ידין גלמן: "אני מסתובב בגאווה עם מגן דוד על הצוואר"

ידין גלמן | צילום: צילום מסך מאינסטגרם yadingellman@
ידין גלמן | צילום: צילום מסך מאינסטגרם yadingellman@

השחקן ידין גלמן, שנפצע בתחילת המלחמה בקרב בבארי, נמצא בניו יורק כדי לגייס כספים לתושבי עוטף עזה ולצה"ל, ומתאר את הפחד והאנטישמיות ברחובות. איך הוא בכל זאת שומר על אופטימיות

88 שיתופים | 132 צפיות

מאז ששוחרר מבית החולים בעקבות פציעתו בשבעה באוקטובר, השחקן ידין גלמן עושה ימים כלילות למען ההסברה, ונלחם בכל זירה אפשרית למען ישראל. בימים אלה הוא נמצא בשליחות בניו יורק, במטרה לגייס כספים לצה"ל וליישובי העוטף.

>> מה שקרה במטה האו"ם בניו יורק הוא אור בקצה המנהרה

בסטורי שהעלה לחשבון האינסטגרם שלו, הוא מספר בגילוי לב על היהודים שהוא פוגש בעיר ומפחדים לצאת מבתיהם. "אני נמצא בארה"ב כבר שבוע, עובר בין ארגונים ואירועים בשביל לגייס כסף לעוטף עזה ולצה"ל", הוא כותב, "ועצוב לשמוע את האנשים והמשפחות מדברים על הפחד לחיות במקומות כמו ניו יורק, ניו ג'רזי, טורונטו ועוד. הם מפחדים לצאת מהבתים ומפחדים להיות יהודים".

"אנשים מפחדים להיות יהודים כי האנטישמיות בשיאה, האלימות כנגד יהודים הפכה להיות תופעה יומיומית", כתב בסטורי שלו, אבל סיים בנימה אופטימית: "אני מסתובב פה בגאווה עם מגן דוד על הצוואר ומקווה לחזור לארץ בקרוב, אין לנו ארץ אחרת".

>> סטודנטית יהודיה בניו יורק: "מרגישים כאן את השנאה, גם מהסטודנטים – וגם מצד המרצים"

מתוך הסטורי של ידין גלמן | צילום: צילום מסך מאינסטגרם yadingellman@
מתוך הסטורי של ידין גלמן | צילום: צילום מסך מאינסטגרם yadingellman@

בתחילת המלחמה נפצע גלמן באורח קשה בידו, חזהו ורגלו בקרב בקיבוץ בבארי. מאז הפציעה עקבנו באדיקות אחר העדכונים שלו ושל בת זוגו, העיתונאית אדוה דדון, ונשמנו לרווחה כשהוא שוחרר מבית החולים.

>> "תודה שנתת לי את החיים האלה": בר רפאלי מרגשת אותנו

בעודו נמצא בתהליך ההחלמה שלו, אתמול (שלישי) פורסם כי הוא חוזר לשחק בתפקיד משחק ראשון. גלמן לוהק לתפקיד ראשי בהצגה "חתונה מאוחרת", המבוססת על סרטו של דובר קוסאשווילי, בתיאטרון הבימה בשיתוף תיאטרון באר שבע.

עצוב לשמוע על הפחד והחרדה שחווים יהודי ניו יורק וניו ג'רזי, והאנטישמיות הגוברת ברחובות. לאף אחד ואחת לא מגיע לחיות בפחד. אנחנו כל כך מקוות כבר לימים יפים יותר ושלווים יותר, שלא נדע עוד שכול ושכל החטופים והחטופות שלנו ישובו הביתה.