"כשאני גאיידה הדרוזית בכפר אני מתלבשת צנוע בלי עגילים. בתל אביב, אני כמו שבא לי"

גאיידה | צילום: מוטי דביר
גאיידה | צילום: מוטי דביר

היא הודחה מ"אקס פקטור", אך בחוץ לקחה את כל הקופה. גאיידה מסתערת על העולם עם הופעות בדובאי, חיקוי ב"ארץ נהדרת" ותפקיד ב"פאודה". כעת נותר לה למצוא בחור דרוזי טוב שלא יגיד לה מה לעשות

88 שיתופים | 132 צפיות

כל הזמן שואלים את גאיידה אבו עוואד, הזמרת הדרוזית הנפלאה שנחשפנו אליה ב"אייל גולן קורא לך" (מקום שני), ב"אקס פקטור לאירוויזיון", ובקרוב ב"פאודה", על החיים שבין שני העולמות ואיך היא מלהטטת ביניהם. מצד אחד, הילדה שגדלה בכפר הדרוזי בוקעאתא שעל הגבול הסורי, ומצד שני, האישה צעירה שהיא היום, עם תעודת זהות ישראלית, חיה בתל אביב, ומתעקשת להתערות בינינו, כי גם ישראל היא בשבילה בית.

>> ואלרי חמאתי: "הייתי רוצה להיות פחות תמימה"

בימים האחרונים היא שהתה בדובאי עם תזמורת מזרח ומערב שהופיעה שם. "שרתי קלאסיקות ערביות לצד מחרוזת שירים אסלית מקומית וגם שירים בעברית, כמו 'הבה נגילה' ושירים של זוהר ארגוב", היא מספרת. "למזלי דחו את הטיסה ביום אז עוד הספקנו לצלם קליפ למחרוזת חדשה של שירים בערבית".

רק התחלנו את הריאיון, אני בתל אביב, והיא בדובאי, היא ביקשה להפסיק אותו לרגע קל, כי ניגש אליה אדם וביקש נדבה. שמעתי את קולה הנדיב והרך כשהיא מדברת אליו, ומוציאה כסף מארנקה. "אם הוא ביקש כסף, אלוהים שלח אותו ואני לא יכולה לא לתת לו. הוא רוצה כסף לאוכל". רק אחר כל יכולנו להמשיך.

איך הרגשת בהופעה בדובאי כדרוזית בלהקה שרוב חבריה יהודים, המופיעה בפני קהל ערבי?
"בקהל הייתה התרגשות גדולה, היו שם גם שייחים והרגשתי את האהבה מכולם. מבחינתי, בכל מקום שנפתחת לי דלת אני אכנס, גם אם אצטרך לבעוט בה".

אבו עוואד (25) יודעת על מה היא מדברת. אחרי הכל, החיים ניתבו אותה למקום אחר לחלוטין. היא נולדה רביעית אחרי שלוש בנות ואחריה נולדו שני אחים. "הייתי ילדה דרוזית רגילה, בלידתי אבא חיכה לבן ובהתחלה התבאסו שאני נולדתי אבל זרמו, כי כל ילד מביא את הברכה שלו וגם אני הבאתי. אחרי נולדו שני בנים".

בוקאעתא הייתה בשליטה סורית עד 1967. במלחמת ששת הימים היא נכבשה על ידי ישראל, ולמרות שעל פי חוק הגולן משנת 1981 נקבע שתושבי הכפר זכאים לאזרחות ישראלית, רוב תושביו לא עשו זאת וחשים עצמם סורים. אבו עוואד שרה מאז שהיא קטנה באירועים משפחתיים. היא אהבה במיוחד את השירים של פיירוז, אום כול תום, ווארדה ועסמאהן. היא לא דיברה מילה עברית וקריירה כזמרת לא באה בכלל בחשבון – כי בעיני הסביבה בה חיה, לא רק שזה לא נחשב למקצוע, אלא שהעיסוק מבייש ולא יאה לאשה דרוזית לעסוק בו.

"יש עליי מגבלות מהמשפחה, לא סתם יש הורים מעלינו, הוריי באים מחברה צנועה ושמרנית ואני לא יכולה לשפוט אותם או לא לשנות אותם בגילם. בתוכי אני דרוזית גאה וגם יהודייה לכל דבר, אני חיה עם שניהם בשלום בדרך שלי"

 

"לפני שש שנים הייתי כמעט הזמרת הדרוזית היחידה בין יהודים. לא היה לי נוח שבכפר חושבים עלייך שבגדת בעם שלך כי את מופיעה אצל יהודים, קשה לחיות ככה בין שני העולמות. הרגשתי שבגלל זה אני מפספסת פעמיים – גם את היהודים, וגם את המקום הפשוט הזה, הכפר ממנו באתי ושאני רוצה להישאר חלק ממנו. בתחילת הקריירה שלי גברים פחדו לגשת אליי, הייתי מוזרה בעצם זה שאני מופיעה אצל יהודים, זה גרם לי לרגע לקחת צעד אחד אחורה אבל אז אמרתי לעצמי: 'מה כבר בעצם עשית?'. אני מאמינה שדברים ישתנו. בעוד 10 שנים הכפר שלנו יראה כמו בתאילנד".

אחרי סיום התיכון היא נסעה לצפת ללמוד עבודה סוציאלית, אבל אחרי שנה וחצי פרשה. המוזיקה הייתה חזקה ממנה. לפני שש שנים הגיעה מבלי לגלות לאיש, ל"כוכב נולד", אבל עזבה מהר: "נבהלתי כי פחדתי מתגובת ההורים והחברה סביבי שאני שרה בין יהודים", היא מודה. בהמשך, אותו מלהק פנה אליה ל"אייל גולן קורא לך" ואמר לה שהיא צריכה לתת לעצמה הזדמנות. אבא שלה הסכים, אימה התנגדה, היא החליטה ללכת בכל זאת וכבשה את השופטים. "הייתי מאוד תמימה, העברית שלי לא הייתה טובה ופתאום את צריכה לשיר מול אנשים כשבתוך תוכך את יודעת שאסור לך וזה יעשה בלאגן".

בסוף הגעתי למקום השני. התחלתי את הקריירה עם מנהל ערבי מוצלח, אבל זה לא עבד בינינו, ובמשך שנה וחצי עבדתי לבד. זרקתי את עצמי למים בלי לדעת לשחות ומאין להתחיל, ועברתי דרך קשה מאוד. אילו הייתי הולכת ל'הישרדות', הייתי מתמודדת עם הקשיים שם בקלי קלות, אחרי מה שעברתי בג'ונגל האמיתי של החיים – אבל לא הייתי הולכת לריאליטי הזה. ל'מירוץ למיליון' אולי כן, הייתי הולכת עם חברה יהודייה שלי. היינו מראות חיבור אמיתי בין נשים שונות".

אחרי הזכייה במקום השני התחילה דרכה בתעשיית המוזיקה. בין ציוני הדרך בקריירה שלה: שיתוף פעולה עם עברי לידר וסאם חלבי בגרסה הערבית של הלהיט "המזרח התיכון", והשתתפות בטקס המשואות הממלכתי בהר הרצל – שם ביצעה שיר עם לידר. "זה ההישג הכי גדול שלי עד עכשיו", היא אומרת, "התגאיתי לעמוד לידו ביום העצמאות ולהעביר יחד מסר לעולם הערבי. הוא בן אדם כל כך מנומס, הייתי רוצה להיות לידו וללמוד ממנו עוד ועוד". למחרת הטקס היא הופתעה לגלות את החיקוי שלה ב"ארץ נהדרת".

בנוסף, היא שחררה מספר שירים בערבית ואנגלית, ביניהם "תרימו ת'ידיים" שכתב והפיק לה מאור אדרי, השתתפה בפרויקטים שונים כמו "פרויקט הסירנות" של מורן דוד, ביצעה דואט עם חיים משה, וכמובן נתנה הופעה מרשימה ב"אקס פקטור לאירוויזיון".

התאכזבת שהודחת?
"הייתי בטוחה שאגיע לגמר. רציתי לקחת את הקול של הדרוזים בישראל ולייצג אותם באירוויזיון, אבל עדיין עשיתי שם דרך מאד כיפית, והייתי מרוצה מעצמי".

אבו עוואד לא הגיעה לגמר, אבל הכישרון הגדול שלה צד את עיניהם של מנהלי חברת המוזיקה NMC UNITED, המייצגת את חברת סוני הבינלאומית, והחתימו אותה על חוזה לניהול הקריירה הישראלית והבינלאומית שלה. לאחרונה היא הוסיפה עוד הישג לרשימה: תפקיד בעונה החדשה של "פאודה".

אז מעכשיו את גם שחקנית?
"שחקנית? למה לא. זו הייתה חוויה מגניבה, התרגשתי לעבוד עם אנשים מפורסמים. אני לא יכולה לגלות פרטים על התפקיד שלי, אבל יכולה להגיד שהוא תפקיד משמעותי ומרגש. להופיע כזמרת, כשאת בתפקיד עצמך, זה שונה מאשר לשחק מישהי שהיא לא את".

מזל בתולה

נדמה שיותר מאשר שהיא רוצה לדבר על האהבה שלה למוזיקה, אבו עוואד רוצה לדבר על אהבה. היא רווקה צעירה ומרשימה למראה, שזוכה לאהבת הקהל בישראל ובעולם, ובמקביל רוצה לאהוב ולהיות נאהבת בתוך העולמות המנוגדים שהיא חיה בהם.

"בתחילת הקריירה שלי גברים פחדו לגשת אליי, הייתי מוזרה בעצם זה שאני מופיעה אצל יהודים, זה גרם לי לרגע לקחת צעד אחד אחורה אבל אז אמרתי לעצמי: 'מה כבר בעצם עשית?'"

 

"היה לי בן זוג דרוזי לא מזמן, והיה כיף ונחמד. לא הייתה לו בעיה לבקש אותי מהוריי, אבל עצרתי את זה. הרגשתי שזה מוקדם מדי למקום שבו אני נמצאת בחיים, ונפרדנו", היא משתפת. "הזוגיות הכי ארוכה שלי נמשכה שבע שנים. התאהבנו בבית הספר, למרות שזה היה אסור, והייתה רכילות סביבנו. בשלב מסוים כל אחד מאיתנו התקדם בחייו, הוא יצא ללמוד ואני פיתחתי קריירה משלי, והיום אני רואה את זה כאהבת ילדות. הוא עדיין רווק וגם אני, אבל בחיים לא צריך להסתכל לאחור. הרבה פעמים אנשים מושכים ומורחים אהבות של פעם, וזה לא נכון בעיניי. אני מסתכלת רק קדימה".

התאהבת פעם ביהודי?
"זה מאוד מורכב אצלנו, את מפילה אותי בין הכיסאות. יצא לי לפגוש כל מיני אנשים שלא מהעדה, לפעמים אני יוצרת קשרים עם ידידים או עם נגנים ויוצא שיש רגש. לפעמים זה יכול להתאים, אבל אז אני אומרת לעצמי – למה הוא לא דרוזי. מצד שני יש לי אמונה שלמה שאם הוא היה צריך להיות דרוזי – הוא היה. יש עליי מגבלות מהמשפחה, לא סתם יש הורים מעלינו, הוריי באים מחברה צנועה ושמרנית ואני לא יכולה לשפוט אותם או לא לשנות אותם בגילם. לכן, אין דבר כזה להתחתן עם מישהו מעדה אחרת. אני מבינה שזה לטובתי, ועדיף לי לא להתפזר ולא להיכנס למיטה חולה ולמשהו שלא יכול לקרות ושיכאב לי הלב. בתוכי אני דרוזית גאה וגם יהודייה לכל דבר, אני חיה עם שניהם בשלום בדרך שלי".

אצלכם, כמו אצל החרדים ביהדות, למשל, אישה צריכה להינשא בתולה?
"יש התפתחות. יש גברים דרוזים שמחפשים אישה טובה, אישה של בית, ויש כאלה שמתאים להם אישה שכבר ראתה עולם. אז בתולה או לא, זה אולי פחות חשוב היום, ועדיין כל דרוזי יודע שההורים שלו לא יקבלו בחורה כזאת – אז הוא לא ירשה לעצמו. לכן אני מבינה שאני צריכה לשמור על עצמי מכל הכיוונים".

את מחפשת אהבה באופן פעיל?
"כן, דרוזים נמצאים בכל מקום. אני נפגשת עם דרוזים, שעובדים למשל במשטרה, או בהופעות. ממש עכשיו בהופעות בדובאי, ראיתי שהמנהל של תערוכת אקספו הוא דרוזי. לא יצא לנו להכיר מספיק בזמן שהייתי שם, אבל הוא התחיל לעקוב אחרי באינסטגרם ונראה מה יהיה בהמשך. אני מקבלת מהחיים את מה שאלוהים נותן".

כשתינשאי, תחזרי לגור בכפר?
"לא. הילדים שלי יגדלו במרכז הארץ, אני רוצה לגדל ילדים מפותחים ומתקדמים. אני אמצא את האדם המתאים לזה, הוא לא יגיד לי לחזור לכפר ויקבל אותי ויתמוך בי. הוא יהיה דרוזי שבאמת יתאים לפאזל שיש לי בראש וישלים אותי".

למשפחה שלך יש תעודת זהות ישראלית?
"לא, רק לי, אולי בהמשך תהיה לאחים שלי. אני מכירה כאלה שיש להן תעודות זהות ישראלית, אבל הן דרוזיות מירכא וממר'ר שהן בארץ בלי קשר לכיבוש רמת הגולן, כמו במקרה של הכפר שלי. סבא שלי אוהב את סוריה ועדיין מרגיש שייך לשם, הוא ורבים אחרים מאמינים שיבוא יום ויחזירו אותם לשם אז תעודת זהות ישראלית לא באה בחשבון. מבחינתי, התעודה מקלה על חיי. לפני כן חוויתי סוג של גזענות. הסתכלו עליי כעל ערביה, בשדה התעופה היו עורכים עליי חיפוש, חקרו ושאלו וכשניסיתי לשכור דירה התחילו להמציא תירוצים למה לא יכולים להשכיר לי".

יש לך משפחה בסוריה?
"לסבא שלי יש משפחה בסוריה שהוא לא ראה עשרות שנים וגם לאבא שלי יש. הם מאוד מתגעגעים ובגלל זה יש את גבעת הצעקות במג'דל שאמס, אנשים עומדים וצועקים משני עברי הגבול. אני הייתי בגבעה פעמיים בחיי. זה כל כך כואב לי. הייתי רוצה להביא אותם לארץ, הקושי שם עצום, לא כיף להם, ובעיקר ארבע השנים האחרונות עם דאעש. כואב לי לראות את הסבל שלהם ואת העובדה שאני לא יכולה לעזור ולהביא אותם הנה, שיראו כמה יפה וטוב בישראל, ועד כמה זכינו שישראל כבשה את הכפר".

"מבחינתי, תעודת הזהות הישראלית מקלה על חיי. לפני כן חוויתי סוג של גזענות. הסתכלו עליי כעל ערביה, בשדה התעופה היו עורכים עליי חיפוש, חקרו ושאלו וכשניסיתי לשכור דירה התחילו להמציא תירוצים למה לא יכולים להשכיר לי"

 

יש לך קשר לאנשים שם?
"הם כותבים לי ברשתות, בפייסבוק ובאינסטגרם. יש לי 15 אלף עוקבים. 45 אחוז מהם יהודים והשאר לא. יש כאלה ששולחים הודעה שהלוואי וניקח אותם אלינו. נכון שכאן מתלוננים על הפוליטיקה ועל כך שאין כסף, אבל בסך הכול אנחנו חיים במקום נוח, חם, מפרגן ומחבק".

ואם יחזירו יום אחד את רמת הגולן לשליטה סורית?
"אני חושבת שזה לא יקרה לעולם, ובכל מקרה אני מעדיפה להישאר עם משפחתי כאן. החברים הכי טובים שלי הם יהודים, ואני מחוברת יותר ליהודים כי אני חיה ביניהם ופחות בכפר, אבל בנשמה שלי אני מרגישה שכולנו שייכים לאותו מקום, לעם אחד מאוחד, בעולם של שלום, בלי קשר לצבעים ולדתות".

מה עושים האחים שלך?
"יש לי אחות שעובדת כאחות בקופת חולים, אחות אדריכלית ועוד אחות שלמדה חינוך מיוחד. האחיות שלי נשואות לדרוזים, יש לכל אחת שני ילדים הן גרות בכפר ויש להן חיים נוחים עם שלווה ונחת. יש לי אח אחד שהוא סטודנט להנדסה, והצעיר, בן 18, עדיין בבית. רק אני לא הלכתי בתלם. בתל אביב אין שקט רק לחץ של עשייה, לפעמים זה אומר לטפס על קירות ולשרוד. רק כשאני חוזרת לבית ההורים, הנשמה שלי נחה".

איך מתמרנת בין שני העולמות?
"כשאני גאיידה הדרוזית בכפר אני מתלבשת צנוע ולא שמה עגילים. כשאני בתל אביב, אני כמו שבא לי. בתחילת הדרך, כשהתחלתי לצאת מהמנטליות של השמרנות, כינו אותי זרה ויהודייה. המשפחה שלי נפגעה, אבל דילגתי מעל זה וזה מה שהפך אותי למי שאני היום".

אם לא היית זמרת, מה היית?
"מעצבת אופנה, ואני אהיה. זה עוד יעד מבחינתי. סבתא שלי הייתה תופרת והייתי מסתכלת עליה הרבה כדי להבין איך מהבדים יוצאות שמלות. אני לומדת אופנה במקום שנקרא "פרופשנס" בתל אביב".

גם מוזיקה, גם משחק וגם אופנה – את לא חוששת להתפזר?
"ההתפזרות היא טובה, היא מפתחת אותך. תראי את ריהאנה שיצאה עם קו מוצרי איפור. אני רוצה לפתוח עסק וגם לייבא, אולי גם לפתוח חנות בקניון הזהב. ניסיתי לייבא בדים מתורכיה, אבל ההובלה יצאה לי יקרה מדי".

מה הסגנון שלך כמעצבת?
"כמו במוזיקה, אני אוהבת הכל. אני מנסה לשלב סגנון ישראלי, ערבי ואפריקאי. אני בעיקר אוהבת לעצב שמלות ערב".

סליחה על השאלה, אבל מניין האנגלית שלך?
"מהמוזיקה. אני מקשיבה שנים למגוון סגנונות בכמה שפות – באנגלית, יוונית, טורקית ורוסית".

איזה זמרים בישראל את אוהבת במיוחד?
"את אייל גולן, בגלל הקול. בנושאים האישיים זה מפריע לי, אבל אני מתייחסת אליו כזמר. גם את שרית חדד אני מעריכה, גם את הקריירה שלה וגם את היציאה שלה מהארון – שזה וואו בעיניי. גם את עדן בן זקן, שבאה מקריית שמונה שלא רחוקה מהכפר שלי, והצליחה ברמות גבוהות. אני אוהבת גם את נסרין קדרי, העשייה שלה מרגשת אותי, היא עברה תהליך קשה עם המשפחה ואפילו התגיירה. היא אמיצה. אצלי זה לא יקרה".

יש לך חלום גדול שסימנת לעצמך?
"אחרי היכל מנורה ואחרי הופעה מול 20 אלף איש, אני ממשיכה לחלום הבא – וזו הופעה מול 30 אלף איש. אבל יש לי גם חלומות אישיים, שיהיה שלום בין העמים ושאפסיק להרגיש שמסתכלים עליי בצורה שונה. אני רוצה להמשיך להצליח במוזיקה וגם כמעצבת אופנה. אבל בסופו של דבר החלום שהכי חשוב לי להגשים הוא להקים משפחה, ללדת ילדים ושתהיה לי המשכיות".

ואם הילדים שלך ירצו להיות זמרים?
"אני ארצה שהם יהיו זמרים, אני אתמוך בהם ואלך אחריהם ואחרי החלומות שלהם. הם לא יעברו מה שאני עברתי. אבל קודם שיבוא בעל דרוזי מקסים שאני אוהב, כי על אהבה אני לא מתפשרת".

>> יסמין מועלם: "ההיריון עזר לי לשחרר מכל מה שהפחיד אותי"