"הצעדים לשלום לא מתחילים בפוליטיקה, אלא בחדר המיטות עם בן הזוג״
היועצת המינית דורית בר רואה קשר ישיר ודו-כיווני בין מיניות למלחמה. בראיון חשוף היא מספרת על המקרים שמגיעים אליה לקליניקה, משתפת כיצד מוות עשוי לפתוח את הלב ולהגביר את החשק המיני ומסבירה למה היא ממליצה לחפון את האשכים של בן הזוג דווקא בימים אלה
המלחמה משפיעה כמעט על כל תחומי חיינו – על התזונה שלנו, על העור שלנו, על תחושותינו הנפשיות, על השגרה היומית וכן, גם על הסקס. יש זוגות שמקיימים יחסי מין בתדירות גבוהה מהרגיל על מנת לפרוק אנרגיות, בעוד חלקם דווקא מפחיתים בפעילות כתוצאה מחוסר פניות וסטרס. כדי להבין את התופעות הללו בזמן המלחמה, קיימתי שיחה מרתקת עם דורית בר (48), עובדת סוציאלית, יועצת מינית ומנחת הפודקאסט ״שיעורים באינטימיות״, שסיפרה לנו כיצד משתנה המיניות שלנו בזמן מלחמה.
>> איך לשמור על שפיות בזמן המלחמה?
"כפי שאני רואה את עניין המיניות במלחמה, צריך לחלק את זה לשבועות הראשונים שאחרי ה-7 באוקטובר, ולאחריהם", אומרת בר. "לאור כל הטלטלה, ההרג והפגיעה האנושה באנשים, כשאנחנו בתגובה של בהלה, פחד ושוק – ברור שאנרגיית החיים מכוונת את עצמה לההישרדות. אם אני צריכה להיכנס לחדר מדרגות או ממ"ד כל רבע שעה, אני לא פנויה להרגיש סקסית, לפלרטט״.
התגובה שלנו למיניות קשורה במידת הקרבה לקו האש או לעורף?
"לגמרי. אני יכולה להגיד שמהשיתופים אצלי בקליניקה אני רואה שזה אכן תלוי באם את בקו ראשון לפגיעה. הורים לילדים שהיו במסיבה, בת זוג שבעלה מת במלחמה – זה קו ראשון, כנ"ל אנשים שעזבו את העוטף. הם עדיין מתמודדים עם תגובות הישרדותיות – fight, flight או freeze – אין בהם פניות למיניות. אבל ככל שנתרחק לקווים השני והשלישי, אני רואה עלייה באוקסיטוצין, הורמון האהבה, יש רצון בקרבה, מתחילות פניות חדשות לקליניקה. בשבועיים הראשונים העסק שלי היה בקיפאון, אפילו המטופלים הקבועים ביטלו כי זה הרגיש להם מנותק. אבל עכשיו מתרחש איזה שינוי".
>> שורד הטבח בנובה הפך את סיפור ההישרדות שלו לשיר מצמרר
בר טוענת שמצב המיניות שלנו במלחמה הוא שיקוף מועצם של המצב לפניה: "אם לפני המלחמה היינו מרוחקים, לא שכבנו מלא זמן, אז רוב הסיכויים שעכשיו יהיה אותו הדבר או אפילו יותר גרוע", היא מדגישה. "בצל המלחמה אולי מבינים שלא מתאים בינינו, מתרחש שיקוף של האמת על הקשר. העובדה שעברנו את גל ההלם מאפשרת לראות את זה. מצד שני, אם לפני הייתה מיניות טובה, יש גם מי שחזרו לתפקוד מיני. להמשיך להיות בחיים זאת זכות גדולה. להבין שאני רוצה לחגוג את החיים יותר ממקודם כי שרדתי את התופת".
יש מצב שאחרי המלחמה, לצד כאלה שהתשוקה המינית שלהם דעכה, נראה גם איזשהו בייבי בום?
"אין לי מושג אם יהיה בייבי בום עוד תשעה חודשים – אבל יכולה להבין למה זה קורה. אני פוגשת זוגות שהבינו שהם רוצים לרפא את הקשר, הם באים לטיפול מיני וחוזרים לקיים יחסים, ואז מבינים שגם רוצים להתעבר".
אני מתארת לעצמי שדווקא בזמן המלחמה, כשהגוף חווה סטרס רב ומתח, עלולות להיווצר המון בעיות של זקפה, יובש נרתיקי. איך מתמודדות?
"הפרעות או בעיות בתפקוד המיני בשלב ההלם והלחץ מאוד טבעיות. אם אתן חוות ריחוק מהמיניות שלכן יותר מכרגיל – קודם כל תקבלו את זה. לא להשתמש ישר בחומרי סיכה או להילחץ מזה שבן זוגך יחזור מאפטר ולא בא לך לשכב איתו. צריך לחזור למגע אינטימי ואיטי כדי לייצר את הורמון האהבה".
>> זה כן הזמן: דניאל קיציס מהממת אותנו בתמונות חשופות ומרגשות
כלומר?
"כשיש סטרס במערכת אי אפשר לייצר את ההורמון שמקרב בינינו. אגב, ככל שאת יותר ברשתות החברתיות ובמסכים זה מגביר את הלחץ. מה שהכי עזר לי לדוגמה, היה להפסיק לצרוך מידע. המלחמה היא נוראית, ועם זאת, אם בזכותה אנשים ילמדו לעשות אהבה לאט, זה למצוא את האור במצב. נלמד שסקס הוא גלי, ארוך, אני רואה בזה פוטנציאל לריפוי".
המוות פותח את הלב
בר, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר ראשון בעבודה סוציאלית, מדברת על הצדדים החיוביים של המוות, במובן מסוים. "המלחמה מביאה הרבה צער ואבל שפותחים את הלב. אנשים יותר בוכים, גם נשים וגם גברים, וכשהרכות הזו נכנסת לחדר המיטות היא מעניקה עומק. אם זכינו לשרוד, אנחנו לומדים שלא להתקטנן כמו בעבר. המוות מביא אהבה למי שמת, למי שנשאר, אהבה לחיים. אמא שלי נהרגה בתאונת דרכים כשהייתי בגיל 26, מוות מפתיע, אז היה לי הלם ושוק, אבל הלב שלי נפתח. כאילו מישהו עשה לי ניתוח לב פתוח ברמה האנרגטית. קיבלתי הזדמנות לאהוב את השנים לצידה, אותה, את החיים".
הקבלה הזו שבר מתארת, עשויה להיות התהליך שכל אחד ואחת יעברו במדינתנו, והיא המפתח בעיניה למיניות טובה יותר: "תאהבי את החיים שלך, תחיי אותם בעוצמה. התגובה ההישרדותית למוות היא התנגדות, אנחנו לא רוצים בו, אבל אנחנו חייבים להכיר בו", היא מדגישה, "כולנו מתים בסוף. כרגע זה מוות נורא שאין מספיק מילים להגיד כמה הוא שובר ומפרק אבל ברגע הנכון – המוות פותח את הלב לאהוב".
>> לאמץ ללב: יום אימוץ מיוחד של כלבים נטושים מהדרום והצפון
מהמיטה לממשלה
בר, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה מאוניברסיטת בן גוריון ותואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן, פיתחה בשנים האחרונות שיטה בשם ״תרפיית האגן״ שמסייעת, בין היתר, לנפגעות תקיפה מינית, והיא רואה את הקשר ההדוק בין כוחנות במיטה לכוחנות בעולם: "הצעדים הראשונים לשלום לא מתחילים בפוליטיקה, אלא בחדר המיטות עם בן זוגי, עם הגוף שלי. זה לא קשר ישיר של סיבה ותוצאה, זה יותר מורכב, אבל בעומק של הדברים, כשנלמד לעשות אהבה לאט מתוך רכות וכבוד, מין שבא מחיבור ולא בהסכמה ולא כי צריך – אנחנו יוצרים תדר של שלום בעולם, הוא מפעפע מלמטה למעלה – ובעזרתו, גם נלמד לבחור מנהיגים מתדר דומה".
"בישראל אין תדרים של אהבה ושלום בחלונות הגבוהים, וזו לא אמירה פוליטית בעיניי. מלחמה תמיד תוביל לעוד אחת. וחשוב לי להדגיש שאני מתפללת עבור החיילים וכואב לי, אבל אני מרשה לעצמי לרצות עתיד של שלום, ויש קשר ישיר בין החדר האינטימי שלי ושל בן זוגי, לבין מה קורה בעולם – האם אחנו יודעים לריב בכבוד, או שאנחנו משפילים ומלאי ארס? אם לא נדע לריב בזוגיות שלנו איך נדע לעשות זאת בעולם?".
"אני גדלתי בבית אלים״, היא משתפת, ״אבא שלי היה אלים כלפי אמא, כלפינו, וידעתי כילדה שיש קשר בין מלחמות לבין הבית", היא ממשיכה. "כשהתבגרתי, הבנתי שמיניות טומנת בחובה יחסים מעודנים יותר של כוחניות, שמשמרים תדר של לוחמה. אז נכון, המלחמה נוראית, אבל היא גם מביאה בשלות להתבונן בפצעים שלנו, לקבל אחריות וליצור מיניות מרפאת יותר".
זה אומנם מבורך אבל לא כולן מסוגלות. מה עם מקרים שבהם תמונות זוועה מהמלחמה עולות לאישה באמצע הסקס?
"בזוגיות הטרוסקסואלית זה יכול לקרות המון, ואני גם שומעת על גברים שמרגישים לא בנוח להיות מיניים עם האישה שאיתם כי זה מרגיש להם כוחני. מה שאני אציע כדי להתמודד זה כמה דברים: הראשון זה זה להכיר בזה שזה קורה ולא להתנגד. ואז אפשר לעצור בנחת, להסתכל בעיניים ולספר לצד השני מה קרה, וכך לתרגל תקשורת מקרבת".
"כלומר, להגיד 'כשנגעת בי עכשיו, נזכרתי בתמונה שראיתי בפייסבוק', או 'אני חווה בהלה, כי אני מדמיינת שאתה מחבל שרוצה לפגוע בי, אני מצטערת, ברור לי שזה לא נכון, אבל אני משתפת'. להיות כנה באופן רדיקלי. וברגע כזה להקשיב, להניח יד, מגע אדמה אני קוראת לזה – הנחת יד שאין בה ליטוף, וקורית באזור לא מיני – בכתף, בראש. אני ממליצה לצד השומע לשקף מה שמעת, להגיד שאתם אוהבים, לקחת צעד אחורה – אם הורדה חולצה, אם אתם רגע לפני חדירה, אז אפשר לחזור לחיבוק, לקשר עין, לשיח, ללישון ביחד. ככל שתהיה רשות לשתף בתחושות ורגשות כדי לנקות אותם ולייצר מרחב בטוח – התדר האירוטי והמיני יחזרו״.
"אם את בת זוג של חייל", בר מדגישה, "תהיי עדינה אותו, אל תעברי את הגבולות של עצמך, לפעמים הגבר רוצה סקס חייתי יותר וממוקד אורגזמה – והאישה מעצם היותה היא מרחב ריפוי, מביאה את התדר של לעשות אהבה לאט, ברוגע. שני את התדרים ממתח לרכות. בגלל שהלחימה לא הסתיימה, יש מידת דריכות מסוימת בגוף שלנו שאין לנו שליטה עליה, אז כשאני עושה אהבה, אני ניגשת לזה לאט יותר מבדרך כלל, בייחוד בתקופה זו".
המתכון של דורית בר לאהבה איטית ומרפאת בצל המלחמה
"אם מצליחים לייצר זמן לדייט, שבו בספה או במיטה ותתחבקו, עם בגדים, ללא בגדים, מה שעובד לכם. חשוב לא לדחוק את המעבר מהתדר האינטימי לאירוטי. כשתינוק נולד התנועה הטבעית היא לערסל אותו קרוב לגוף ועדיף ללא בגדים, כי המערכת הגופנית של אחד מזינה את של השניה, זה נכון גם למבוגרים. אם נשהה ביחד גוף לגוף ואפילו נירדם ככה, בלילה הבא יהיה יותר מתאים להתלטף, לבנות את התדר של לעשות אהבה".
ועוד תרגיל פרקטי לזוגות המילואים:
"אחרי שהוא מתקלח, ישן ואוכל – הציעי לו לשכב על הגב. הניחי יד אחת באזור החזה, ויד אחת בבטן התחתונה קרוב לאיבר המין, אבל לא עליו, במשך עשר דקות. זה הסיבוב הראשון. בסיבוב השני חפני את האשכים שלו, יד אחת עליהם, יד אחת על הלב, כך במשך עשר דקות. בסיבוב השלישי הניחי יד על הפין ממש – ושוב יד על החזה. יש סיכוי שתהיה זקפה, יש סיכוי שלא, זה לא משנה. במנח הזה, אישה יכולה לעזור לגבר להירגע באופן טבעי. אולי הוא יירדם, זה בסדר, וביום אחר כשאת רוצה לעזור יותר לעצמך את יכולה לבקש שהוא יעשה את אותו הדבר כלפיך, אבל חשוב שזה יהיה בתדר לא מיני. זה מגע שמביא ריפוי של ממש. רוגע".