חלאס, כולה 100 קלוריות! קמפיין הגלידות הזה עולה על העצבים

כולנו כבר יודעות איך זה עובד: כשחברה או מותג רוצים לפרסם מוצר חדש, הם מכוונים היום לאינסטגרם ומלהקים משפיעניות. אתן אולי זוכרות את הקמפיין האגרסיבי של תנובה למשקה ה"בוסט" שזכה לביקורת רבות לפני חודש כששווק כ"מיץ בריאות", והשבוע עלה קמפיין חדש של דומינוס פיצה, בו הפרזנטור מאור כהן חיקה את דניאל עמית והשתלט לה על עמוד האינסטגרם. לא נראה לי שמאור כהן אי פעם חשב לעצמו שהוא יהיה דניאל עמית, אבל היי, העולם השתנה ועמודי האינסטגרם של משפיעניות הן מזמן שם נרדף לפרסומת, והאמת היא שכשעושים את זה טוב, אין עם זה שום בעיה.

>> דניאל עמית בווידוי מפתיע: "לא התקבלתי לאח הגדול. איזה מזל"

אבל השבוע נתקלתי בקמפיין חדש שעיצבן אותי במיוחד: גלידות פלדמן השיקו גלידות עד 100 קלוריות, מוצר שמתאים למי מאיתנו ששומרת על המשקל או נמצאת בדיאטה.

הקמפיין מדגים את הפעולות הקלות שתוכלי לעשות כדי לשרוף את הגלידה, או במילים אחרות – לא תצטרכי לעבוד קשה במיוחד כדי "לכפר" על זה שאכלת גלידה. למשל, תוכלי לשרוף את הקלוריות הללו בטיול מהיר עם הכלב, בהחלפת מצעים או בחצי שעה של קניות בסופר. נשמע בריא, לא?

בין המפרסמות, דנית גרינברג עם כ-505 אלף עוקבות ועוקבים, ולי (ליקוש) מנחם עם 167 אלף עוקבות ועוקבים. כמובן שהקהל של שתיהן הוא ברובו המוחלט נשים ביניהם ילדות ונערות.

האמת היא שאני לא ממש יודעת למי להפנות את הכעס והתסכול שלי. למשרד הפרסום שחשב על קריאייטיב גרוע ומטרגר כזה שיכול להוביל להפרעות אכילה? או למפרסמות, הנשים, שלא טרחו רגע לעצור ולחשוב על ההשפעה על שיח שכזה על העוקבות שלהן?
אני יודעת, אני כנראה מצפה להרבה.

אין בי טיפה אחת של שנאת משפיעניות, ואני אפילו אחמיר ואומר שזו עבודה קשה. אבל הזלזול וחוסר המחשבה שהושקעו בקמפיין הזה הוציאו אותי מהכלים: איך אפשר לפרסם קמפיין שכל המהות שלו היא קיזוז אוכל, ושם בפרונט הפרעת אכילה ותפיסה פגומה שאם אכלת משהו את כעת צריכה לכפר, לשרוף קלוריות ובהכרח להרגיש רע?

מי מאיתנו לא מתעסקת באוכל ובמראה בצורה אובססיבית גם ככה? מי מאיתנו לא מרגישה רע כשהיא אוכלת בלילה ומחפשת נחמה באכילה רגשית? עזבו שהמוצר הוא גם ככה דיאטטי, אז למה שתהיה בעיה לאכול אותו? אישית אני מאמינה שאפשר לאכול כל גלידה בלי בעיה גם בלי קשר, אבל זאת אולי רק אני.

בקיצור, אין שום בעיה להיות בדיאטה ושום בעיה עם המוצר עצמו. הבעיה היא בשפה, במציאות שאנחנו יוצרות ובהנכחת שיח אובססיבי של רווח והפסד בהקשר של אוכל. אני יודעת את זה, כי אני שנים מנהלת אותו עם עצמי ואני בטוחה שאני לא היחידה. תרבות הדיאטה גם ככה שולטת בעולם, אני בעצמי מחשיבה את עצמי קורבן שלה והתעסקתי ועודני מתעסקת בדיאטות כל חיי (וגם כתבתי על זה פה).

אז לא הגיע הזמן שלפחות ננסה לשנות את השיח? מה המטרה של פרסום במשפיעניות אם הוא לא טבעי או אורגני, או מביע את הערך של אותן נשים מול המוצר?

מה נערות רואות ולומדות כשהן רואות את דנית גרינברג וליקוש, חטובות ורזות לכל הדעות, כשהן מתבטאות ככה על אוכל ורוצות לשרוף גלידה שגם ככה יש בה רק 100 קלוריות?! איפה האחריות? איפה החשיבה על מי שצופה בך? על מה שזה מעולל לה?

הבעיה היא שאף אחד לא חשב. או חשבה. פרסום קל, סטורי זריז ומה זה משנה? אז עשו לי טובה: תאכלו את הפאקינג גלידה שלכן. ב-100 קלוריות, או ביותר, העיקר שתרגישו טוב עם עצמכן ושכולנו נפסיק עם ההלקאה העצמית הזאת שאנחנו עושות גם ככה. כי כשאנחנו עושות את זה, תמיד יש מי שמרוויח עלינו. מעניין אם העצבים שעלו לי מהקמפיין הזה גרמו לי לשרוף 100 קלוריות.