הדייט שלו רצתה שהוא יהיה גבר של פעם אבל רוב הזמן עוז פרץ מרגיש כמו רכיכה עכשווית
דנה ממש רצתה שאהיה גבר מהעבר אבל האמת היא שאני גבר של ההווה, בן 30 שמתקשה להחזיר קופסאות אוכל לאימא שלו עם מכסה
"אתה גבר של פעם", דנה מטיחה לי את זה בפרצוף כאילו זה כדור מחניים. אין לה מושג כמה שאני לא גבר של פעם, כולה מזגתי לה יין לכוס וסידרתי לה את המעיל על המשענת של הכיסא. מה היא מפילה עליי את התפקיד הזה של להיות גבר של פעם. יש יותר סיכוי שאקנה בובת ברבי מאשר מקדחה. ההישג הקולינרי הכי גדול שלי בחיים בשביל בחורה, זה לפתוח בשבילה את המכסה של המילקי מבלי שתידבק אליו כל הקצפת.
>> ההונאה הגדולה: כשאתם יוצאים רק שבועיים ויש לה יום הולדת
"תגיד אתה רומנטי?", לא, אני אומר בלב.
"כן".
"אני מדמיינת אותך הנדי-מן כזה, מתקן ועושה הכל בבית מבלי שיגידו לו כלום", היא ממשיכה. כל כך לא. אני לא יודע להחליף מנורה, אני מעדיף להיתקע בחושך כאילו אני דרקולה שחטף דיכאון.
"חד משמעית", אני אומר לה.
היא חושבת שהיא מצאה את דנדן הבא, היא לא מבינה שהיא נפלה על גבר בן 30 שהמשימה הכי קשה שלו בחיים זה להחזיר לאימא את הקופסאות אוכל עם המכסה.
אני כבר מחויב לדמות הזאת מולה, אולי זה מה שאני צריך לעשות, להיות גבר של פעם וזהו. 30 שנה אני גבר של "ההווה" וזה לא הביא אותי לשום מקום, חוץ מלהתלהב מזה ששברתי שיא ב"קנדי קראש". בנות רוצות גבר של פעם, לא רכיכה כמו המלפפון האחרון שנשאר על המדף ביוחננוף. הן מחפשות זכר, חזק, עצמאי ויזם. זהו מהיום לא קוראים לי עוז, קוראים לי שישיית גולדסטאר.
אני סוגר את הבית זונות, פעם הבאה שאני מגיע הביתה אני תופס את עצמי בידיים. אני אתלה סוף סוף את הפוסטר הגנרי שקניתי בדיזינגוף סנטר לפני שבע שנים, כמה אפשר להשעין אותו על הקיר ולהגיד שככה זה גם נראה טוב. אלך לקנות מתלה למעילים כי לכיסא שלי כבר יש עקמת מכל הפעמים שאני זורק עליו את כל הבגדים שלי. אבטל את המנוי הזרע לבטלה שלי בנטפליקס, כשאני מזפזפ בו אני נראה מהצד כמו הסוף של לאפה שווארמה, והשאיפה הכי גדולה שלי בחיים היא להכניס את הצד הנכון ב-USB על הניסיון הראשון. כל פעם אני מזפזפ ארבעים וחמש דקות ותמיד מקלל שאין מה לראות ושאני חייב לבטל את המנוי. זהו אני מבטל אותו ולא מחזיר אותו בחיים. בזמן הזה אני יכול כל כך להתייעל בתור גבר של פעם ולקרוא חוברות הרכבה של איקאה. אעשה הכל בשביל דנה הנסיכה שלי.
30 שנה אני גבר של "ההווה" וזה לא הביא אותי לשום מקום, חוץ מלהתלהב מזה ששברתי שיא ב"קנדי קראש". בנות רוצות גבר של פעם, לא רכיכה כמו המלפפון האחרון שנשאר על המדף ביוחננוף
עבר שבוע, הפוסטר לא תלוי. לפחות המנוי בנטפליקס מבוטל, אבל בדיוק יצא "נוכל הטינדר" ואני חייב לראות את זה. אני מתקשר לדנה שתביא לי את הסיסמה שלה לנטפליקס, בשביל לא לשבור את המילה שלי עם עצמי. אני מחייג אליה בזמן שאני מפנה את הבגדים מהכיסא בשביל לשבת עליו. היא עונה: "יופי לא שכחת, אז מה עושים היום????", אין לי מושג על מה היא מדברת. אני מרגיש מחויבות להגיד שארגנתי לה החלקה על קרח עם פוטין ורן דנקר במינימום. "מה עושים היום?", אני עונה לה בטון של קיסם שיניים.
"יום האהבה היום!", היא אומרת בזמן שאני מריח חולצה שנפלה על הרצפה מהכיסא.
"אמרת שאתה רומנטי!", אז מה אם אמרתי? לא ארגנתי כלום תעזבי אותי ותביאי את הסיסמה שלך לנטפליקס כבר.
אני מגמגמם כמו פסנתר שמנגן עליו חולה פרקינסון.
היא מנתקת.
אני לא לוקח את זה ללב, אולי ככה גבר של פעם צריך להראות אהבה, אני רק צריך להראות לה שאני עדיין נלחם עליה כמו ערס שאיבד את הכפכף אדידס שלו במלון בתאילנד. אני אתקשר אליה ואראה לה שאכפת לי ממנה, אגיד לה: "תתלבשי יפה, ארגנתי לנו מסעדת שף".
אבל כנראה שזה לא בשבילי, כי כבר ארבע בבוקר ואני בבינג' מרתק של "Too hot to handle".
>> אחרי הפרידה הפכתי לסטוקר שלה. כן, אני קריפ ואני לא יכול להפסיק