הישראלית שמלמדת את נטפליקס ולינקדאין מהו ניהול נשי

דליה פלדהיים בכנס TEDx | צילום: מיה כרמי-דרור
דליה פלדהיים בכנס TEDx | צילום: מיה כרמי-דרור

דליה פלדהיים למדה בדרך הקשה איך להתנהל בעולם העסקים עד שהגיעה לצמרת פרוקטר אנד גמבל. היום היא מלמדת את נטפליקס ולינקדאין איך לעשות את זה נכון

88 שיתופים | 132 צפיות

אישה בלונדינית בשנות ה־20 לחייה רצה במקום בצורה מגוחכת ומצחקקת תוך כדי, אישה ברונטית בשנות ה־20 לחייה עושה בדיוק כמוה וכך גם האישה השחורה הצעירה שמצולמת אחריהן בתגובה לשאלה "איך זה נראה לרוץ כמו בת?". כשדקוטה בת העשר התבקשה להדגים זאת, היא רצה בנחישות ובמהירות, וכך גם הילדות שהתבקשו להדגים זאת אחריה. הקמפיין הזה של אולוויז מ־2014 שם לעצמו למטרה לשבור את ההבניה החברתית הקלוקלת של לעשות משהו "כמו בחורה", על הדרך הוא גם שבר את הרשת עם כ־100 מיליון צפיות ביוטיוב.

>> גייסה 12 מיליון דולר לסטארטאפ ועדיין נתקלת בשוביניזם

דליה פלדהיים, שהייתה שותפה ליצירת הקמפיין בתקופת עבודתה כמנהלת שיווק בכירה בתאגיד הענק פרוקטר אנד גמבל, רכשה לעצמה מוניטין כ־Queen of Fem Care, מומחית לשיווק מוצרי היגיינה נשית. היא החלה את הקריירה שלה כמנהלת שיווק זוטרה לשוק הישראלי, והגיעה עד לתפקיד מנהלת השיווק של אולוויז וטמפקס, מותגים בבעלות P&G, לכל יבשת אסיה, וכאחת מארבעה בכירי ההנהלה העולמית של המותגים האלה. במהלך 20 שנותיה בחברה היא התגוררה עם משפחתה בז'נבה, במוסקבה ובסינגפור ולמדה שיעורים רבים בניהול נשי, אבל את השיעור החשוב ביותר למדה דווקא משני גברים. שני הסיפורים הללו מתחילים בדמעות.

"בזנ'בה עבדתי תחת בוס שהשליט על העובדים אווירת פחד שבחיים לא ראיתי", היא משחזרת. "יום אחד הוא קרא לי למשרד ומתח עליי ביקורת בצורה הכי פוגעת שאפשר, ממש השפיל אותי במכוון. אחרי זה הוא העליב את האנשים שלי. תחושת חוסר הצדק שבדבריו תסכלה אותי יותר ממה שיכולתי להחזיק, והתחלתי לדמוע. הבוס שלי חייך והגיש לי חבילת טישו, וגיליתי שבצד השני של החבילה כתוב 'קופסת הטישו של דליה'. הוא אמר לי 'תפסיקי להיות כל כך רגישה, זה רק boys banter (הקנטות בין גברים)".

"נשים יבקשו קידום רק אם הן מתאימות ב־100 אחוז לדרישות התפקיד, לעומת גברים שיגישו מועמדות גם עם 60 אחוזי התאמה"

במקרה השני, מצאה את עצמה פלדהיים מול בוס אחר, גם הוא הושיט לה חפיסת טישו כשבכתה במשרדו בעקבות קרייסס מקצועי. פלדהיים המתוסכלת ניסתה להסתיר את הדמעות. "הוא אמר לי: 'אף פעם אל תתביישי לבכות במשרד. זה סימן לתשוקה שלך וזה כוח העל שלך. אם אי פעם תעבדי עם מישהו שלא מבין את זה, תעזבי כי הוא לא ראוי לך".

נשים, תתקדמו

פלדהיים נולדה בישראל, להורים שעלו מאנגליה. היא גדלה בכפר ביאליק ואחרי התיכון התגייסה לצה"ל ושירתה כמ"מ טירונים. אל פרוקטר אנד גמבל הגיעה בתום לימודיה (פסיכולוגיה ומנהל עסקים), והתקדמה במהירות. כיום, משמשת פלדהיים יועצת ארגונית בנושא קידום נשים ופיתוח מנהיגות נשית, כשבין לקוחותיה חברות ענק כמו נטפליקס ולינקדאין, ונחשבת למרצה מבוקשת בכנסים בינלאומיים, בהם TED. "אני קוראת למנהלות להשתמש ביתרונות שלהן – לנשים יש יכולת אמפתית גבוהה יותר, אינטואיציה מחודדת יותר, ויכולת לעמוד בלחצים", היא אומרת, "אבל לפעמים, עם כל האמפתיה, נשים צריכות לדעת גם להיות יותר גבריות. אני עדיין מצרה על כך שבשלוש שנים שהייתי בחברה ההיא, לא הצבתי לבוס גבול ברור. פתחתי הכול מול ההנהלה רק כשעזבתי והיום המנהל הזה כבר לא מועסק באותה חברה".

למה לדעתך עדיין אין מספיק נשים בעמדות בכירות בעולם העסקי?
"אנחנו עדיין שבויים במודלים ארכאיים של מנהיגות, והעולם העסקי עדיין מקדש את הערכים של תחרותיות, הישגיות, לוגיקה ורציונליות. מודל המנהיגות של היום, שיותר מתאים לגבריות הרעילה, או לגבריות הפגועה, כמו שאני אוהבת לכנות אותה, הוא שיצר את האובססיה למספרים ולא לאנשים. אבל היום עובדים כבר לא מגלים נאמנות לחברה אחת כמו פעם, הם קופצים מחברה לחברה, ולכן מנהלים צריכים להיות מאוד אמפתיים. כי אם לא תהיי אמפתית כלפי האנשים שלך, הם פשוט לא יהיו שם. מחקרים מראים ש'ניהול הפחד' הזה יצר מגפת שחיקה של עובדים וזה עולה למשק האמריקאי חצי ביליון דולר בשנה".

אילו טעויות נשים עושות כמנהלות?
"יותר מדי נשים חושבות שהן צריכות להתנהל כמו גברים כדי להצליח, וצריך להשתחרר מהתפיסה הזאת כי היא רק מעכבת את השינוי שצריך להתרחש בעולם. חוץ מזה, יש כמה טעויות נפוצות שנשים עושות כמנהלות: נשים יבקשו קידום רק אם הן מתאימות ב־100 אחוז לדרישות התפקיד, לעומת גברים שיגישו מועמדות גם עם 60 אחוזי התאמה. טעות נוספת היא פיתוח תלות, חשוב לא להיכנס למערכת יחסים אמוציונלית עם הבוס. אני למשל נהייתי פריקית של מחמאות וכשהיה לי בוס חדש שנתן לי בעיקר ביקורת, זה ממש חדר לי מתחת לעור. עוד טעות שנשים עושות היא לקיחת אחריות אישית על כישלון ומתן קרדיט לנסיבות על הצלחות. תני קרדיט גם לעצמך. עוד טעות משמעותית היא התנצלות – נשים מצמצמות את מקומן במרחב או מתנצלות על זה שהן מביעות רעיונות, בקשות ורגשות".

רול מודל. שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק העולמית | צילום: gettyimages,Fabrice coffrini
רול מודל. שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק העולמית | צילום: gettyimages,Fabrice coffrini

"אצלנו בבית היה חוק, כל יום מבלים לפחות שעתיים עם הילדים ומשחקים יחד. כל מי שעבד איתי ידע שמשש בערב עד שמונה אי־אפשר להשיג אותי, ורק אחר כך אני חוזרת להיות זמינה"

את כל התובנות האלה איגדה פלדהיים לספר חדש ששמו Dare to Lead Like a Girl, שיראה בקרוב אור בארצות הברית ובהמשך גם בישראל. אחת הסיבות לחשיבות של הבעת רגשות במקום העבודה טמונה בביטחון הפסיכולוגי של העובדים, מונח חדשני שפלדהיים עוסקת בו המון. "ביטחון פסיכולוגי מגביר את הפרודקטיביות והיוזמה של העובדים, אנשים חווים ביטחון כשהם מרגישים בנוח להביא את מי שהם לעבודה באופן מלא", היא מסבירה. "המסר שלי, שמכוון גם לגברים וגם לנשים, הוא שכעובדים וכמנהלים כדאי להכיר בחוזקות שנחשבות ל'נשיות', כמו אמפתיה, אינטואיציה, יצירתיות, תשוקה ועמידות, ולאמץ אותן, ומצד שני, להכיר גם בחוזקות הגבריות – שיקול דעת, קור רוח, קבלת החלטות לוגית ושאפתנות".

זו שיש לה מספיק

לפלדהיים יש גם תובנות רבות בכל הנוגע למושג "וורק־לייף בלאנס", או בעברית, מציאת איזון בין קריירה תובענית לחיי משפחה תובעניים לא פחות. "שריל סנדברג (סמנכ"לית התפעול של פייסבוק העולמית, ש"ר), אמרה שההחלטה העסקית הטובה ביותר שאי־פעם קיבלה היא בחירת בן זוגה. לא הייתי מצליחה להגיע לאן שהגעתי בלי התמיכה שלו", משתפת פלדהיים, "שנינו שאפנו למודל של קריירה והורות שוויוניים".

כיצד ניתן להגיע להורות שוויונית?
"כנשים, לעיתים אנחנו מניחות שאנחנו יודעות טוב יותר ואנחנו לא נותנות לגברים להיות שותפים אמיתיים. אני תמיד אומרת שמה שלא קורה בשנה הראשונה אחרי שהתינוק נולד, לא יקרה לעולם. אז עם כל הפחד והדאגות, אל תוותרי, תסעי, תשאירי אותו לבד, תני לו הזדמנות להתמודד עם המקלחת הראשונה כי רק ככה הוא יבנה את הביטחון העצמי שלו. אחרי שבתי הבכורה נולדה, בעלי בילה את השנה הראשונה שלה איתה בבית ובזכות זה הוא היום הורה יותר טוב ממני".

דליה פלדהיים מאחורי הקלעים בכנס TEDx | צילום: מיה כרמי-דרור
דליה פלדהיים מאחורי הקלעים בכנס TEDx | צילום: מיה כרמי-דרור

בשורה התחתונה, אומרת פלדהיים, השאיפה היא לא להיות זו ש"יש לה הכול" אלא אחת ש"יש לה מספיק". "כשנולדים ילדים, מגדירים הצלחה מחדש – הצלחה זה כבר לא לקבל קידום בזמן הכי קצר, אלא להיות אימא טובה דיה ועובדת טובה דיה. מוורקוהולית שעובדת עד ארבע בבוקר, הפכתי לאישה שמאזנת, למדתי להגדיר הצלחה באופן הוליסטי". פלדהיים מדגימה זאת על בשרה: "כשבני היה קטן, הוא לוהק להיות עץ בהצגת בית הספר והיה לו מאוד חשוב שאבוא לצפות. בדיוק ביום ההצגה, המנכ"ל העולמי הגיע לביקור במשרדים שלנו. הייתי אמורה להציג בבוקר ולהספיק להצגה, אבל המטוס שלו איחר והפרזנטציה נדחתה. הגעתי לבית הספר בארבע ועשרה. רצתי כל הדרך על עקבים, ואיך שנכנסתי לאולם ראיתי את העץ שלי יורד מהבמה. כל הדרך הביתה הייתי בדמעות, התנצלתי בפניו שוב ושוב. כשהגענו הביתה, הוא אמר לי 'אימא, את לא מושלמת, אבל אני רואה שממש התאמצת'".

פלדהיים אימצה לעצמה עיקרון שהנחה אותה והתווה עבורה נתיב ליצירת וורק־לייף בלאנס והוא להיות שם ברגעים החשובים ולהפוך את הרגעים שאת שם לכאלה. "זאת המנטרה שלי", היא חורצת, "הילדים שלך יסלחו לך אם מדי פעם תפספסי ארוחת ערב, אבל לא יסלחו אם תעדרי מהדברים שחשובים להם באמת. ואם פינית זמן לילדים, תבלי איתם זמן איכות אמיתי. אצלנו בבית היה חוק, כל יום מבלים לפחות שעתיים עם הילדים ומשחקים יחד. כל מי שעבד איתי ידע שמשש בערב עד שמונה אי־אפשר להשיג אותי, ורק אחר כך אני חוזרת להיות זמינה". לפלדהיים יש עוד טיפ לכל האימהות העובדות והאובדות, דווקא מנקודת מבט של מנהלת בכירה. "אל תתביישו לבקש מהבוסים שלכן להתגמש. הם לא תמיד יודעים מה עובר עליכן, אני נהגתי לשלוח לבוסים שלי כתבות על חייה של האם העובדת, ואז ביקשתי לעבוד יום בשבוע מהבית. במשך 17 שנה עבדתי יום בשבוע מהבית, וזה היה היום הכי פרודוקטיבי שלי. הרבה פעמים אנחנו כועסות על הבוסים שהם לא מבינים אותנו ואנחנו צריכות לשאול את עצמנו אם הסברנו להם את הקשיים שאיתם אנחנו מתמודדות. אם הבוס הוא גבר, צריך לזכור שלא כל הגברים שותפים שווים בהורות והם לא תמיד יודעים במה זה כרוך".

>> ללינקדאין של דליה פלדהיים

>> זהירות, עומס רגשי: המגפה השקופה ששוחקת אימהות עובדות