עצב כנגדי: איך חיים עם בן זוג שסובל מדיכאון?
איך מתמודדים עם בני זוג דיכאוניים בלי לפרק את הקשר ומה לעשות כשאת רואה את אהבת חייך הולכת ודועכת
מירי וסרמן לא ציפתה לחזור כל כך עצובה מהמפגש האחרון של קבוצת התמיכה לנשים שבן זוגן נמצא בדיכאון. שנים שהיא הולכת לקבוצות תמיכה, בכל זאת חלפו כבר 27 שנים מאז שפרץ ההתקף הראשון של בעלה, והוא עדיין סובל מדיכאון שבא והולך. "רוב הנשים במפגש הן צעירות בשנות ה־20 שלהן. אחת מהן, עם תינוק בזרועותיה, פנתה אלי כבעלת 'ותק' בתחום ושאלה 'תגידי, מתי בעלי ייצא מהדיכאון שלו?'. נצבט לי הלב. ראיתי מולי אישה צעירה בתחילת החיים ועם הרבה חלומות ומה יכולתי לענות לה? שהבעל שלה כבר לא יחזור להיות מה שהיה?" היא מתקדרת, "מניסיון חיי אני יודעת שמדיכאון אין דרך חזרה. המחלה באה והולכת, יש עליות ומורדות, יכולה להיות רגיעה, אבל הדיכאון תמיד שם ברקע. כשבאתי הביתה בכיתי עליה. ליבי נקרע על המציאות שצפויה לה. מי כמוני יודעת למה".
וסרמן, בתחילת שנות ה־60 לחייה, נשואה לשלמה מגיל 21. ב־15 השנים הראשונות החיים הזוגיים והמשפחתיים שלהם נראו מושלמים: היא עבדה כמנהלת אדמיניסטרטיבית בחצי משרה, הוא היה עצמאי בתחום האלקטרוניקה והם ניהלו חיי משפחה עם בניהם בני ה־13 וה־10 והתינוקת החדשה שציפו לה. הם התגוררו בווילה מרשימה בקריית אונו, החזיקו שתי מכוניות, חיו חיים פעילים, נסעו לחופשות בחו"ל מדי פעם. "יום אחד, בלי שום התראה, החיים שלנו התהפכו. שלמה לא קם מהמיטה. לא דיבר, לא הגיב, נסגר בתוך עצמו, הפסיק ללכת לעבודה. בדיעבד התברר שיש לזה רקע משפחתי אבל בזמן אמת זה נפל עלינו כרעם".
איך ומתי הבנת שהוא בדיכאון?
"הימים עברו והוא לא קם לעבודה, רוב הזמן ישן, ככה שבועות ארוכים".
איך הרגשת כשהבנת שהוא בדיכאון?
"כעס עצום. עצב עמוק. פחד, רחמים, הכול מתערבב ורותח בפנים, אבל רק בפנים. בחוץ איש לא יודע. תקופה ארוכה את חיה בהכחשה. לילדים את אומרת 'אבא עייף', 'אבא קצת חולה'. את חושבת שאולי אם תכעסי עליו הוא ישתנה ויחזור לעצמו, ואז את כועסת על עצמך שכעסת עליו כי את מבינה שכעס לא יעזור. מצד אחד זה לא הבעל שהתחתנת איתו, ומצד שני את זוכרת את התקופות הטובות שלכם. מעל הכול את מבינה שאם תשברי כל הבית יתפרק ושהכי חשוב לשמור על השגרה של הילדים. אז מציאות חייך מחייבת להיאחז בציפורניים גם אם הן נשברות פעם אחר פעם מרוב מאמץ".
איך נראה היום יום בעקבות הדיכאון?
"הפכתי להיות גם אימא וגם אבא. עד שהוא חלה הוא היה המפרנס העיקרי, אבל הוא הפסיק לעבוד ולא חזר עד היום. נאלצתי לקחת על עצמי עוד משרה. ככל שחלף הזמן השתנה המצב הכלכלי ולא אפשר לנו להישאר בווילה המדהימה, ועברנו לדירה".
מה הוא עושה כל היום?
"הוא לא עובד כבר שנים אבל למרבה המזל הוא גילה יכולות אומנותיות. הוא מצייר ומפסל בחמר ובברונזה ויוצר תכשיטים מכסף וזהב ואפילו הציג עבודות שלו בתערוכה".
הצלחתם לשמר את האהבה?
"זה מאוד קשה. אני חיה את הזיכרונות הטובים מפעם. שום דבר לא חזר להיות כמו שהיה, אבל זה מה יש".
היו רגעים שאמרת לעצמך ׳עד כאן׳?
"כן. אחרי שהילדים גדלו הגעתי למצב שלא יכולתי יותר. בתקופה של דיכאון הבזבוזים שלו מטורפים. הציעו לי לקחת ממנו את כרטיס האשראי אבל זה לא היה פשוט. השיא היה כשהייתה לו התפרצות דיכאונית ששברה אותי. הלכנו לייעוץ זוגי, שם התברר שלאורך תקופה הוא לא לקח את הכדורים שלו ולכן הייתה הידרדרות. עד אז סמכתי עליו עם התרופות".
המחלה השקופה
"דיכאון הוא הפרעה בעלת ממדים מדאיגים" טוענת הפסיכיאטרית ד"ר גרסיאלה קורס־כרמון. לדבריה, מנתונים של ארגון הבריאות האמריקאי מ־2017, עולה כי יש כ־350 מיליון אנשים מדוכאים בעולם וכ־800 אלף מתאבדים מדי שנה מסיבה זו. דיכאון תוקף בכל גיל – מילדות ועד גיל הזהב, ונמצא במקום השני בתחלואה אחרי מחלות לב. ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה ומנהל מרכז טל לתמיכה רגשית ונפשית, מסביר כי הסיבות לדיכאון מגוונות. "דיכאון יכול לבוא אחרי אירוע משמעותי אבל גם בלי סיבה נראית לעין. זה משהו פנימי שלוקח את הסובל לקצה גבול היכולת. יכולות להיות לו גם סיבות ביולוגיות כמו בעיות בבלוטת התריס ושינוי בכמות הוויטמינים בגוף".
>>> בעקבות התאבדותה של קייט ספייד: לינוי בר גפן על המחיר האמיתי של היופי
זוגיות עם חולה בדיכאון היא סוגייה מורכבת. "רבים מהסובלים מדיכאון שאינם נשואים – משוועים לזוגיות", אומרת ענבר אדלר בן־דור, עובדת סוציאלית המנהלת את תוכנית "עמיתים" לשילוב מתמודדים עם מגבלה נפשית בקהילה. לדבריה, על פי סקר שהזמינה החברה למתנ"סים בחודש מאי האחרון, עולה כי 83 אחוז מכלל האוכלוסיה הבוגרת לא היו מוכנים לצאת לפגישה רומנטית עם בעלי מגבלה נפשית – דיכאון, מאניה דיפרסיה וסכיזופרניה. 78 אחוז מהנשים לא היו מוכנות לצאת עם בעל מגבלה נפשית ו־88 אחוז מהגברים לא היו מוכנים לתת מראש סיכוי לקשר זוגי מסוג זה. בעוד שהרוב היו מעדיפים להימנע מקשר כזה, דיכאון עשוי להתפרץ גם בתוך זוגיות. "כשמדובר בזוגות שבהם צד אחד חלה, ניכרת התמודדות זוגית ומעט פרידות על רקע הדיכאון", מסבירה ד"ר קורס־כרמון. "הצד הבריא מרגיש אמפתיה וכאב, ולפעמים אפילו מאשים את עצמו שאולי עשה משהו שבגללו התפרץ הדיכאון. אני רואה אצל בני הזוג של המטופלים שלי דווקא חמלה. דיכאון משנה את החיים הזוגיים אבל גם כשיש כעס, המחשבה היא שאי־אפשר לעזוב אדם חולה. בני זוג מודים בפני שיש בזה משהו לא הגון, ולכולנו חשוב הדימוי שלנו בעיניי עצמנו ובעיניי הסביבה".
איזה תפקיד יש לבן הזוג בטיפול בדיכאון?
ד"ר קרוס־כרמון: "הטיפול הנכון לדיכאון הוא טיפול תרופתי משולב עם שיחות. הבעיה היא שכשאנשים נמצאים בתקופה טובה הם מפסיקים לקחת את הכדורים, ואז שוב נוצר חוסר איזון ביוכימי במוח ובאים התקפי דיכאון. כאן יש לבן הזוג הבריא תפקיד – לדאוג שזה לא יקרה. אני אומרת למטופלים שלי: יש לכם תקופות טובות? תעבדו על הזוגיות. כשיגיע המשבר הבא תגיעו אליו יותר מחוזקים".
ד"ר טל מצביע על כך שההתייחסות של המערכת המטפלת היא יותר לסובל מדיכאון ופחות לבני הזוג ולמשפחה. "בן או בת הזוג, באופן בלתי מודע, תורמים למצב הנפשי של המדוכא במיוחד כשהדיכאון נמשך זמן רב. הסיבה היא שלמוטיבציה של הסובל מדיכאון יש משמעות: בני הזוג, בלי משים, משתפים פעולה עם היעדר המוטיבציה. מצד אחד בן הזוג רוצה שהצד המדוכא יתאמץ לשפר את מצבו, ומצד שני קשה לראות כמה הוא סובל ובעצם מעבירים מסר לא ברור. כשהדיכאון קשה, בן הזוג חייב להיות מעורב אחרת לדיכאון יהיה קשה לחלוף".
איך אפשר להבדיל בין משבר מתמשך לבין דיכאון?
"זה תלוי במשך ובעוצמה, וגם אז קשה להעריך. בשביל זה צריכים איש מקצוע. גם אנחנו לפעמים מתלבטים אחרי האבחון. בכל מקרה כשקרה אירוע דיכאוני הוא לא יעבור מעצמו אלא רק אחרי טיפול".
ואחרי טיפול הדיכאון יחלוף?
"דיכאון הוא מחלה מורכבת – לחלק מהאנשים הוא אירוע עם התחלה וסוף, ואצל אחרים הוא חולף לזמן מסוים וחוזר. על פי מחקרים בספרות הפסיכיאטרית, 20 אחוז מהאוכלוסיה מועדים לסבול מדיכאון פעם אחת, והסיכוי לאירוע דיכאון חוזר עומד על 50 אחוז. הסיכוי לחזרת דיכאון בפעם השלישית הוא מעל 80 אחוז".
איך יכול בן הזוג להקל על הסובל?
"חשוב להעביר מסר ברור ואחיד, כי למדוכא קשה להכיל מגוון מסרים. צריך למצוא היכן הוא יכול ומצופה ממנו להתאמץ. אם בן הזוג ידרוש ממנו להתאמץ במקום שאינו יכול, הוא יחוש כישלון ואשמה. אם לא ידרש להתאמץ בכלל, נעביר לו מסר שהוא אינו מסוגל לשום דבר למרות שהוא מסוגל לדברים קטנים או לדברים קטנים מאוד. בנוסף, יש לנטרל את הכעס. בן הזוג המדוכא לא בחר להיות בדיכאון. גם אם יש משהו שהוביל לדיכאון (כמו נטילת סמים), לכעס ולהאשמה אין מקום הגיוני. הוא משרת את בן הזוג הבריא שמתוסכל מהסיטואציה, אבל אם הוא לא ינטרל את הכעס – זה גול עצמי. לפעמים יש קונפליקטים בין בני הזוג שאינם קשורים לדיכאון. יש לשים אותם על 'הולד' עד שהמצב הדיכאוני יחלוף. אם מדובר בדיכאון מתמשך שהופך לחלק מהחיים אין מנוס מלפתור אותם גם בתקופות הדיכאון".
>>> ניבר מדר: "חוויתי רגעי קיצון שכללו השפלות, התקפי חרדה והטרדות מיניות"
מי מתמודד בקלות יותר כשבן הזוג מדוכא, נשים או גברים?
"זה מאוד אינדיבידואלי לזוג. באופן כללי אפשר להגיד שנשים יותר מדברות ומבינות רגשות מגברים, הן חברתיות ומסתדרות יותר עם התפקיד המכיל כשבן זוגן בדיכאון. מצד שני אני רואה הרבה גברים שמאוד רוצים לעזור לבת הזוג שבדיכאון".
האם כדאי לערב את הילדים?
"כשמדובר בגיל הרך הילדים מאוד רגישים וההורה הבריא צריך להביא גם את הילד לטיפול. בהמשך צריך להבין מה הילד ראה ולהתאים את ההסבר לגיל. לבן 25 אפשר להגיד 'אבא בדיכאון'".
דיכאון בגיל השלישי
למרבה הדכדוך, נשים נמצאות בסיכון גבוה פי שניים מגברים ללקות בדיכאון. "הסברה היא שזה קשור למטען הגנטי השונה בין נשים לגברים, או להשפעת הורמונים על המוח וגם להשפעה חברתית של האישה בתוך המשפחה כי היא לרוב הרגישה והמטפלת", מסביר ד"ר טל. בחודש מרץ 2017 פרסם ארגון הבריאות העולמי נתון לפיו תופעת הדיכאון נפוצה יותר אצל נשים החל מהעשור השישי – 7.5 אחוז לעומת 5.5 אחוז אצל גברים. "לצערי זה הדיכאון שהכי מתעלמים ממנו. נהוג לומר 'היא מבוגרת, איך היא תהיה מאושרת?' אבל מי אמר שאדם בגיל מבוגר צריך לסבול? חשוב לזהות סימני מצוקה ולתת לאדם ביטחון שאנחנו מטפלים בו".
במקרה של שושנה גרינבוים (63), אחות במקצועה, הדיכאון הראשון תפס אותה בגיל 24 והוביל לגירושין. "מה שקרה לי התחיל מהתמוטטות עצבים. אבא שלי היה בן 54 במותו ולקחתי את זה קשה. עד אז הייתי בריאה. אמרו לי שלפעמים זה נגמר בהתקף דיכאון אחד אבל ככל שחלף הזמן הבנתי שהסיפור שלי שונה. מבן אדם פעיל ונמרץ הפכתי לחסרת מוטיבציה. לא הייתה לי אנרגיה, מצב הרוח שלי היה ירוד, סבלתי מהפרעות שינה. תפקודים פשוטים הפכו למשימה בלתי אפשרית".
איפה היה בעלך בכל הסיפור הזה?
"הוא לא ידע להתמודד עם המצב. הוא כל הזמן בא בטענות, 'למה את לא קמה מהמיטה', 'למה את לא מבשלת ולא מכבסת'. בפועל לא רק שהוא לא הושיט יד אלא כעס כל הזמן וזה לא עזר לשפיות שלי. כשהבת שלנו הייתה בת ארבעה חודשים התגרשנו".
גם אשתו של אודי (55, שם בדוי), חלתה לראשונה בדיכאון לפני חמש שנים. "היו לנו 25 שנים טובות: ילדים מוצלחים, עבודה טובה, נסענו הרבה לחו"ל. חיי החברה שלנו היו פעילים עד היום שבו היא לא רצתה לצאת מהמיטה. היא לא הסבירה, חטפה משהו לאכול ושוב למיטה, מסוגרת ושותקת".
ממה זה נבע לדעתך?
"היינו אחרי אירוע משפחתי משמח שהיא התרגשה לכבודו. חשבתי שזה סוג של דאון אחרי ה'היי' הגדול. עבר שבוע, ועוד אחד ועוד אחד, ואותו דבר. לא ענתה לחברות שלה שהתקשרו אלי מודאגות. עשיתי כל מיני ניסיונות התקרבות, ניסיתי ללטף אותה במיטה, אבל היא הדפה אותי. מין הפך מחוץ לתחום. הצעתי לה לנסוע לחו"ל, היא בהתה בי ולא הגיבה. הילדים שלנו כבר לא גרים בבית אז בהתחלה זה היה הכול בין שנינו. ניסיתי לבדוק את עצמי, אולי לא נתתי לה תשומת לב שהיא הייתה זקוקה לה אבל ככל שפשפשתי בהתנהגות שלי – לא מצאתי דבר חריג".
אז מה עשית?
"התייעצתי עם חבר רופא והוא בא אלינו הביתה. בימים כתיקונם היא הייתה מקבלת אותו בסבר פנים יפות, הפעם היא לא התייחסה אליו. הוא ראה אישה כבויה, אומללה, ואמר לי מיד שהיא בדיכאון. כעבור חודש חל שיפור קל, היא הסכימה ללכת לטיפול וקיבלה תרופות, הייתה לנו חצי שנה שקטה. היא לא חזרה לעצמה לגמרי אבל איכשהו שרדנו את הרמות הקול הפתאומיות שלה, את הכעסים, את הבכי הפתאומי. בימים טובים היא לפחות קצת מבשלת, יוצאת קצת לקניות, פוגשת את הילדים".
שיתפתם אותם במצבה?
"בשנה הראשונה הצלחתי עוד להסתיר, אבל אחרי דיכאון נוסף עם הסתגרות מוחלטת ושינה שלא נגמרת, הבנתי שהחיים שלי התהפכו וכבר לא יכולתי להסתיר. השיתוף הקל עלי, אבל חמש שנים אחרי אני יודע ששום דבר לא יחזור להיות כמו שהיה. היא לא האישה שהתאהבתי בה. היא רחוקה מזה".
מה השתנה ביחסים ביניכם?
"אין בינינו כמעט אינטימיות. היא מכעיסה אותי, מזייפת עם התרופות ואני לא יכול לעזור לה כשהיא לא עוזרת לעצמה. החיים רוב הזמן עוברים לידה. פה ושם עולות בי מחשבות להרים ידיים, אבל זה לא מעשי. דיכאון הוא מחלה ואין לי זכות לזנוח אישה חולה. מה שעצוב בכל זה, שיש מחלות שיש להן התחלה והן חולפות. עם דיכאון צריך לחיות והוא אורב לך".
איך זה משפיע עלייך?
"חיי החברה שלנו דלילים. אני מנסה לשקוע בעבודה, נפגש עם חברים מהשירות הצבאי. אין אישה אחרת בחיי ולפעמים אני חושב שמפגשים אחת ל- אולי היו עושים לי טוב, אבל בתוך הכאוס הזוגי שלי אני לא פנוי לזה רגשית. אין לי אנרגיה מיותרת ואני מבין שיש משהו קצת מדבק בדיכאון כשהוא בתוך הבית שלך".
לחייך בלב המאפליה: כך תתמודדו עם דיכאון של בני הזוג
1. זכרו שהכי קל להרים ידיים אבל אז גם אתן עלולות לשקוע, והזוגיות והמשפחה נשענות עליכן.
2. אל תבטלו את עצמכן ואל תוותרו על מה שחשוב לכן, אחרת לא יהיו לכן כוחות לטפל בבן הזוג ובשאר בני הבית.
3. נסו לשמור על השגרה ככל האפשר. אל תוותרו על ארוחות, מפגשים משפחתיים וציון אירועים משמחים.
4. אל תסתירו את המצב מהסביבה. דברו עליו עם הקרובים וגם עם הילדים. אם יש לכן ילדים בבית ספר שיודעים על הבעיה, ערבו את הצוות המקצועי. הילדים זקוקים לתמיכה ולאמפתיה מחוץ למסגרת הביתית.
5. צאו לבלות עם חברים וגם לבד. הסתכלו על העולם סביב – יש חיים מעבר לדיכאון. נסו להשתתף בקבוצות תמיכה. הן עוזרות להבין שאתן לא לבד.
6. טפלו בכעס שעולה בכן כתוצאה מהדיכאון של בן הזוג אחרת מערכת היחסים תידרדר.
7. בחרו את הקרבות שלכן בקפידה. נסו לדחות קונפליקטים זניחים ולהתמקד בבעיות המהותיות לכן בלבד.
סימני אזהרה לאובדנות אצל בני הזוג
1. לבן/בת הזוג יש אנרגיה, אבל ללא שמחת חיים כלל.
2. רעשים מפריעים להם יותר מתמיד.
3. הסימפטומים הדיכאוניים מחמירים: הם מגלים חוסר חשק וחוסר עניין בצורה גורפת בכל דבר.
4. הם לא רוצים לפגוש אנשים קרובים, גם לא את המשפחה, הילדים והנכדים.
5. הם מכריזים בצורה מפורשת שאין להם סיכוי לצאת מהמצב, שאין טעם לחיים ושהם רוצים למות.
6. אם יש ספק אין ספק. נטייה לאובדנות לא מתרחשת ביום אחד. כשהמדוכא מרגיש שבאמת אין תקווה, הוא עלול לעשות מעשה. צריך להתייחס לסימני האזהרה בשיא הרצינות ולפנות לרופא לטיפול מיידי.