הקלה בהפסקות היריון בישראל, אבל המדינה עדיין מחליטה על הגוף שלנו וזה לא שפוי
רגע אחרי שהזדעזנו עמוקות מהחלטת בית המשפט העליון בארה"ב, אנחנו מתבשרים על שינוי בתקנות בישראל. זה כיוון מעודד אבל לא מספיק, כך למשל אישה שעוברה מת עדיין תאלץ לחכות ימים לוועדה
כולם מדברים על איסור ההפלות בארה"ב ונורא ממהרים לפרסם על זה פוסטים מזועזעים, אבל מעטים מדברים על מסכת ההשפלות שצריכה לעבור היום אישה בישראל כדי לעבור הפלה.
בישראל מותר לעבור הפלות. וואלה, היום כשאנחנו יודעים שיש מדינות בעולם המערבי שבהן זה לא מובן מאליו, מסתמן שאנחנו במקום טוב. אבל שימו לב לשלושה סיפורים קטנים וסמנו לעצמכן וי קטן ליד איזה מהסיפורים שנשמעים לכם הגיוניים:
- אישה שהעובר שלה הפסיק להתפתח צריכה לעבור ועדה כדי לעבור הליך "ריקון רחם" שיוציא את העובר המת מרחמה. היא צריכה לחכות לוועדה, להסתובב ימים ולפעמים שבועות עם עובר מת בבטן, כדי לקבל אישור להוציא אותו מגופה.
- אישה נשואה שנכנסה להיריון לא מתוכנן מבעלה, ולא רוצה להמשיך את ההיריון, לא זכאית ברמה העקרונית לעשות הפלה. בפועל, היא נכנסת לוועדה, משקרת במצח נחושה שהתינוק הוא תוצאה של יחסים מחוץ לנישואים, או לחילופין שהיא לא כשירה לגדל אותו נפשית – והועדה מאשרת לה הפלה גם אם ברור לכל היושבים בחדר שהיא משקרת.
- אישה שבשלב מתקדם של הריונה התגלה מום משמעותי בעובר שלה, צריכה לשבת מול ועדה ולהסביר למה היא לא רוצה להביא את הילד החולה הזה לעולם כדי לקבל אישור להפסיק את ההיריון.
למה למרות שאנחנו חיים במדינה בה מותר לעשות הפלה, ברמה החוקית, הזכות שלנו על גופנו מופקעת?
נו, סימנתם וי? משהו פה נשמע לכם שפוי? רגיש? מתחשב בעובדה שהנשים האלה נמצאות במקום כל כך מורכב ומעביר אותם בנוסף הליך בירוקרטי ארוך ומשפיל בכל המקרים הללו ובעוד אלפים נוספים, הועדה היא חותמת גומי שבסופו של דבר מאשרת את ההליך. אז למה? למה למרות שאנחנו חיים במדינה בה מותר לעשות הפלה, ברמה החוקית, הזכות שלנו על גופנו מופקעת? אנחנו נאלצות לקבל אישור של אדם אחר כדי להפסיק היריון שמתרחש בתוך הגוף שלנו.
בשלב זה אני חייבת לעצור ולסייג שזה נכון בעיני שיהיה תהליך מעורר חשיבה בדרך להפסקת היריון. כשאני הייתי בשבוע 24 עם התאומות שלי, לצערי החלה להתפתח לידה וכל הרופאים הבהירו לי שאם הבנות האלה ייוולדו רוב הסיכויים הם נגדן, וככל הנראה שהן ייוולדו פגועות. אנחנו החלטנו באותו הרגע לא להמשיך את ההיריון, כדי לא לקחת את הסיכון הזה. אבל, בזכות העובדה שהיה סופ"ש והיינו צריכים לחכות ליום ראשון כדי להגיש בקשה לועדה ולחכות שהיא תתכנס, וכל ההליך הבירוקרטי המתיש בדרך למנוע לידה הרת אסון, דווקא בגלל כל זה רצה הגורל והבנות שלנו לא חיכו לוועדה, הלידה קרתה, והן נולדו בשבוע 24, קטנות ופגיעות ונגד כל הסיכויים. הן היום בנות 8.5, בריאות ושלמות והן הנס הכי גדול שקרה לנו בחיים.
יש קו שמחבר בין החלטת בית המשפט העליון בארצות הברית לעתיד הפוליטי של בנימין נתניהו
אני מספרת את זה כדי להבהיר כמה מורכבת ההחלטה להפסיק היריון. וכמה כן צריך שהיא תהיה שקולה, מבוקרת, אחרי בחינת כל הנתונים ולא מתוך לחץ או השפעה זרה. אני לא חושבת שצריך לאפשר לעשות את ההחלטה הזאת בפזיזות, וגם לא לבטל לגמרי את הועדות שמאפשרות לעבור את ההליך במימון המדינה – כיון שאם ההליך יופרט לגמרי הוא יהפוך להיות נחלת העשירים ואז שוב נגיע למצב שהלכה למעשה, מי שידה אינה משגת לא יכולה לעשות הפלה.
היום בצהרים התבשרנו על תחילתו של שינוי: ועדת העבודה והרווחה של הכנסת אישרה היום בצהרים (שני) תקנות חדשות שמטרתן להקל על נשים בתהליך הפסקת ההיריון. שני השינויים העיקריים שאושרו הם שהפסקת היריון בשבועות הראשונים תבוצע בקופות החולים ולא בבתי החולים, וכן יינתן לנשים פטור מחובת נוכחות בפני הוועדה להפסקת היריון. התקנות ייכנסו לתוקף תוך שלושה חודשים. בנוסף ישונו הטפסים שנדרשת האישה למלא לקראת הוועדה, וכוללים כיום שאלות פולשניות, וכן יתאפשר מילוי שלהם אונליין ללא צורך בהגעה פיזית. השינויים הללו הם תחילתה של דרך חיובית אבל הם עדיין לא כוללים את הפסקת הוועדות או את הצורך באישור הוועדה כדי לעשות הפלה.
המדינה חייבת לעשות חשיבה מחדש על כל ההליך שנקרא ועדה להפסקת היריון. לעשות בו רפורמה שהופכת את ההחלטה הזאת, שמתרחשת ברגע כל כך כואב בחיים, להליך שקודם כל רואה את האישה שמאחורי הרחם, וחשוב מכל – משאיר בסופו של דבר את ההחלטה הסופית בידיים שלה.
הכותבת היא יזמית ויוצרת תוכן, מובילת קהילת שבט אמהות