האמת הפשוטה היא אחת: בישראל לאף אישה אין זכות אמיתית על גופה

מפגינה מוחה נגד אישור חוק ההפלות בטקסס | צילום: Shutterstock
מפגינה מוחה נגד אישור חוק ההפלות בטקסס | צילום: Shutterstock

הזדעזעתן מטיוטת פסיקת ההפלות בארצות הברית? האמת העצובה היא שגם בארץ הבחירה לעשות הפלה היא לא בידי הנשים עצמן

88 שיתופים | 132 צפיות

העולם הפמיניסטי הזדעזע אתמול מהחשיפה של אתר "פוליטיקו" את טיוטת פסיקת ההפלות של שופטי בית המשפט העליון בארצות הברית, שמשמעותה ביטול פסיקת רו נגד וייד, ושינוי המעמד החוקי של הפלות במדינה. מאז פרשנים ברחבי העולם מסבירים את הסכנות שיש במהלך, במידה ויתרחש, לזכויותיהן של נשים באמריקה.

אבל האם יכול להיות שגם בישראל המצב מסוכן לא פחות? על פניו המצב בישראל שונה שנות אור, בפועל מבט מעמיק יגלה שגם כאן וגם שם המדינה שולחת זרוע ארוכה לרחם של כולנו עם אותו המסר בדיוק: "אישה? איך לך זכות, איך לך שליטה ואיך לך כוח על הגוף שלך עצמך". הפסיקה בארצות הברית (שסימנים ראשונים למהפכה שהיא מבשרת באו לידי ביטוי כבר בחקיקות של מדינות כמו אלבמה וטקסס בשנים האחרונות) עוסקת בשאלת החוקיות של הפלות ואילו בארץ זה בא לידי ביטוי בחוק שמאפשר לבצע הפלות רק באישורה של המדינה, בדמות הוועדות להפסקת היריון – תחנת חובה לכל אישה שרוצה לבצע הפלה בישראל.

 

נכון, הפלה אינה הליך רפואי גרידא אבל עדין לא ברור למה המדינה צריכה בכלל להתערב בעניין כזה שכולו זכויות הפרט. בדיוק כפי שאין אף ועדה שמאשרת או לא מאשרת לנשים להיכנס להיריון כך גם לא צריכה להיות אף ועדה שתחליט אם אישה יכולה לסיים את ההיריון הזה או לא.

לנשים יש עוד זכויות בחיים הללו מלבד להיות כלי קיבול לתינוקות

 

הרי מדובר בשליטה הכי טבעית ובסיסית של אישה בגופה. אנחנו (עדיין?) לא חיים ברפובליקת גלעד הידועה לשמצה מ"סיפורה של שפחה". על פי תפיסת העולם הדמוקרטית לנשים יש עוד זכויות בחיים הללו מלבד להיות כלי קיבול לתינוקות, אבל על פי החוק הישראלי כל אישה שרוצה להפסיק היריון צריכה לקבל אישור של ועדה. הוועדה חייבת לכלול שלושה חברים לפחות: שני רופאים ועובדת סוציאלית, כאשר בכל הרכב חייבת להיות אישה אחת לפחות. נשים מתחת לגיל 18 או מעל גיל 40, חיילות, רווקות או מי שנכנסו להיריון מחוץ לנישואים, מי שחלילה נאנסו או עברו גילוי עריות – כולן מקבלות אישור באופן אוטומטי, אבל זה לא נותן להן פטור מלעבור את ההליך הבירוקרטי הזה.

למה ילדה בת 18 או רווקה בת 43 צריכה לשבת בוועדה אם גם ככה היא זכאית לאישור? אנשי המקצוע יגידו לכם שמדובר באקט הרתעתי, כזה שיבהיר לנשים את החשיבות של העניין ואת כובד המשקל, ובהמשך ימנע התייחסות להפלה כהליך שגרתי שעושים בכל פעם שנקרע הקונדום.

בפועל, ואת זה תגיד לכן כל מי שהייתה בוועדה, גם מי שהגיעה עם ידיעה ברורה שהיא הולכת לקבל אישור – מדובר באקט משפיל, דוחה, מכאיב, שבינו לבין רפואה אין דבר וחצי דבר. לעיתים הרופאים מרשים לעצמם לשאול שאלות, לחטט, לצלוב. "איך הגעת למצב הזה?", "את בדרך כלל מקיימת יחסים באופן לא מוגן?". שאלות אלה לא נועדו כדי לעורר מודעות לשימוש בקונדום, בטח לא כשהן נשאלות ברגע הכי נמוך ורגיש של אישה.

כדי שנשים נשואות יקבלו אישור להפיל עליהן לשקר כי בגדו בבני זוגן, אחרת הן עלולות לא לקבל את האישור המיוחל. נשים ששיקרו את השקר הזה ובהמשך התמודדו עם גירושים גילו לעיתים כי השקר שימש נגדן בבית הדין במאבק הגירושים.

"תשמרו את החוקים שלכם מחוץ לגוף שלי" | צילום: Spencer Platt, גטי אימג'ס
"תשמרו את החוקים שלכם מחוץ לגוף שלי" | צילום: Spencer Platt, גטי אימג'ס

דרך אחרת של הנשואות לקבל את האישור המיוחל היא לנסות להשיג אישור מרופא המשפחה על כך שהאישה נטלה תרופות שמזיקות לעובר לפני שידעה שהיא בהיריון, וכי התרופות הללו עלולות לגרום לו מום. כלומר – אישה בריאה, נורמטיבית, שנכנסה להיריון בטעות, צריכה עכשיו לשקר, לתחמן להיעזר בסיוע של רופא המשפחה משל היינו ב"סיפורה של שפחה". מהצד השני, גם אנשי הוועדה עצמם אינם באמת ששים לבדוק את הסיפורים שמגיעים אליהם. וכך נוצר מצב שיש לנו חוק ארכאי, ועדה ללא שיניים והכל בשביל מה? בשביל לשמר את האחיזה של המדינה ברחם שלנו.

הטענה היא ש-98% מהנשים מקבלות את האישור מהוועדה. ראשית, אפשר לבוא ולשאול מה דינן של אותן 2%? האם הן נאלצות ללדת ולגדל ילדים שלא רצו בהם? ושנית – עצם העובדה שבבואך אל הוועדה יש סיכוי שלא תקבלי את האישור מזכירה לך בדיוק מי ואיפה את נמצאת, את העובדה שגופך לא ברשותך, שאנשים זרים יכולים להחליט ולקבוע עבורך.

חשוב להבהיר: בישראל אין אופציה להפלה באופן שעוקף את הוועדה. כאשר מדברים על הפלה פרטית הכוונה היא להליך שנעשה שלא בבתי החולים אלא במכונים רפואיים פרטיים, לרוב ההליך שם נעים ומתקתק יותר, וגם יקר יותר, אך אישור ועדה עדיין חייב להיות על פי חוק. מה שמכונה על פי רוב 'הפלה פרטית' אינו רק עבירה על החוק וכולל סיכון של הרופא המטפל אלא גם לא כל כך קיים בישראל.

רשימת הטיעונים של התומכים בוועדה כבר מוכרת עד זרא והאמת שהיא לגמרי לא מחוברת למציאות. חלקם חוששים שבדומה ל'תופעת הפוסטינור' גם הפלה תהפוך להליך יומיומי של מה בכך שממהרים לעשות כל אימת שהקונדום נקרע. האמת היא שנשים נורמטיבית ובריאות בגופן ובנפשן אינן ששות לעבור הפלות בשום מצב. באופן אישי אני מאמינה שההליך אכן צריך לכלול ליווי של עובדת סוציאלית שתוכל לעזור ולזהות מקרים של ניצול או מקרים בהם מישהו מנסה לסחוט את האישה אבל בשם אלוהים, אישה נשואה בת 32 שנכנסה להיריון ומרגישה שאינה מסוגלת לגדל את הילד היא בעלת כל זכות להחליט על חייה, וכן – גם על חייו של העובר, בתור אימו.

"אולי תתעסקו ברחם שלכם?". הפגנות בארצות הברית | צילום: Drew Angerer, גטי אימג'ס
"אולי תתעסקו ברחם שלכם?". הפגנות בארצות הברית | צילום: Drew Angerer, גטי אימג'ס

ודבר נוסף – טיוטת הפסיקה נוסחה בחודש פברואר על ידי שופט העליון סמואל אליטו – גבר לבן בן 72. בין התומכים בחוק – לפי הפרסום באתר "פוליטיקו" הם השופטים קלרנס תומאס, ניל גורסץ', ברט קבאנו ואיימי קוני בארט. סך הכל חמישה גברים ואישה אחת.

המחוקקים שתמכו בחוק ההפלות השערורייתי באלבמה לפני 3  שנים היו כולם גברים לבנים ומבוגרים. גם בארץ לא פעם נדמה שרוב התומכים בוועדה מגיעים מאותו פלח אוכלוסיה בדיוק. זה אולי לא פוליטיקלי קורקט לומר זאת אבל זה לגמרי נכון: גברים לא יבינו לעולם את המשמעות הגופנית של חווית ההיריון והלידה. את הטוטאליות הפיסית של ההנקה וגידול תינוק קטן לאם שילדה אותו. הם גם לא יבינו את התחושה ברגע בו את רואה שני קווים על בדיקת ההיריון בידיעה שלא לזה התכוונת. הם לא יוכלו להבין את הלב הכבד, המועקה, את רמות הלחץ והחרדה שעולות, את התחושה שאת מטומטמת לגמרי ושאת לבד בעולם. ומכאן חשוב לי לומר לכל הנשים שכן מכירות היטב את התחושה הזאת – פשלות קורות, לכולנו. בגיל 18 או בגיל 37. מותר לנו לטעות, ומותר לנו לתקן ולהתחרט.

לאף אישה לא קל להבין שהיא בהיריון לא רצוי, לאף אישה לא קל להשלים עם העובדה שפישלת בענק, שבמו ידיך הכנסת את עצמך ואת הגוף שלך לתסבוכת

 

יצא לי להיתקל בפרסום של אגודת "אפרת" נגד הפלות. "קל לעשות הפלה, קשה לחיות עם זה" טוען הסלוגן שלהם. האמת היא שממש לא קל לעשות הפלה. לאף אישה לא קל להבין שהיא בהיריון לא רצוי, לאף אישה לא קל להשלים עם העובדה שפישלת בענק, שבמו ידיך הכנסת את עצמך ואת הגוף שלך לתסבוכת. לאף אישה לא קל לבוא לרופא הנשים ולהודות, לעבור תהליכים משפילים, לשקר לחברים, לספר בעבודה שאת חולה ולפעמים לסחוב אחר כך שנים של תסביכים, קטנים או גדולים, בגוף או בנשמה. לאף אישה לא קל לבוא לבית החולים, לעמוד מול ועדה ולהתחיל לפרט ל-3 זרים איך חיי המין שלך עד כה הביאו אותך לסיטואציה בה איבדת שליטה, שגית, טעית. לאף אישה לא קל לדעת שהיא עומדת לעבור הליך רפואי שעלול להשפיע עליה מבחינה נפשית וגופנית. אבל יש דבר אחד שהוא הרבה יותר קשה: לעבור היריון, ללדת ולגדל ילד לא רצוי.