"על יזיז אי אפשר להישען. בתקופה הזו נשים מחפשים יציבות"

שנות ה-20 ידועות כשנים של גילוי עצמי. אנחנו מבררות ומבהירות לעצמנו מה אנחנו רוצות לעשות עם חיינו, את מי ומה אנחנו אוהבות. בתחום הרומנטי והמיני, השנים האלו מנוצלות אצל רבות לחקירה, גילוי והנאה. כבחורה צעירה בת 24, מתחילת המלחמה אני שומעת מחברות בנות גילי שהיו בעידן הסטוצים – כמה לפתע הן משתוקקות לאדם הקבוע הזה שיישן איתן בלילה, יספק להן חום והגנה, ובמילים אחרות – הן מעוניינות בזוגיות רצינית יותר.

>> "הצעדים לשלום לא מתחילים בפוליטיקה, אלא בחדר המיטות עם בן הזוג"

כשרציתי לחקור את הנושא וחיפשתי נשים צעירות שיהיו מוכנות להתראיין בנוגע לשינוי המיינדסט שעשו לגבי זוגיות, פנו אליי עשרות נשים שאיששו את תחושותיי בקבוצת החברות הקטנה שלי. שוחחתי עם שתי מרואיינות צעירות בגילאי ה-20+, וכדי לאמת את התופעה גם בפן המקצועי יותר, שוחחתי עם המאמנת הזוגית רוני שינקמן ועם ליאת ששון, מנהלת ההדרכות בעמותת ער"ן.

על יזיז אי אפשר להישען

"כשיש משבר אנחנו מרגישים מאוימים ורוצים לעבור את זה ביחד", מספרת רוני שינקמן. "אם נחשוב על זה בהיגיון – קל הרבה יותר לפחד ביחד, להיות מוגנים. אני רואה הרבה אקסים שחוזרים זה לזו בתקופה הנוכחית, ליוויתי זוגות שהיו במשבר לפני המלחמה, אפילו שקלו גירושים או פרידה, ובעקבות המלחמה הבינו שהם רוצים לעבוד על הקשר. אנשים חוזרים למקום הבטוח והמוכר. למרות שאנחנו מכירים את סיפורי השואה, פתאום יש תחושה שזה חוזר, לא באותם מימדים ועוצמות, אבל עדיין מרגישים צורך להקים משפחות. את רואה במלחמה הזו מלא הצעות נישואין בבסיסים, מתוך המקום של אנשים להמשיך את שושלת הקיום במדינה".

״על יזיז שהוא ידיד טוב אי אפשר להישען. אנשים לא קבועים מוסיפים לנו טלטלה רגשית לזו שאנחנו גם ככה נמצאים בה״

 

"בתקופה הזו אנחנו מחפשות יציבות״, היא ממשיכה. ״על יזיז שהוא ידיד טוב אי אפשר להישען. אנשים לא קבועים מוסיפים לנו טלטלה רגשית לזו שאנחנו גם ככה נמצאים בה. כולנו מרגישים קצת נטושים, כל אחד במה שהוא מאמין – הצבא נטש, המדינה נטשה, ובאיזשהו מקום צריך משהו או מישהו שיגרום לנו להרגיש מקורקעים".

>> ב-7.10 נשים היו אובייקט לפגיעה מינית. כעת הן אובייקט ל״הסברה״

את חושבת שלאחר המלחמה נראה בייבי בום גדול?
"בטח! חיילי מילואים שחוזרים לאפטרים קצרים מלאים בהתרגשות ורצון להיות קרובים. בשבועיים הראשונים אני לא חושבת שלמישהו היה כוח לקיים יחסים, אבל ברגע שהתאפסנו על האירוע, אנשים חיפשו את הקרבה. כן חשוב לי להגיד שאני מקבלת פניות מנשים שבני זוגן חזרו מהמלחמה או דיברו איתם טלפונית אחרי שהיו מנותקי קשר וצריכים את הזמן שלהם לעצמם", שינקמן מדגישה. "פה חשוב להבין שזה לא קשור אליכן, כשמישהו חוזר מעזה יכול להיות שאין לו יכולת להכיל אדם נוסף. לאנשים שונים יש דרכי התמודדות שונות".

אז מה עושות במקרה כזה שבן הזוג מעט מרחיק אותנו?
"לנסות לדבר אבל לא ללחוץ. לאפשר לצד השני לקבל עזרה בצורה שהוא צריך, ולא בצורה שאנחנו חושבות שהוא צריך. בזוגיות ארוכה קל להגיד לעצמך 'אני יודעת איך הוא מתמודד עם משברים', אבל משבר כזה לא חווינו עוד, הגישה היא שונה.כדאי לשאול: ׳איך היית רוצה שאהיה שם בשבילך׳, אם הוא צריך זמן לבד – לא להעיק, להיות שם לצידו".

"אני יודעת שהרבה מאיתנו אומרים שהחיים לא ממשיכים ועד שהחטופים לא יחזרו לא נחזור לתלם, אבל חשוב מאוד לדאוג לעצמנו", שינקמן מוסיפה. "חשוב גם לאהוב בתקופה הזו, זה בסדר לקיים יחסי מין, ואם את מרגישה שאת רוצה לעשות סטוצים בתקופה הזו זו גם דרך להתמודד – סקס הוא גם מקום לפורקן".

״הימים מאז תחילת המלחמה מאפשרים חישוב מסלול מחדש, והצורך באהבה עולה שוב. חיפוש זוגיות בתקופת הזאת הוא חלק טבעי משמירה על בריאות נפשית״

 

ליאת ששון, מנהלת הדרכות בעמותת ער"ן, מדגישה אף היא כמה הצורך באהבה מתעורר במלחמה: "על פי פירמידת הצרכים של אברהם מאסלו, הצרכים החברתיים נמצאים במרכז, והם יכולים להיות ממומשים לאחר שהצורך הפיזיולוגי והצורך בביטחון ממומשים. כשיש חסכים בצרכים האלה, זה עשוי לגרום לדיכאון, חרדות חברתיות ובדידות. הימים שעברו מאז תחילת המלחמה מאפשרים חישוב מסלול מחדש, והצורך באהבה עולה שוב. חיפוש זוגיות ואהבה בתקופת מלחמה הם חלק טבעי מחיזוק חוסן אישי ושמירה על בריאות נפשית".

מישהו שיהיה הקומפורט זון שלי

זוהר, שחקנית בת 21 מתל אביב שביקשה שתמונתה לא תופיע בכתבה, לא הייתה בפניות רגשית לזוגיות לפני המלחמה, וקיימה קשרים מזדמנים וקצרים עם גברים. המלחמה גרמה לה להבין שהיא רוצה בן אדם לצדה, שיענה על כל צרכיה. "לא ממש היה לי פנאי לזוגיות מבחינה של לדאוג לאינטרסים של בן אדם אחר", היא מספרת. "תמיד הייתי עסוקה בחיים שלי ומצבים אינטימיים אפשר להשיג גם בלי זוגיות. את יודעת איך זה, יצאתי עם חברות, אם מכירים אז מכירים וזה זורם, ממשיכים וזה לא מתפתח למשהו רציני. זה היה לי מאוד נוח, הקשרים תמיד מיצו את עצמם, מיקבלתי".

>> "היא אימא לביאה": דניאל אלוני ובתה אמיליה חזרו הביתה

ומה קרה במלחמה שגרם לך לשנות את דעתך?
"חבר מאוד טוב שאני מכירה מגיל ילדות פתאום נכנס לעזה. הייתי בלחץ היסטרי. בכל פעם שהיה פרסום של שמות חדשים של חיילים שנהרגו אני יושבת ורועדת. פתאום הבנתי שככה זה מרגיש לאהוב מישהו. נכון, אין בינינו יחסים רומנטיים או מיניים, אבל כשדיברנו הרגשתי אושר עילאי. הבנתי שאני רוצה מישהו שיהיה לי הקומפורט זון שלי, שעונה לי על הצרכים החבריים, המיניים, הרומנטיים, שם אני רוצה להיות".

היא ממשיכה: "לא רציתי לפתח את זה איתו, פשוט הבנתי שלהיות ידידה זה נחמד, אבל יש את הצורך הפיזי לחבק מישהו, ומעבר לכך. הבנתי שאני רוצה את התחושה הזו עם מישהו שאתם שם אחד למען השנייה. כרגע יש מישהו שהכרתי באפליקציה שנמצא בעזה, התחלתי לדבר איתו והמהירות שבה אני דואגת לו מפחידה אותי. כשאנחנו מדברים בשעות מאוחרות זהמבהיל – מה, בגלל חוסר שינה הוא לא יחיה למחרת? זו נהייתה ממש נהיה דאגה אמיתית ורצון אמיתי להתחבר עם מישהו".

"יהיה פה בייבי בום. המלחמה גורמת לאנשים לרצות זוגיות רצינית, בית"

 

חן אבוטבול (28) עובדת בחברת ביטוח ובמקביל סטודנטית להנדסאי אדריכלות, גם היא מתחברת לתחושות של זוהר, שהתעצמו במלחמה. "הייתי עם מספיק גברים בחיי בעשור האחרון", מספרת אבוטבול. "מהקורונה התחלתי לחשוב על זוגיות רצינית, אחותי התאומה בזוגיות רצינית וכשהיא באה לפגוש את המשפחה היא מגיעה עם הבן זוג שלה, זה צורם בלב״.

ובמלחמה זה צורם יותר?
"לגמרי, מיליון סרטונים רצים ברשתות על חיילי מילואים שפוגשים את בנות זוגם, זה מחמם את הלב ובא לך גם. אני רואה הרבה יותר זוגות במלחמה הזו – וזה עושה חשק, ללא ספק. את גם רוצה שמישהו יבוא לפגוש אותך, עבורך. אני עובדת בכל מיני מסיבות, גם אצל רוני שינקמן, מתוך הרצון להכיר. אני גם באפליקציות אבל לא יוצא מזה הרבה, אולי מהכתבה יגיע המישהו המיוחד שלי, הלוואי".