מישהי לרוץ איתה: לחלות בסרטן השד ולצאת לריצה כאילו החיים שלך תלויים בזה

"הריצה הראשונה אחרי הניתוח הייתה הריצה שהכי חיכיתי לה. לקראתה הייתי מלאת חששות מכל מה שאמרו לי – על הכאבים, על כך שלגוף לוקח זמן לחזור לעצמו ועל איך ארגיש. אך האלטרנטיבה לא לצאת לריצה נראתה לי מפחידה יותר. הדבר הראשון שאני זוכרת מהריצה הראשונה אחרי הניתוח הוא ההקלה – גם מכך שאני עדיין יכולה לעשות את מה שאני כל כך אוהבת, וגם מכך שהכאבים הרבה פחות גרועים ממה שתיארו לי. האדרנלין והאנדורפינים שהשתוללו לי בגוף עבדו טוב יותר וחזק יותר מכל משכך כאבים".

>> שום דבר לא היה עוצמתי כמו ההכרה הזו: יכולתי לחלות בסרטן, יכולתי למות

"אני רואה את זה על בנות הקבוצה שאני מאמנת במסגרת 'גמאני רצה', מיזם קבוצות הריצה לנשים חולות ומחלימות מסרטן השד. אותו סרטן שאני סבלתי ממנו, פעמיים, וגרם לי לפתוח קבוצה כזאת בעיר מגוריי – בנות שרצות בשביל הבריאות שלהן. לא כולן מגיעות כמוני עם חיידק הריצה שזורם בדמן. חלקן מגיעות בלי שרצו בעבר מעולם. הבנות האלה הן ההשראה שלי. לראות אותן מתמודדות עם כל הקשיים 'הרגילים' של המחלה – הטיפולים, הפחדים והשינויים הרבים בגוף, ומוסיפות לכך אתגרים חדשים עבורן. אני תמיד שמחה לראות איך בנות שהתחילו עם הליכות, עברו להליכות מהירות והיום רצות 5 או 10 ק"מ בלי להתרגש".

פנינה גולן, מאמנת במיזם "גמאני רצה" | צילום: יח"צ

"כשאנחנו יכולות לרוץ אנחנו יכולות לנצח הכל"

"ההשפעה היא מיידית. נשים הנמצאות במהלכם של הטיפולים הכימותרפיים ומגיעות לריצות המשותפות שלנו מעידות על הקלה בכאבים. אך לא רק הריצה עצמה קשורה לזה. הכוח שיש לנו כקבוצה לדחוף, לעודד ולהכיל אחת את השנייה. התחושה היא שכשאנחנו יכולות לרוץ אנחנו יכולות לנצח הכל".

"בסוף החודש ארוץ את מרתון תל אביב. מרתון תל אביב היה המרתון הראשון שלי אי פעם. השנה ארוץ אותו בפעם הרביעית בחיי אך הראשונה לאחר ההחלמה והניתוח. במסגרת תהליך ההחלמה התייעצתי עם המנתח שלי על גבולות הגזרה. אמרתי לו שאת המרתון בכוונתי לעשות. את האור שהיה לי בעיניים כשעדכנתי אותו אי אפשר היה לכבות וקיבלתי את אישורו לרוץ, תוך הבנה שאשוב לשולחן הניתוחים לניתוח המשך אחרי הריצה".

"בחרתי לעצמי מקצוע שהוא גם דרך חיים. אימון ריצות ארוכות מאפשר לי להוציא מכל אחד מהמתאמנים שלי את הטוב ביותר ולהשפיע עליו בכל כך הרבה תחומים. עבורי ריצות ארוכות הן זמן האיכות הכי טוב שלי עם עצמי. כשאני רצה אני לא מול מסך, אני לא עסוקה במשימות שיש לי לעשות, אני לא מרגישה חלשה. אני מרוכזת בגוף שלי, במחשבות שלי ובמטרה שלי. את המרתון אני אוהבת במיוחד. כשאני רצה מרתון הראש עובד כל הזמן. הנופים, הים, האנשים והאווירה הייחודית של המרתון בתל אביב נותנים רוח גבית נוספת".

"השנה ארוץ את המרתון עם שבע נשים מקבוצת הריצה שלי. כמו אימא גאה ארוץ לצידן כשבראשי כל מה שהן עברו כדי להגיע להישג הזה. לחברות הקבוצה שהפכו כבר מזמן למשפחה שנייה אני תמיד אומרת שאנחנו עוברות יחד את קו הסיום כי ביחד תמיד מנצחים".

פנינה גולן, מאמנת במיזם "גמאני רצה", תרוץ את מרתון סמסונג תל אביב שייערך שייערך ביום שישי 25.2