צדיקה ושמה צ'יקי: האישה בת ה-84 שמבשלת ארוחות בשווי אלפי דולרים ביום לחיילים
היא מבשלת מאות מנות בשווי כ-4,500 דולר ביום, ומשלמת על הכל מכיסה - העיקר שהחיילים שלנו יאכלו טוב ובריא. הסיפור המופלא של צ'יקי אלגהנאיין בת ה-84
פגשתי אישה צדיקה. אין לזה שם אחר. קוראים לה צ'יקי אלגהנאיין, היא עולה חדשה מארצות הברית, במקור מאיראן, שממש בימים אלה קיבלה אזרחות ישראלית. בחודש הבא היא תהיה בת 84, היא גרושה פעמיים, אם לשלוש בנות ובן, שתיים מתגוררות בישראל, אחת בניו ג'רזי והבן באיטליה. יש לה 46 או 48 נכדים ונינים, היא לא זוכרת בדיוק. היא אישה קטנת קומה במיוחד, פניה חרושות מרוב השנים והיא נעזרת בהליכון לצורך קניות, אבל היא נמרצת, אנרגטית ותזזיתית כמו בחורה צעירה – ועם הלב הכי גדול שפגשתי.
>> הנס הכפול של פולי ביליה: בנה ניצל מטבח בפעם השנייה
כשנודע לה על פרוץ המלחמה בשבעה באוקטובר, היא החליטה להירתם למאמץ בדרך שלה: היא אפסנה את השטיחים הפרסיים ואת שכיות החמדה שבדירתה הכפולה ורחבת הידיים במרינה של הרצליה, והפכה את כל הדירה לחמ"ל של אוכל. מאז, היא קמה בשעה מוקדמת מדי בוקר, אחרי שישנה שעתיים בלבד, מפשילה שרוולים ומתחילה במלאכת יומה הקבועה מזה כחודשיים: הכנת אוכל לחיילי צה"ל, כאשר הכל על חשבונה הפרטי.
כשאני שואלת אותה כמה היא מוציאה מכיסה מדי יום, היא אומרת שלפחות 4,500 דולר, ולקראת סוף השבוע הסכום הזה מוכפל כי מבשלים ליומיים. תעשו לבד את החשבון מאז השבעה באוקטובר, בהתחשב בזה שעוד לא רואים את סוף המלחמה.
מדי יום מגיעות לביתה מתנדבות מתחלפות העוזרות לה במלאכת הבישול והאריזות. התנדבתי שם יום אחד (ועוד אחזור), וראיתי רופאות שבאות בין המשמרות – נשות עסקים, עקרות בית ומי לא. "הכל מפה לאוזן", היא אומרת, "כל מי שרוצה מוזמן ומוזמנת לבוא אלי, לתת יד ולעזור".
>> הסיפור המצמרר של הזמרת עדי אברהמי הפך לשיר מלא תקווה
כל אחת לוקחת על עצמה משימה, ובניצוחה של צ'יקי, מדי יום יוצאות מהבית בין שלוש מאות לחמש מאות מנות אוכל – והיו ימים שהצליחו לשלוח גם יותר. ואל תקלו ראש, הכל נעשה עם הרבה חשיבה. "החיילים צריכים לאכול אוכל בריא, ושיהיה יחס נכון בין החלבונים לפחמימות בתזונה שלהם", היא אומרת, "זה כולל סלמון ובשר בקר ועוף, תפוחי אדמה, בטטות, אורז מסוגים שונים, פתיתים ופסטות, הרבה סלטים בריאים של ירקות – טריים ומבושלים – קטניות, ביצים וגם פירות טריים, וכמובן, גם עוגות לפינוק. החיילים הם בגיל של הנכדים שלי, והם כמו נכדים שלי – נלחמים עבורנו. אנחנו צריכים שהם יהיו בכושר שיא ולתזונה נכונה יש חשיבות גדולה".
הרגליים שלה כבר נפוחות מרוב עמידה והרופא הזהיר אותה שהיא צריכה לנוח, אבל היא בשלה, מנהלת ביד רמה את מערך האוכל, הקניות, הבישולים והשינוע לכוחות צה"ל. חדר האורחים שלה נראה כמו מחסן. על הקירות עדיין תלויות תמונות יקרות, למשל פוסטר מקורי של פרד אסטר וריטה הייוורת' משנות הארבעים, וצילומים של מיטב הצלמים הגדולים בעולם, אבל מלבד זאת יש כאן עשרות בקבוקי שמן, שקיות אורז ויבשים למיניהם. חדר אחד הופקע והפך לחדר קירור שבו מאופסנים הבשרים, הביצים, הפירות והירקות כדי לשמור על הטריות שלהם. את המוצרים הבסיסיים היא קונה בסופרמרקט קרוב, את הבשרים היא קונה בירושלים או בבני ברק – ורק בחנויות גלאט כושר, כדי שגם חיילים שומרי מצוות יוכלו להתענג על האוכל שלה. הפסקת צהריים? הצחקתן אותה. ידה בכל, והיא חותמת על כל אריזה ומברכת את חיילי צה"ל בכתב ידה.
שישה משרתים ולחישה אחת
היא נולדה בטהרן בשם שוקופה (בפרסית זהו שם הפרח הראשון של האביב), אבל מאז ומעולם היא צ'יקי. היא אחת מארבעה ילדים למשפחה אמידה מעסקי הבדים, העוסקת ביבוא ויצוא ובעלת קשרים רבים. צ'יקי עצמה היא אשת עסקים בתחום היהלומים והאבנים הטובות, ובעבר היא עשתה תואר בפסיכולוגיה ועבדה עם ילדים עיוורים וחולי סרטן.
על ילדותה היא מספרת: "היו לנו שישה משרתים, אימי לא ידעה אפילו להדיח כלים, אבל יום אחד, כשהייתי בת שש, מישהו לחש על אוזנו של אבי שנעזוב מיד את המקום אם אנחנו חפצי חיים. עזבנו רק עם הבגדים שלנו לגופנו, והתחלנו מהתחלה. אבא שלי היה מבין גדול בעסקים ובנה את עצמו מחדש ובגדול, וכולנו הפכנו לחלק מהעסקים שלו".
>> הגוף שלך לא זקוק באמת לפיצה הזאת. זו אכילה רגשית
במהלך השנים היא התגוררה במילאנו, אבל אחרי לידת בנה השלישי החליטה שהאוויר שם לא טוב לו ועברה עם משפחתה ללוגאנו שבשוויץ. אחר כך היא עברה לניו יורק, ומשם הגיעה לאחרונה לישראל. היא התמקמה כאמור בהרצליה, בדירה שבה מכל חדר אפשר לראות את הים.
נישואיה הראשונים לאבי ילדיה, יהודי ממוצא איראני, הסתיימו כעבור 25 שנה. "הוא התאהב במזכירה שלו. תפסתי אותם ושילחתי אותו", היא מספרת, "15 שנה אחר כך התחתנתי שוב, עם יהודי אמריקאי, אבל הפעם הוא שלח אותי. אחרי כמה שנים הוא טען שאני מבזבזת יותר מדי. שניהם נפטרו. הבעלים שלי לא היו כמוני, הם לא הבינו את ערך הנתינה".
איך קרה שעשית עליה בגיל מאוחר כל כך?
"הגעתי לחתונת הנכד שלי. במהלך קניות שעשיתי נפלתי ושברתי את הכתף, והייתי צריכה שיקום. באה הקורונה ונשארתי כאן, הזמן עבר והחלטתי שישראל זה הבית – המקום לחיות בו ולמות בו בבוא היום. מאז שאני כאן אני מודה לאלוהים כל יום על המקום שאני נמצאת בו, על הים שאני רואה כל בוקר ועל הביטחון שאני מרגישה פה – למרות הברבריות של חמאס כלפינו. כל מה שאני מבקשת ממנו הוא שיחזירו את כל החיילים בשלום".
את מופתעת מרוח ההתנדבות של העם שלנו?
"מאוד. הגיע אליי למשל תייר יהודי עשיר מניו יורק, שגר פה במלון ריץ קרלטון. הוא בא והפשיל שרוולים, ובמשך שעות חתך ירקות והדיח כלים. יש גם נשים שמסיעות את הילדים לבית הספר, ועד שהן צריכות לאסוף אותם חזרה – הן כאן. חילקתי להן שרשראות לצוואר עם תוספת של מלאך כי הן מלאכיות, נשים טובות עם הרבה חמלה. והמובילים לבסיסים – איזה אנשים – תמיד יהיה מי שיבוא ויחלק להם גם בצפון וגם בדרום. גיליתי פה הרבה אנשים עם נתינה, וזה עובר מפה לאוזן. לכל המתנדבים מגיעות הרבה מחיאות כפיים".
>> "מותר לי להתפרק": ההתמודדות של אלה לי להב
את יכולה לספר לנו על רגע מרגש במיוחד שחווית?
"נסעתי לבסיס פלמחים עם מתנדבת שלי, ביאטריס, שבנה חייל שם. הבאנו אוכל לחיילי הבסיס, וקשה לתאר את ההתרגשות שלי. איזו שמחה שהבאתי להם אוכל עם ריח של בית".
את לא מוטרדת שהמלחמה תימשך ובקצב הזה יגמר לך הכסף?
"מה שמטריד אותי בעיקר זה מה יקרה אם המעצב האיטלקי שאחראי על עיצוב הדירה שלי, יכנס לפה עכשיו. הוא יקבל התקף לב אם יראה מה עשיתי מהבית שהוא עבד כל כך קשה על עיצובו. אני גם מוטרדת מזה שהנכד שלי, רופא בן 26 שעשה עליה לארץ, ימצא כלה טובה. מי שמוטרדת מהצד הכספי זוהי הבת שלי לורן, היא באה מניו ג'רזי, והיא נרתמת מהדירה של בני שבבניין שלי. היא מבשלת לחיילים, היא פנומנלית ומכינה אוכל בינלאומי, טעים להפליא ושגם נראה טוב. גם דבורה, הבת שלי מירושלים, מבשלת – ואני מממנת הכל. לורן אומרת שבקצב הזה של ההתנדבות, הכסף שלי יגמר ושכדאי שנבקש תרומות – כדי שנוכל להמשיך להכין אוכל לחיילים לאורך זמן".
ומה את עונה לה?
"אני עונה לה שאלוהים גדול ומסתכל למעלה. באופן אישי, מה אני בעצם צריכה? יוגורט, קוטג' ותפוח. די לי בזה כדי להיות מרוצה. אני מודה שאני לא ריאלית, אבל כזאת אני, חיה בעולם של נתינה – ויודעת שבן אדם שנותן גם מקבל. יותר מזה אני לא צריכה".