לרמטכ"לות. מעבר לאבדה המשפחתית הכול כך כואבת, זו אבדה גם למדינה".

עכשיו היא גרה בבית הוריה בקריית ביאליק, מרחק בתים ספורים מהדירה שחלקה עם אריאל. הסטודיו שלה ליוגה בשם YOVA. היא לא האמינה שאחרי כמעט עשור מחוץ לבית תחזור לגור בבית ילדותה. היא שירתה בצה"ל כמפקדת בק"שיות (בקריות שליטה ימית) בחיל הים. נועה ארגמני החטופה כיום בעזה, הייתה חניכה שלה. לבה יוצא אליה ואל כל מי שנותר שם, עם כל יום שעובר.

>> בגיל 8 היא הצילה את חברתה מהתאבדות. היום היא מצילה חיילים בשטח

את אריאל היא הכירה בתקופת התיכון בבית הספר הריאלי. הוא בן מעלות-תרשיחא, אחד משישה אחים, הוא למד שנה מעליה בבית הספר אבל אז לא היה ביניהם קשר. רצה הגורל והם נפגשו לראשונה בבית הקברות, בהלוויה של החבר המשותף שהכיר ביניהם, וכך סיפור ההיכרות והפרידה הסופית שלהם מקבל עכשיו משמעות מצמררת.

יובל נשיא ובעלה אריאל בן משה ז"ל | צילום: באדיבות המצולמת
יובל נשיא ובעלה אריאל בן משה ז"ל | צילום: באדיבות המצולמת

"ארז שגיא היה חבר טוב של אריאל וידיד שלי, הוא אמר לי ולאריאל שאנחנו חייבים להכיר. ארז נפל במבצע צוק איתן", היא מספרת ומצמררת, "הוא היה בקורס מ"כים, בן 19 בסך הכל. הגעתי להלוויה של ארז, וליד הקבר שלו היה ספסל שעליו ישב אריאל. נתקלתי בספסל ונפלתי פיזית על רגליו, ושם התחילה האהבה שלנו".

"פגשתי יותר מדי לאחרונה את מנדי רבינוביץ, מנהל הריאלי, שהיה גם בהלוויה של אריאל. אמרתי לו שנמאס לי לראות אותו בבית העלמין, ומנדי סיפר שכבר 12 מהבוגרים שלו נהרגו"

 

"עכשיו אריאל קבור צמוד לארז בבית הקברות הצבאי בחיפה, במקום שהיה הספסל ההוא. הכרנו ב'צוק איתן' ונפרדנו לעד ב'חרבות ברזל', כזאת היא המציאות של המדינה שלנו".

"בשבוע שעבר הייתי בהלוויה של חבר נוסף שלנו, נתי אלפסי, שהמשיך את דרכו של אריאל בצנחנים. הוא היה נשוי, עם ילד קטן. גם הוא מבית הספר הריאלי", מספרת יובי, "פגשתי יותר מדי לאחרונה את מנדי רבינוביץ, מנהל הריאלי, שהיה גם בהלוויה, גם בשבעה וגם בשלושים אצלנו. אמרתי לו שנמאס לי לראות אותו בבית העלמין, ומנדי סיפר שכבר 12 מהבוגרים שלו נהרגו. אני חשבתי על איזה באסה זה שהוא פוגש אותנו בסביבת המוות, במקום לראות אותנו צומחים ומשגשגים. והנה אני, יובי, אלמנה בת 27. זה לא היה צריך להיות ככה. אני מרגישה שהתבגרתי ב-20 שנה".

"את כל החלומות שלנו אני צריכה לשים בפח"

אריאל ויובי הכירו כשהיו שניהם חיילים צעירים בסדיר, היא שירתה בחיל הים והוא היה לקראת סיום קורס קצינים. "ליוויתי אותו מאז בכל התפקידים שלו בצנחנים", היא אומרת, "גדלתי יחד איתו, עד התפקיד האחרון שלו, שהביא אותו בגילו הצעיר להיות מספר 4 בסיירת מטכ"ל".

יובי מספרת על יום חתונתם. "זו הייתה חתונה גדולה עם מאות מוזמנים. היה כל כך שמח וכיף", היא נזכרת. "אמרו עלינו שאנחנו זוג יפה, אני הקטנטונת עם ה-156 ס"מ שלי ואריאל עם ה-188 ס"מ שלו. זה היה יום כל כך מאושר. ידעתי שזכיתי בגבר המושלם, הוא היה חתיך וכריזמטי, חד ורך".

יובל נשיא ובעלה אריאל בן משה ז"ל | צילום: באדיבות המצולמת
יובל נשיא ובעלה אריאל בן משה ז"ל | צילום: באדיבות המצולמת

כמי שהייתה בעצמה אישה של איש קבע במשך הרבה שנים ומכירה היטב את הקשיים, את ידעת למה את נכנסת ושמדובר בחיים קשוחים?
"כן. התחתנתי עם איש צבא, והיו לי הרבה רגעי פחד. אריאל שירת בין השאר באיו"ש. ביום הנישואין הראשון שלנו – והיחיד שזכינו לחגוג – הקפיצו אותו לפעילות מבצעית. הוא השאיר אותי במלון בתל אביב ונסע. החיים של אשת קבע קשים, אבל הייתי מוכנה לזה. אם יש אהבה, יש הכל".

>> אגרוף בבטן: שיר המלחמה של נעם חורב ולורן פלד פשוט מפרק

בדיעבד, יש בך חרטה עם כל הכאב העצום שאת עוברת?
"גם אם היו אומרים לי שהזמן שלנו יהיה קצוב והייתי יודעת מה יקרה, לא הייתי מוותרת, ולא משנה כמה כאב או צער יש בי היום, החיים עם אריאל – היו שווים הכל. אבל למרות שכל הקשר שלנו הייתי בחרדה, דווקא בשבעה באוקטובר לא הייתי".

איך את מסבירה את זה?
"נסענו בערב שמחת תורה לרמת הגולן, עשינו אוהל וטיילנו. השכם בבוקר הבנו שקורה משהו וקיפלנו הכל. אני נהגתי הביתה, היינו יחד שעה שלמה ברכב, והיה כל כך טוב להיות יחד. לא היה בי כעס שהחופשה נקטעה, הייתי רגילה לזה. נכנסנו הביתה ואריאל התארגן ומיד יצא. הוא אמר לי 'אני מתקתק הכל וחוזר'. בדרך הוא כבר הספיק להקפיץ 300 איש. בצהריים הוא אמר לי שהכל בסדר, ביקשתי רק שיכתוב לי בהמשך ויותר לא שמעתי ממנו. בשעה שלוש בלילה, הגיעו קצינים לבית הוריי".

איך קיבלת את הבשורה המרה?
"למזלי הייתי מוקפת כל הזמן. הבית שלנו היה מלא באנשים מרגע שנודע על נפילתו של אריאלי. גיליתי שיש לי מעטפת מדהימה של משפחה וחברים. הוריי לא רק איבדו חתן, אריאלי היה כמו בן בשבילם. על המצבה שלו הוספתי משפט שנהג לומר – "השמיים הם הגבול והדרך היא דרך ארץ. והוספתי – נהרג בקרב בהגנה על העם שכה אהב".

אריאל בן משה ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה
אריאל בן משה ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה

את מצטערת שלא זכית ממנו לילד?
"רצינו ולא הספקנו, אבל עכשיו אולי טוב שכך. בהתמודדות שלי אני מרגישה עוד ילדה שלא מוכנה להיות אימא – ולחשוב שהייתי עכשיו בהיריון, זה היה קושי בלתי נסבל".

"אני רותחת מזעם, אבל אומרת לעצמי שאם אכניס לחיי כעס – אני אאבד את זה לגמרי. אריאל איתי בתוך הראש ובתוך הלב, ומוזר לי לחשוב שהוא לא יחזור. רק המחשבה הזאת עושה לי בחילה"

 

מתי את מרגישה את הכעס שלך גואה?
"אני רותחת מזעם. נכנסו לבתים, רצחו פעוטות, ילדים ומבוגרים, אנסו וחטפו אנשים בתוך המדינה שלנו. בשבועיים הראשונים של הלחימה הייתי שקועה באבל שלי, לא ידעתי בכלל על מה שקרה ביישובי העוטף. ככל שעבר הזמן הבנתי שמה שקרה לנו במלחמה הזאת פגע בכל כך הרבה אוכלוסיות: צעירים שנסעו לחגוג במסיבה, חיילים במדים שנהרגו ונפצעו, אזרחים רבים שפונו מביתם. כל המדינה שלנו מדממת ופצועה מאז השבעה באוקטובר, וכל מה שחשוב עכשיו הוא שנהיה כולנו טובים יותר וראויים לנופלים אני אומרת לעצמי שאם אכניס לחיי כעס, אני אאבד את זה לגמרי".

"הוא כנראה ידע", ממשיכה יובי לספר, "הוא אמר לי פעם שהוא יהיה חלל, אבל לא האמנתי לו. בסרט שלי ושל אריאלי, הוא קדוש ושמור וחסין מהכל, ששום דבר לא יגע בו. התוכניות שלנו היו כל כך פשוטות – לבנות בית ומשפחה ולחיות חיים פשוטים, אבל את כל החלומות שלנו אני צריכה לשים בפח. למה? אני ואלוהים עדיין לא מדברים. הרי עשיתי הכל בסדר: יובי הייתה בת הזוג הכי טובה, דאגה לכל בבית, קיבלה את זה שבעלה איש צבא ועמדה מתחת לחופה. ב-2 ביוני היינו אמורים לחגוג את יום הנישואים השני שלנו, לא עברנו שנתיים כזוג נשוי ואריאלי ברח באמצע. עם כל השחור מסביב, והכאב והצער, אני מנסה להגן על האהבה שהייתה לי", אומרת יובי, "היא הייתה טהורה ויפה, ואני מרגישה מיוחדת. אריאל איתי בתוך הראש ובתוך הלב, ומוזר לי לחשוב שהוא לא יחזור. רק המחשבה הזאת עושה לי בחילה".

"ידעתי שזה הערב האחרון"

מאז המלחמה הספיקה יובי לארגן ריטריטים ביוון ובארץ, בקרוב היא תיסע בגפה לשבועיים-שלושה בלסרי לנקה, ובהמשך 18 בנות מהסטודיו שלה יחברו אליה לריטריט שם. "בסיום כל תרגול יוגה אני אומרת 'נרכון קדימה ונודה על היכולת להיות בתנועה, על הזכות הגדולה להיות בחיים ותקווה ענקית שהחטופים והחיילים שלנו יחזרו מהר'. בינתיים היא גם הספיקה להצטלם כשגרירה של תוסף התזונה CALM IT של חברת THE A BRAND, בבעלותה של אשת העסקים אלכס נורטרופ.

>> "קר לו? יש לו אוכל?": אשתו של החטוף רון בנימין מפחדת כל הזמן

"זה התחיל מאוד מוזר, פנתה אליי בחורה בשם בר, ואמרה לי שהם חשבו עליי בחברה בתור פרזנטורית למוצר מסוים", מספרת יובי, "היא הסבירה לי שמדובר בתוסף תזונה טבעי של קפסולה עוצמתית לסיוע בתחושת רוגע כללית, שיפור מצב הרוח והפחתת לחץ וסטרס. אמרתי לה שתשלח לי את המוצר, אני אנסה אותו ואראה אם הוא אכן עוזר לי. הוא באמת עזר. העובדה שלקחו את זה לכיוון של יוגה ושמראש הובהר לי שחלק מההכנסות של הקמפיין הן לטובת אלמנות ויתומי צה"ל, נגעה בי לגמרי".

את חווה הרבה גילויי אמפתיה מסביב?
"כן. הסיפור שלי ושל אריאלי נוגע בהרבה אנשים. זה בשבילם כמו אגדה של דיסני. בעקבות תוסף התזונה יצאתי לכל מיני מפגשים ברחבי הארץ ונחשפתי ברשתות החברתיות, ומאז נשים שחוו אובדן כותבות לי הרבה וגם מודות לי שאני נותנת להן כוח. אני עוד לא מצליחה לענות לכולן, אבל רבות מגיעות לסטודיו שלי ואני מארחת אותן לתרגול יוגה ולקפה באהבה וחיבוק ענקי".

מה התוכניות הבאות שלך?
"אני כותבת ספר. אני עוברת דברים מטורפים, והספר יהיה על חיי ועל אריאל. התברר לי שאני כותבת יפה, אבל הכתיבה בעיקר מרפאת אותי. יצרתי קשר עם הסופר אשכול נבו, גם הוא כמוני בוגר הריאלי. השגתי את המספר שלו דרך מנהל הריאלי ודיברנו. אחרי שקרה לי מה שקרה, מי יגיד לי לא. אנחנו ניפגש בקרוב, ומי יודע, אולי יום אחד יהיה על זה סרט בנטפליקס".

יובל נשיא | צילום: באדיבות המצולמת
יובל נשיא | צילום: באדיבות המצולמת

מה עם הדירה שלכם? מתי תחזרי אליה?
"אני לא אחזור לגור שם. רק אחרי שמונים וכמה ימים נכנסתי אליה לראשונה. לקחו לי 40 דקות מהחניה עד שהצלחתי לעלות לקומה הרביעית. היו איתי אימא שלי שלוש חברות, וכשנכנסתי לא ידעתי מה אני אמורה לעשות. הכל שם נשאר כמו בשבעה באוקטובר, כשחזרנו מהקמפינג, עם כל הכביסה שתליתי. הייתה צריכה להיות לזה המשכיות, אריאלי היה צריך לשוב. ניסיתי להריח את הריח של אריאלי בבגדים ולא היה ריח, נכנסתי למיטה שלנו וגם שם כבר לא היה הריח שלו, וידעתי שזה הערב האחרון שלי במה שהיה הבית שלנו".

>> כשהחצי השני שלך מת: ג'סיקה אלטר לא מתגברת על רצח אהובה בן שמעוני

"הזמנו אוכל, שיחקנו קלפים ושתינו את בקבוק היין האחרון שהיה לנו בבית, ואמי והחברות פינו הכל. שמתי את כל הדברים של אריאלי בתוך ארון, והחלפתי את שומר המסך", משתפת יובי, "נכפה עליי להמשיך לחיות ואני ממשיכה. שמתי לי ליד המיטה אבן שהוא הביא לי כשהיה במשימה בארץ רחוקה, ועליה כתוב 'אני אוהב אותך'. הוא איתי כל הזמן, גם במותו, וכשאני מתלבטת בכל מיני נושאים אני חושבת מה אריאלי היה אומר ונותנת לו להדריך אותי. אני כל כך סומכת עליו. שאלתי אותו אם היה רוצה שאשתף בכאב שלי, והתשובה שלו הייתה כן. הוא רצה שיקראו את המילים שלי, ושלא ארגיש לבד".