יסמין מועלם: "ההיריון עזר לי לשחרר מכל מה שהפחיד אותי"
השנה הפכה יסמין מועלם מנסיכת אינדי לכוכבת שמשתרעת על שלטי חוצות בטיימס סקוור. בשיא הפריצה המטאורית שלה היא מתכוננת לגרסה הבאה של עצמה - כאימא בגיל 26, ושמחה שהיא לא נועה קירל
זה השבוע הראשון של דצמבר 2021, והמבול הרשמי הראשון מגיע לתל אביב. גם העיר שלא אוהבת להרפות, מורידה את הקצב בערב הזה לכמה שעות של גשם שוטף וחשק פבלובי למרק. מערך שליחי הוולט קורס והרחובות הרטובים מתרוקנים כליל, למעט כמה בעלי כלבים חסרי מזל ונהגי מוניות שניאותו להוביל את האמיצים שבינינו למועדון הבארבי. ב-22:00 בדיוק, שום כוח טבע לא עוצר את יסמין מועלם, שעולה לבמה בטרנינג ורוד, כזה שרק מישהי שמרגישה כאן בבית יכולה ללבוש. הקהל חם, משולהב, כולו שלה, שר איתה מילה במילה.
עד לפני שנתיים עוד הייתה מועלם, 26, סטודנטית ב"רימון" שכותבת שירים מתוך דירת שותפים בין המשמרות כמלצרית, סוג של נסיכת אינדי תל אביבית שמופיעה במועדונים מול עשרות בודדות של כמעט-מעריצים. את שנת 2021 היא סגרה כמטאור, אחרי שכבשה את הבמות לאורך שנה שלמה עם אלבום הבכורה שלה "אריה", שבא לעולם בראשית המגיפה, ימים ספורים לפני הסגר הראשון. כך, בזמן שהשפיות של כולנו יצאה לחל"ת, היא התפוצצה כמו טיל בליסטי על הפלייליסטים בישראל, ונשמעה פחות או יותר מכל מרפסת או פיצוציה, כאשר היא מתברגת בראש רשימות ההשמעה. בקיץ האחרון היא כבר קטפה את תואר שיר השנה של אקו"ם עם הלהיט "מסיבה", אותו היא שרה עם הראפר שקל, וגרפה כותרות שהכתירו אותה כזמרת הגדולה של 2021. ואם זה לא מספיק, הפנים שלה נמרחו על שלט חוצות אימתני בטיימס סקוור בניו יורק במסגרת שיתוף פעולה עם ספוטיפיי.
"אוהבים לצייר בראיונות כאילו באתי מרקע כלכלי קשה, אבל טפו טפו לא חסר לי כלום. פשוט חייתי במינוס שנים, עבדתי בעבודות שלא סבלתי בזמן שניסיתי לעשות אלבום והתפללתי שמתישהו זה ייפסק"
אבל זה לא הכל. תוך כדי כל זה מועלם הכירה את בן זוגה, איש הנדל"ן הצעיר רון בן-יאיר. מי שעמד בשורה הראשונה בבארבי בוודאי הבחין כי דרך הטרנינג הוורוד מבצבצת לה בטן הריונית קטנה. ובמילים אחרות: מועלם, שעד לפני שנה עוד האמינה שבנים לא מתאהבים בה, מסכמת שנה שבאה לה באקסטרים. "הרבה דברים קורים לי בחיים בדילוגים", היא מודה. "תמיד הייתי בנקודה א' ואז ישר קופצת ל-ד' ואז פתאום ב-ת'. החיים קורים לי ככה וזה נורא מתאים למי שאני".
אוקיי, אז בואי נתחיל מ-א'.
"לפני הכל, אני רוצה לומר שיש ניסים בעולם. רון הוא מושלם והוא לא פחות מנס. באיזשהו מקום כל החיים שלנו התקיימו במקביל עד שנפגשנו, כי שנינו גדלנו בתל אביב, אבל הכל קורה בזמנו והוא אהבת חיי. הכרנו דרך אדם שקרוב לשנינו, פשוט נפגשנו וזה היה ברור מהרגע הראשון. הוא דיבר וכבר שמעתי את הקול בראש אומר לי: 'זה בעלי'. היינו מאוד זריזים כי זה היה ברור מהתחלה שנתחתן. כן, אמרו לנו שאנחנו שני משוגעים, אבל זה כל הקלישאות, הוא הנשמה התאומה שלי. זה נחת עליי משומקום".
אשכרה.
"אפשר להגיד שאנחנו מאורסים מהיום שהכרנו. מהימים הראשונים שלנו יחד דיברנו בשיא הידיעה והביטחון שזה זה. בערך חצי שנה אחרי זה הייתה הצעה על גג מול נוף מהמם. כמה חודשים אחרי זה עשינו את החתונה בבית השמחות בתל אביב, וזה היה היום הכי שמח בחיים שלי בוודאות. היו בערך 300 איש וכולם שמחו ורקדו עד השעה האחרונה. הרמנו מסיבה של החיים".
שמלה: אלכסנדר וונג לפקטורי 54, חלוק: מיסוני ל־Volver | צילום: מיכל חלבין
אנשים בגיל הזה בורחים ממחויבות כמו מאש. דמיינת את עצמך כאימא צעירה?
"אימהות צעירה זה עניין יחסי. אני תכף בת 27 ובתל אביב אולי זה נחשב מוקדם, אבל ברוב הארץ זה הגיל הממוצע, נראה לי. בכל מקרה, אין לי איזו אג'נדה בנושא, אין כאן נוסחה. זה כל כך פרטי ואין לזה זמן נכון או לא. מי יכול להגיד לאישה מתי ואיך לעשות את זה? באופן אישי, אני מרגישה שאני מוכנה לעבור לשלב הבא כאדם וכאישה. יש לי חברות שהן אימהות, ובכל פעם שראיתי אישה הופכת לאימא קלטתי שהיא מקבלת כוחות על. אני מעוניינת בכוחות העל האלה. הם נובעים מהעובדה שאת כבר לא מרכז העולם שלך, אלא מפנה מקום לאדם אחר. התזוזה הזו מהמרכז היא משהו שמאוד מפתח אותך כאדם בכל הזוויות, ואני מקווה שאני מוכנה לזה. בקרוב אדע. כשאת בהיריון את מול אי ודאות, כי את יודעת שתהפכי לגרסה אחרת של עצמך ואת פשוט ממתינה שהיא תתגלה. אני מאמינה שזו תהיה גרסה משוכללת יותר".
"זה מוזר להיות 'ציבורית'. היו רגעים שהייתי בלחץ מההופעות ואמרתי לעצמי, אני מבינה למה אנשים נופלים. העולם הזה מחרפן. בדיוק אימא שלי אמרה לי שאני צריכה הגנה להילה שלי"
נגמרו ימי ההוללות.
"אף פעם לא הייתי מופרעת. אני ילדה טובה. אני כן בן אדם שזקוק להרבה עבודה כדי להיות מאוזן, ואין ספק שהעולם הרגשי שלי מאוד סוער. אם אני לא עושה עבודה כדי לנהל את הרגשות שלי, אני יכולה להגיע למקומות תזזיתיים, אבל זה לא במובן של חוויות אקסטרימיות".
אז איך את שומרת על עצמך?
"קודם כל, אנחנו כבר לא בסבנטיז. חוץ מזה, אני פשוט פחדנית. אני מעשנת הרבה סיגריות ושותה כוס יין, זהו. אני מאוד מתגעגעת לזה כרגע. צריך אישיות מקורקעת כדי לעשות את מה שאני עושה. בסופו של דבר, זה מוזר להיות 'ציבורית', אז אני משתדלת לא להאמין לרעש שמסביב. היו רגעים שהייתי בלחץ מההופעות ואמרתי לעצמי, אני מבינה למה אנשים נופלים. העולם הזה מחרפן. בדיוק אימא שלי אמרה לי שאני צריכה הגנה להילה שלי, משהו היפי חמוד כזה. היא הכי חזקה בלשרוף מרווה".
"אימהות צעירה זה עניין יחסי. אני תכף בת 27 ובתל אביב אולי זה נחשב מוקדם, אבל ברוב הארץ זה הגיל הממוצע. יש לי חברות שהן אימהות, ובכל פעם שראיתי אישה הופכת לאימא קלטתי שהיא מקבלת כוחות על. אני מעוניינת בכוחות העל האלה"
"להיות נאמנה לעצמך זו עבודה לא קלה"
מועלם נולדה בירושלים ומשם נדדה עם משפחתה הבלתי שגרתית לחווה בפורטוגל ובהמשך לשכונת עג'מי ביפו, וביפו היא מתגוררת עד היום. היא אחותה הקטנה של המוזיקאית והאדריכלית לילה מועלם, ובתם של איש עסקים שפנה למוזיקה ורקדנית בדימוס שנעשתה למורה לפילאטיס. גם אחיה הגדול, ליאל, חוטא בתיפוף מדי פעם. "ההורים שלי הם הכי הזיה. אמא שלי קיבוצניקית, אבל היא לא אהבה את הקיבוץ. אבא שלי עיראקי, היחידי שנשאר מועלם מתוך עשרה אחים, היתר החליפו את השם לרז. שניהם מאוד מרדו במקום שבאו ממנו. מגיל קטן אבא שלי מקשיב לג'ימי הנדריקס וקורא שירה. שניהם מן ערבוב לא ברור ששובר את הסטיגמות".
גם אותך קשה לשים במשבצת אחת.
"חד משמעית. יש את המקומות שבהם זה מאתגר, כי אנשים מופתעים ממני. בטוחים שאני סטלנית של מסיבות טבע, כאלה. אני גם וגם וגם. אף פעם לא הרגשתי שצריך להיות משהו אחד או לאהוב משהו אחד. בואי נגיד שכאשר אוציא אלבום נוסף, אני לא מאמינה שכל שיר יהיה טירוף. אי אפשר".
את מפחדת לאכזב אחרי שהצלחת כל כך?
"חס ושלום, מלח מים. ברור שאנחנו רוצות להיות הכי יפות ומוצלחות ואהובות כל הזמן, אבל זה לא עובד ככה. אני רואה אמנים שאני אוהבת באלבום הראשון שלהם, בשני הם איבדו אותי וברביעי חזרתי אליהם ושוב היינו על אותו תדר, וזה בסדר גמור. אי אפשר לצפות שכולם יאהבו אותי כל הזמן. זו עבודה לא קלה להיות נאמנה לעצמך, או לא להתפתות לדברים רק כי הם הצליחו או בגלל שאת חושבת שהקהל יאהב".
בעולם שבו נועה קירל מתחילה את הקריירה שלה בגיל 14 ופורצת בגיל 16, זה גורם לך לחשוב שאולי עם נתונים אחרים היית יכולה לפרוץ גם את מוקדם יותר?
"נועה היא דוגמה למישהי שמגיל נורא צעיר דוחפת לכיוון הזה. היא הוכיחה שיש לה את הכוחות לשאת את זה, וצריך המון כוחות. לי הייתה ילדות ואני מאוד שמחה שהדברים קרו לי מתי שהם קרו. מה עשיתי בגיל 16? רק התחלתי להכיר את הקול שלי, לכתוב שירים ובכלל להתנסות בדבר הזה. בעיני אין סיבה למהר. אני מבינה את השאפתנות, אבל הכל בזמן שלו. כיף להיות ילדה ונערה, להתפנן רגע ולהבין מה את רוצה".
את נעוריה היא העבירה במגמה לאמנות פלסטית בתלמה ילין, תוך שהיא פוזלת מקנאה אל מגמת המוזיקה. "בכיתה י' כבר ביקשתי שיעשו לי מין אודישן. בסוף אמרו לי שאין מקום לזמרות ולא ידעתי תיאוריה וזה לא הלך, אז פשוט נשארתי במגמת אמנות וקינאתי נורא". אחרי התיכון היא נסעה לטייל, הגיעה לארצות הברית, ומשם טסה ללימודי מוזיקה בלונדון, אך חזרה על עקבותיה אחרי חצי שנה ומצאה את עצמה שוב באמריקה. שם היא עבדה במכירת מוצרי ים המלח במשך כחצי שנה כדי לממן את לימודיה ברימון. "אוהבים לצייר בראיונות כאילו באתי מרקע כלכלי קשה, אבל טפו-טפו לא חסר לי כלום", היא אומרת. "ההורים שלי עזרו לי ללמוד ברימון. הם פשוט לא קנו לי דירה ושילמו לי על כל מה שאני צריכה כדי שאוכל לעשות אמנות וככה זה צריך להיות. היו שנים שמילצרתי, בירמנתי, ניקיתי בתים, עשיתי בייביסיטר וכל עבודה אפשרית בזמן שניסיתי לעבוד על האלבום, אבל הכל היה בקטנה. פשוט חייתי במינוס שנים, עבדתי בעבודות שלא סבלתי והתפללתי שמתישהו זה ייפסק".
הייתה לך תוכנית מגירה?
"לא. אני חושבת שאם יש לך פלאן בי זה לא המקצוע בשבילך. זה עולם של אמיצים. כאילו, כן חשבתי ברגעים של תסכול אולי ללכת ללמוד. באיזשהו שלב חשבתי לעשות רישיון לתיווך. אולי אמכור בתים, לא יודעת. נראה לי סטייל. היו לי מחשבות ללמוד קופירייטינג. אני מאוד אוהבת ללמוד. דווקא עכשיו אני חושבת שאולי כדאי לעשות עוד דברים, אבל אני לא יודעת לעשות כלום ושום דבר אחר. בתכלס, גם כשניסיתי לבחור בדרך אחרת זה כמו כוח שמשך אותי".
האמנת שאלבום שכתבת בחדר השינה שלך יצליח?
"לא, לא ככה. חשבתי שזה יהיה נורא מגניב אם הסביבה תאהב, או לעשות איזה בארבי ושישמעו את זה. לא חשבתי שזה יחצה את גבולות תל אביב ויגיע לכל המדינה ויהיה דבר כזה משמעותי. דמיינתי תרחיש הרבה יותר צנוע".
"אם אני יכולה לעבוד עם צלם או עם צלמת, אז כן, אני אעדיף לעבוד עם צלמת. נשים צריכות להעניק הזדמנויות אחת לשנייה ואם זה דבר שאין לך במודעות אז חבל"
ההרכב שאת מופיעה איתו הוא נשי ברובו. זה בכוונה?
"שלוש נשים בפרונט, על הבמה, זה מראה מאוד חזק בעיניי. דרך אגב, גם הצוות שלא על הבמה הוא רובו נשי. נשים צריכות להסתכל לצדדים, ליצור פה סביבה נשית ולהעניק הזדמנויות אחת לשנייה. זה אומר שאנחנו צריכות לעקוב אחרי פעילות של נשים מוכשרות ולשתף איתן פעולה. אם אני יכולה לעבוד עם צלם או עם צלמת, אז כן, אני אעדיף לעבוד עם צלמת, כי זו בחירה שאני חושבת שהיא נכונה. אני מאמינה שתמיד צריך לדאוג שתהיה אישה בחדר שמתקבלות בו החלטות. ואם זה דבר שאין לך במודעות אז חבל. ההפסד הוא בעיקר שלך".
ולמרות הכל, בסיכומי רשימות ההשמעה בסוף כל שנה יש בדיוק אישה וחצי.
"אני באמת מקווה שהמצב הנוכחי ישתנה, כי אני לא מאמינה שיושב מישהו שאומר – זו אישה אז לא נשמיע אותה. לדעתי זאת טעות של חוסר תשומת לב. אני לא מתעסקת בסטטיסטיקות. יש כאלה שטוענים שיש אפליה ויש נתונים שמראים שיש פחות נשים ששולחות סינגלים לתחנות, אבל אני לא באמת יודעת איך הדברים נראים מאחורי הקלעים. אני כן יודעת להגיד ש-MTV פרסמו לאחרונה את הרשימות שלהם והיו בהן הרבה יותר נשים. זאת אומרת שזה אפשרי אם באמת מנסים".
טריקס, תירס ומרק תימני
בדצמבר האחרון מועלם הוציאה סינגל חדש, "יחפים", שעוסק בשקט שאחרי הסערה. בינתיים, היא מדווחת על דחפים קולינריים משונים כמו דגני טריקס. "יש לי קרייבים הזויים, כמו בקלישאות. אני מעירה את רון על הבוקר ומבקשת ממנו טריקס דחוף, ולא אכלתי את זה מכיתה ו', כן? הייתה גם פעם שהייתי חייבת תירס ב-11 בלילה. השיא היה שהזמנתי ארבעה ימים ברצף מוולט מרק תימני כשהיה ממש חם בחוץ. ישבתי בסלון עם מלא חילבה ונהניתי כל כך".
היא לא קוראת ספרי הדרכה להורים, אבל כן קוראת סיפורי לידה ומקשיבה לעצות פרקטיות של חברות כדי להיכנס לאווירה. "גיליתי שאני לא רוצה לדעת יותר מדי, כי במילא אי אפשר להתכונן לזה וכל חוויה היא אינדיבידואלית".
"אני לא רוצה להפריע לילדים שיהיו לי, אלא לתת להם להיות מי שהם ולגלות את עצמם בעולם. לבית יש תפקיד חשוב, אבל אנחנו לא יוצרים את הנשמה של הילדים שלנו"
מעיל: אמריקן וינטג', אוברול: אדידס וינטג' ל־love me two times | צילום: מיכל חלבין
איך את חווה את הגוף המשתנה?
"זה מורכב. היריון זה הכי קיצוני שיש. פתאום אני תופסת הרבה יותר מקום במרחב וצריכה לקבל את זה. אני מרגישה כמו דב. הכל בסדר, אבל זה מוזר, כי הגוף שאת מכירה משתנה כל הזמן בקצב מהיר. את מעלה 15 קילו תוך כמה חודשים. רון ואני הכי צוחקים על זה בבית. הוא אומר לי 'בואי, יא שמן, יא קציצה', בקטע הכי חמוד, כי גם אני כל הזמן אומרת – 'אני שמנה!'. יש נשים שממש פורחות עם השינויים ואני לא יכולה להגיד את זה על עצמי. אני לא עפה עליהם, אבל זה שיעור חשוב. להצטלם דווקא עכשיו לשער זה להגיד על עצמי – 'בואי תהיי בטוב עם הסיפור הזה'. הרי את לא צריכה להיות דקיקה בשביל להרגיש יפה".
דימוי עצמי זה חתיכת אישיו. בתיכון הרגשת יפה? בתי ספר לאומנויות יכולים להיות קשוחים בכל מה שקשור לזה.
"בתיכון הייתי בשיא של שיח לא טוב עם עצמי, אבל אני לא יודעת אם זה ספציפי למקום הזה. בתור נערה היו לי מלא עניינים עם משקל ורצון מטורף לרזות כל הזמן. הייתה לי תחושה שאני ממש לא אוהבת את איך שאני נראית הרבה שנים. תכלס אמרו לי שאני יפה, אבל לא הרגשתי ככה".
"כל מה שהיה פעם בערוצי מוזיקה ופרסומות זה אך ורק בחורות בלונדיניות עם עיניים כחולות וסופר-סופר רזות. כשאת גדלה בידיעה שזה המודל יופי, את מפתחת רגשות קשים כלפי מי שאת רואה במראה"
את חושבת שזמרות אר אנד בי וראפריות כמו למשל ניקי מינאז' או דוג'ה קאט, שהן כהות ודומיננטיות, עזרו לך להרגיש טוב עם עצמך?
"שאלה טובה. אפשר להגיד שכל מה שהיה פעם בערוצי מוזיקה ופרסומות זה אך ורק בחורות בלונדיניות עם עיניים כחולות וסופר-סופר רזות. כשאת גדלה בידיעה שזה המודל יופי, את מפתחת רגשות קשים כלפי מי שאת רואה במראה".
אפילו שהיה לנו את ביונסה?
"עדיין, מה שהיה אז זה לא מה שקורה היום – ניקי מראה שתחת זה מגניב וסימני מתיחה זה סבבה. פתאום את רואה בחורה שנראית יותר כמו רוב הנשים בעולם. למרות שחשוב לי להגיד, שגם להפוך את המראה שלה לאידיאל זה יכול להיות בעייתי. הרי אם אין לך ציצי ותחת את גם לא בסדר? אגב, אני לא אומרת מראה של 'נשים אמיתיות', כי כל הנשים אמיתיות, אבל רובן לא נראות כמו כריסטינה אגילרה בניינטיז. ואם אני לא כזאת? זה אומר שאני לא מעלפת חושים?".
הזמרות שאנחנו מדברות עליהן הן גם מאוד מיניות. את מרגישה שמצפים לזה ממך באיזשהו אופן?
"מה פתאום. אני מאוד בת מזל שאני לא באיזו סיטואציה עם איזה ביג בוס שיושב ואומר לי איך לעשות את הדברים. אני מי שמייצרת וקובעת חד משמעית. יש לי צוות שאני עובדת איתו בשיתוף פעולה, ואני לא רוצה לעשות שום דבר בלעדיהם, אבל אני נותנת את הטון. בכללי, אנחנו לא אמריקה. התרבות שלנו קצת יותר שמרנית במהות. נניח, כשאני מקשיבה לקארדי בי ואני קולטת איזה מילים היא אומרת, אני משתגעת מזה שמותר לה לשיר אותן. אני שרופה עליה, מכורה, אבל וואו. אני בחיים לא אשיר על הפוסי שלי. מיניות לא אומרת שהכל צריך להיות בחוץ. לא במילים ולא במה שאת לובשת".
"אני שרופה על קארדי בי, מכורה, אבל וואו. אני בחיים לא אשיר על הפוסי שלי. מיניות לא אומרת שהכל צריך להיות בחוץ. לא במילים ולא במה שאת לובשת"
נשמע קצת שמרני.
"אף אחד לא אומר שבשביל להיות מיניות ולהביע חושניות צריך להתפשט או משהו כזה. אם מישהי רוצה אז מהמם, אבל אני ספציפית ביישנית. אין לי אומץ להגיד דברים מסוימים, אבל יש נשים שיש להן, והן יותר פתוחות וזה מגניב. אני מעריכה את זה מאוד. אני חושבת שזה גם עניין של תקופות. באלבום הראשון היו שירים יותר באזורים האלה".
סיפרת בעבר שפחדת ללבוש מנומר. עבר לך, היום כשזה כזה מיינסטרים?
"מזמן עשיתי את השינוי ושחררתי מהפחד להיתפס כפרחה. בגיל 18 הבנתי שאני סופר מאוהבת בלהיות מי שאני, בלהיות יסמין מועלם, עם הרקע המשפחתי והתרבותי שבאתי ממנו. מאז התחלתי לעוף על הכל, והיום יש לי ציפורניים ארוכות ובגדים מנומרים בארון בערימות".
ואאוטפיטים ורודים. תקשיבי, בבארבי היית פצצת אנרגיה, לא להאמין שעשית את זה כל שבוע, ועוד בהיריון.
"ההיריון אמנם לקח לי קצת אוויר, אבל הוא נתן לי מלא כוח, פשוט בגלל שזה שם הכל בפרופורציות. אני מייצרת חיים בתוך הגוף אז הכל נראה אפשרי. את הרבה יותר חזקה להתמודד עם דברים. פתאום להופיע מול אלפי אנשים זה הרבה יותר קל. אני מרגישה מאוד מחויבת לרגע הזה. זה כל כך לא מובן לי מאליו, שלא משנה איך אני ארגיש שנייה לפני, ברגע שאני עולה אני עושה את מה שאני יכולה ואני נהנית. לקח לי רגע להשתחרר מהלחץ וההיריון מאוד עזר לי לשחרר מכל מה שהפחיד אותי. זה חיבר אותי ונהיה לי כיף. ברגע שאני לא בתחושה שאני חייבת להיות הכי טובה או לעמוד ברף, אני פשוט באה לחגוג עם אנשים והכל טוב. אני יודעת לשיר, יהיה בסדר".
"היריון זה הכי קיצוני שיש, אני מרגישה כמו דב. יש נשים שממש פורחות עם השינויים ואני לא יכולה להגיד את זה על עצמי. אני לא עפה עליהם, אבל זה שיעור חשוב. הרי את לא צריכה להיות דקיקה בשביל להרגיש יפה"
איזו מין אימא תהיי לתחושתך?
"אני לא רוצה להפריע לילדים שיהיו לי, אלא לתת להם להיות מי שהם, לגלות את עצמם בעולם. אני אספק להם את כל ההגנה, התמיכה והאהבה. צריך ליהנות מחברתם, אבל גם להציב גבולות. אני מאמינה שלבית יש תפקיד חשוב של לטפח ולהגן ולהזרים ערכים, אבל אנחנו לא יוצרים את הנשמה של הילדים שלנו. אני רואה את עצמי הולכת עם עגלה לאולפן, לוקחת את הבייבי להופעה. מוזיקה זה מקצוע יחסית מאפשר. ברור שבהתחלה עושים 'פאוז' אבל אני רוצה גם וגם. בא לי גם קריירה שאני מאוד מושקעת בה ובא לי גם משפחה. זה יהיה דינמי".
את מפחדת?
"ברור. זו קשת רגשות רחבה. יש פחד, התרגשות ואומץ. אני יכולה לדמיין סיטואציה שזה קורה והכל נפלא, ויכולה לתאר לעצמי גם את המקום שאני בשוק ולא יודעת להתמודד. היו לי גלים של חששות ושל מה יהיה ואמאל'ה ואיך נעשה את זה. עכשיו בא לי כבר על היצור".
צילומי הפקה: צילום מיכל חלבין | ניהול קריאייטיב טל קליינבורט | סטיילינג תומר אלמוזנינו | איפור נגה תמיר | שיער מאור קידושים